"ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההוא ואת תחלאיה אשר חלה ה' בה. גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמח ולא יעלה בה כל עשב כמהפכת סדם ועמרה אדמה וצבוים אשר הפך ה' באפו ובחמתו" (דברים כט,כא-כב). ' … ר"ש בן לקיש אמר: (תהילים קטז) "אתהלך לפני ה' בארצות החיים" … ר"ש בן לקיש משום בר קפרא: ארץ שמיתיה חיין תחילה לימות המשיח. ומה טעם? "נותן נשמה לעם עליה". אלא מעתה רבותינו שבגולה הפסידו? אמר רבי סימיי: מחליד הקב"ה לפניהן את הארץ, והן מתגלגלין כנודות, וכיון שהן מגיעין לא"י נפשן חוזרות עליהן. ומה טעם? "והנחתי אתכם על אדמת ישראל ונתתי רוחי בכם וחייתם". רבי ברכיה שאל לרבי חלבו, רבי חלבו שאל לרבי אימי, רבי אימי שאל לר"א, רבי לעזר שאל לרבי חנינה; ואית דאמרין: רבי חנינה שאל לרבי יהושע בן לוי: אפילו כגון ירבעם בן נבט וחביריו? אמר ליה: "גפרית ומלח שרפה כל ארצה". אמר רבי ברכיה: מן הן שאל להן, והן שאל להן, לא שמעינן מינה כלום! מיי כדון? - כיון שנשרפה א"י נעשה בהן מידת הדין' (יר' כלאים ט,ג). 'אפי' כגון ירבעם בן נבט וחביריו – הא דדריש נותן נשמה לעם עליה אם לירבעם וחבריו שנקברו בא"י מועיל נמי להם זכות הארץ. א"ל – והשיב מקרא הזה גפרית וגו'. מה זה הן שאל להן – זה שאל לזה וזה לזה ואחרי כל השאלות השיב מקרא הזה, ואכתי לא שמעינן כלום, דלא ידעינן מאי קאמר ומה תשובה זו. מאי כדון – ומעתה מה אנו למדין מזה? וקאמר דזאת היא הכוונה: דמכיון שנשרפה א"י שנתקיים בה גפרית ומלח וגו', נעשה באלו ג"כ מדת הדין שכבר קבלו דינם שנשרפו בהיותם קבורים שם, ועי"ז יזכו לתחיה כשאר המתים' (פני משה). ריב"ל למד מהפס' שגם רשעים כמו ירבעם בן נבט וחבריו יזכו לקום בתחיית המתים בזכות א"י, ועל מה שחטאו כ"ך נעשה בהם דין בשרפה, שבזה נענשו ולכן יזכו לתחיית המתים. מה שמביא פס' שהארץ נשרפה, בפשטות זה כדי להוכיח שהארץ נשרפה בזמן מן הזמנים, וממילא בזה נעשה דינם, ולכן מסברה כיון שנענשו אז עכשיו יכולה לחול בהם מעלת הארץ לתחיית המתים. אולם יותר מזה נראה שהביא פס' שהארץ נשרפה כדי לומר שזה ממעלת הארץ, שלכן חל בה הדין לשריפה כ"ך חזקה. שסתם מקום אחר לא היה נענש כ"ך, כמו שמביא הרמב"ן (על סדום): 'ודע כי משפט סדום היה למעלת ארץ ישראל, כי היא מכלל נחלת ה' ואינה סובלת אנשי תועבות. וכאשר תקיא את הגוי כלו מפני תועבותם הקדימה וקאתה את העם הזה שהיו רעים מכולם לשמים ולבריות, ושממו עליהם השמים והארץ והושחתה הארץ בלא רפואה לעולם, מפני שבעבור טובה נתגאו. וראה הקב"ה שיהיה לאות לבני מרי לישראל העתידים לירשה, כאשר התרה בהן "גפרית ומלח שרפה כל ארצה כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבויים אשר הפך ה' באפו ובחמתו" (דברים כט כב). כי יש באומות רעים וחטאים מאד ולא עשה בהם ככה, אבל למעלת הארץ הזאת היה הכל כי שם היכל ה'' (רמב"ן בראשית יט,ה). ממילא כיון שהשריפה הגדולה היא בשל מעלת א"י, אז מן הסתם זה קשור גם במעלתה שמביאה לקדושה ולתחיית המתים (ששניהם קשורים במעלת קדושתה והיותה היכל ה'); לכן מביא זאת ריב"ל כראיה לומר על מעלת קדושתה של א"י שמשפיעה לתחיית המתים, שזה כולל את הרשעים ע"י שריפתם. אולי אפשר גם שהביא ראיה מהפס' שנאמר "שרפה כל ארצה", שיכל להאמר "שרפה ארצה" מה בא לרבות "כל"? אלא מכאן למד שלא רק הארץ נשרפה אלא גם כל מה שיש בארץ, שזה כולל גם את הקבורים בה. שאותם הרשעים שנקברו באדמה גם הם נשרפו, שזה חלק מהחרון אף באותם חריגים רשעים ביותר, כמו שנאמר קודם "פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פנה היום מעם ה' אלקינו ללכת לעבד את אלהי הגוים ההם פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה … לא יאבה ה' סלח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ה' את שמו מתחת השמים" (פס' יז-יט). שכך "שרפה" כנגד "יעשן אף ה'” (ששרפה גורמת לעשן, שכך כנגד שבציורי כעין שה' יעשן אפו, אז כנגד זה מתגלה בעולם שרפה קשה), וכנגד שהם "שורש פורה ראש ולענה" שזה משל בצמח ('שרש מגדל עשב מר כגידין שהם מרים' [רש"י]), אז כנגדו "לא תזרע ולא תצמח ולא יעלה בה כל עשב" (אולי שלושה דברים כנגד צמיחה [תזרע, תצמח, כל עשב] כנגד שלושה ביטויים – שורש, ראש ולענה). שכך השריפה זה עונש לרשעים (הקבורים באדמה), ולכן בזה מתכפר להם. אולי גם רמז שנאמר "ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההוא ואת תחלאיה אשר חלה ה' בה" וגו', שהשריפה גורמת להבנה שצריך ללכת אחר דבר ה', ובכך משפיע לחזרה בתשובה; ממילא כיון שנעשה מזה דבר חיובי יש בכך זכות לנענשים, ולכן בזה רמוז שבשריפה יש להם כפרה. אולי אפשר שרמזו לדרשה של רשב”ל: 'דאמר רשב"ל: נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין. נאמר ברית במלח, דכתיב (ויקרא ב, יג) "ולא תשבית מלח ברית", ונאמר ברית ביסורין, דכתיב (דברים כח, סט) "אלה דברי הברית"; מה ברית האמור במלח מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם' (ברכות ה,א). שקודם נאמר "ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה" (פס' כ), וכאן נאמר "גפרית ומלח שרפה כל ארצה", שהשריפה קשורה במלח, ולכן למדו כרמז בברית ומלח שמרמז על כפרה (ובפרט שכאן נאמר שזה כמו סדום, ובפס' בבראשית על סדום לא נאמר מלח), שכאן זו השריפה שמכפרת (ולכן יקומו לתחיה כמו שהביא רשב"ל בהתחלה שבא"י המתים קמים תחילה, ולא החריג את הרשעים, והפס' שלמד הוא "לעם" שמשמע קצת כל העם [והוא זה שלמד את עניין הברית ומלח]) שזה ממעלת א"י.