"כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהיה לך אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה. ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא" (במדבר יח,טו-טז). 'ר' ברכיה ר' לוי בשם רבי שמעון בן לקיש: לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף יהיה כל אחד ואחד פודה את בנו בכורו בעשרים כסף' (יר' שקלים ב,ג). רשב”ל מביא שפדיון בכור הוא בעשרים גרה כנגד מכירת יוסף. בפשטות זה כמו שמסביר שכנגד שמכרו את בכורה של רחל, אז בפדיון בכור – שזה גילוי של בכורה שעובר בכסף (כעין מכירה) זה נעשה כנגד זה לתיקון. בפשטות רשב"ל דרש כך בשל הסכום וגילוי של בכורה, אולם נראה שבנוסף לזה ראה בהקשר שבו נאמר רמז על הקשר למכירת יוסף; שכאן נאמר בעקבות חטא קורח ועדתו שעשו מחלוקת קשה בישראל שגם גרמה למיתה (בבליעה ובשריפה ובמגיפה) בשל קינאה בכבוד משה ואהרן, כעין שבמכירת יוסף קינאו ונחלקו על כבוד יוסף ורצו להרגו, וכתחליף לזה זרקוהו לבור ואח"כ מכרוהו, כך שיש בבסיס של הכל גילוי של הרג וקשר למחלוקת שקשורה לקנאה. בנוסף, קורח חלק כי התקנא בנשיאותו של אליצפן: '"ויקח קרח". על ידי מה נחלק? על ידי אליצפן בן עוזיאל אחי אביו, שנעשה נשיא על משפחתו, שנאמר: "ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן בן עוזיאל” (במדבר ג ל). אמר קרח: ארבעה אחים היו אחי אבא, שנאמר: "ובני קהת עמרם ויצהר חברון ועוזיאל” (שמ' ו יח). עמרם הבכור, זכה אהרן ובניו לכהונה, ומשה אחיו למלכות. מי ראוי ליטול את השניה לא השני?! ואני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות על משפחתי נשיא. והוא עשה בנו של עוזיאל, קטן של אחי אבא יהא גדול עלי?! הריני חולק ומבטל כל מה שנעשה על ידו. לפיכך הייתה מחלקותו' (תנחומא “קרח” סימן א). כך שזה קנאה בהקשר למעמד שבין האחים, כמו שביוסף נתקנאו בו אחיו בשל מעמדו ביחס לאחים. גם דתן ואבירם שחלקו, הם משבט ראובן שיוסף החליפו כבכור (דה"י א ה,ב. ב"ב קכג,א), שגם זה קשור במכירת יוסף, שקיבל יותר מאחיו והיה חשוב מהם כעין שהוא הבכור האמיתי (ואילו יוסף היה באמת הבכור לא היו מקנאים בו, כי לבכור יש מעמד מיוחד ומגיע לו יותר, כמו שבירושה מקבל פי שנים), כך שגם דתן ואבירם שהתקוממו נגד משה היה בזה גם בשל שראו פגיעה בכבוד שבטתם (שנמשך מהעבר), ולכן עכשיו באו להתמרד ולבטל זאת, כך שקשור למעלת יוסף שזה קשור לקנאת אחיו, ולכן נאמר כאן תיקון למכירת יוסף. ובכ"א גם אם לא חשבו זאת התמרדותם על כבוד אהרן היה דומה להתמרדות על כבוד יוסף, וזה במיוחד מתחדד בעקבות הזזת הבכורה מראובן ליוסף, וכעין כאן הזזת הכהונה מהבכורים לאהרן. (גם חז"ל מספרים שקורח טען כנגד משה בהקשר לציצית ולמזוזה [תנחומא שם, סימן ב], שזה כעין מול חלום יוסף שגרם למחלוקת – שגרם לאחיו לשונאו: איסוף האלומות זה בשדה ששם רואים את השמים, והתכלת בציצית מרמזת לשמים ולשכינה ['תניא היה ר' מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד' וכו' (מנחות מג,ב)]; או שהאלומות מרמזות על המציאות בעולם ["והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה" (בראשית לז,ז), שחלם שהם עובדים בעולם, ובפרט שאוכל זה צורך כדי להתקיים בעולם], ולכן כתכלת ציצית שמתחיל בדימוי לים שהוא בעולם – המים שלמטה מהשמים [ואף מים משקים את השדות ומזה גודלות השיבולים שמהם האלומות], שהמציאות בעולם מגלה על שכינת ה', כמו שמתגלה בתכלת הציצית שמרמזת על השכינה. הכוכבים זה כלל העולם, שגם הארץ היא כוכב, וכן הכוכבים משפיעים על הנעשה בעולם, כעין בית מלא ספרים, כנגד שהעולם זהו ביתנו כאן בעולם, וכולו מלא גילוי ה' – שהבריאה מכריזה על ה' ["השמים מספרים כבוד א'ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע" (תהלים יט,א), ובפרט הכוכבים הרבים שזה מדהים ומגלה את גדלות ה': "מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא. גדול אדונינו ורב כח לתבונתו אין מספר” (תהלים קמז,ד-ה)], כעין ס”ת שמלמד על מציאות ה' [“עדות ה' נאמנה מחכימת פתי” (שם,ח)], וזה כעין ס”ת בבית כרמז שהתורה ירדה מהשמים [כרמז בכוכבים] – לארץ, ומכח ירידת התורה לעולם אנו מחזיקים בס”ת בבית. לפי זה מובן שהחלום הראשון היה באלומות ואח"כ חלום הכוכבים, כי ידיעת ה' שדרך התורה גדולה מידיעת ה' שבהתבוננות בעולם [ראה על עניין דרכי ידיעת ה' ב'אבות לבנים' ג,ז (ב) למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א]. או שאפשר להיפך: ציצית מרמזת לשמים שמרמזים לכסא ה', ולכן זה כמבט לשמים, ולכן כנגד חלום הכוכבים שבשמים, ואילו בית מלא ספרים מרמז על המציאות שלנו בעולם, כביתו של אדם, ולכן זה כנגד חלום האלומות שזה בקרקע העולם). גם נראה כרמז שה' הראה שאהרן הוא הנבחר מבין שנים עשר השבטים ע”י המטות ששמו באה”מ: “דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל נשיאהם לבית אבתם שנים עשר מטות איש את שמו תכתב על מטהו" וגו' (במדבר יז,יז), שזה כעין מזכיר את שנים עשר האלומות (ששניהם צמח) בחלום יוסף, שהראו על בחירתו לגדלות מהשאר. האחים התקנאו ביוסף בשל בגד הפסים שקיבל, והסיבה שיעקב נתן לו אותה היא בשל היותו ת”ח: “וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים" (בראשית לז,ג); ' … ואונקלוס תרגם: בר חכים הוא ליה, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו' (רש"י). כך שהקנאה שגרמה למכירתו היתה על היותו חשוב וכמעליהם (כמו שראו בחלומו) ובהקשר לתורה, כך גם אהרן נבחר להיות החשוב והאחראי על כלל בנ"י – מהצד הרוחני, והוא הבסיס לתורה בישראל: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" (מלאכי ב,ז). לכן הקנאה בכהונתו זהו כעין הקנאה ביוסף שגרמה למכירה, ולכן זה נאמר כאן, ולכן הפדיון (שבו מראים שהוא הכהן) מכפר על מכירת יוסף. ביוסף קינאו על היותו נחשב לעיקר התורה, ולכן זה דומה לאהרן שנחשב לעיקר התורה, והוא נעשה כהן בעקבות דבר הנעשה במעמד של מתן תורה, שזהו בעגל: ' … ואח"כ הלכו אצל אהרן אמרו לו "קום עשה לנו אלהים". כיון ששמע אהרן כן מיד נתיירא, הה"ד (שם, ה) "וירא אהרן ויבן מזבח לפניו", נתיירא מהזבוח לפניו. אמר אהרן: מה אעשה הרי הרגו את חור שהיה נביא, עכשיו אם הורגים אותו שאני כהן מתקיים עליהם המקרא שכתוב (איכה ב, כ): "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא" ומיד הם גולין … אמר לו הקדוש ברוך הוא לאהרן (תהלים מה, ח): "אָהַבְתָּ צֶדֶק [וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע]" – אהבת לצדק את בני ושנאת מלחייבן "עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אלקים אלקיך". אמר לו: חייך, שמכל שבטו של לוי לא נבחר לכהונה גדולה אלא אתה, "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ"' (ויק"ר י,ג). כך שהוא עשה דבר חיובי (כמה שרק היה יכול) בזמן שישראל פגמו במעמד של מתן תורה, לכן גם כנגד זה אצלו מתגלת עיקר התורה, ולכן הפדיון הוא בחמשה סלעים כנגד חמשת חומשי תורה, שגם זה קשור למכירת יוסף – שקשור בהיותו ת"ח כמו שאמרנו. (במכירת יוסף מהכסף קנו האחים נעלים, לכן כעין במקדש הכהן עובד בלא נעלים). פדיון בכור זה בגיל חודש שאז יוצא מסכנת נפל לחיים, כעין מכירת יוסף שניסו להרגו, ובמכירה היתה לו סכנת חיים (ככל עבד בזמן ההוא שחייו לא היו נחשבים ככלום). במכירת יוסף כל אחד לקח את כסף מכירתו וקנה לעצמו נעלים, כך שדאגו כל אחד לעצמו, וכן כמובן שדאגו לכבוד עצמם שיוסף לא יהיה מעליה, וכן קינאו בממון – בכתונת שקיבל, כך שזה דומה לעדת קרח שדאגו כל אחד לעצמו (שכל אחד רצה להיות החשוב בעצמו), ויש קשר לממון – שקרח היה עשיר וזה הפילו ('(קהלת ה, יב) "עושר שמור לבעליו לרעתו". אמר רבי שמעון בן לקיש: זו עשרו של קרח' [פסחים קיט,א]). אולי גם, הממון שהפיל את קרח היה ממה שיוסף טמן במצרים: 'אמר רבי חמא בר חנינא: שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים, אחת נתגלה לקרח' וכו' (שם), כך שיוצא שיש התגלגלות ממכירת יוסף (שירד למצרים, ובעקבות כך בהמשך במצרים החביא מטמון) לעדת קרח, וקרח ניסה לבטל את כהונת אהרן, ולכן כאן מתגלה שפודים את הבכורים מהכהנים (אהרן ובניו) וזה קשור לתיקון מכירת יוסף. להבדיל מהמחלוקת של עדת קרח ומכירת יוסף, אהרן אוהב ומחבר בבנ"י ('הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' [אבות א,יב]), ודואג להם אפילו בלקיחת האשמה על עצמו ('ד"א: "וירא אהרן", מה ראה? אמר אהרן: אם בונין הן אותו, הסרחון נתלה בהן, מוטב שיתלה הסרחון בי ולא בישראל' [ויק"ר י,ג]); לכן בהקשר אליו פודים את הבכורים ומתקנים את מכירת יוסף שהיתה במחלוקת ופירוד גדול ואשמה גדולה על ישראל. יוסף התגבר על יצרו ולא חטא במצרים ובפרט באשת פוטיפר, שזו מעלה גדולה שהיתה בו, ובמכירתו כעין נחשב שעשו פגיעה בזה – שבמציאות יצא שבעקבות שמכרוהו היו לו פיתויים וניסיונות במצרים (ואף היה עליהם לחשוש שכך יקרה, כיון שהיה יפה תואר ולכן הגיוני שהיו משתמשים בו לזימה). בעגל בנ"י חטאו בזנות: “ויקמו לצחק" (שמות לב,ו), '"לצחק" – יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר (בראשית לט) "לצחק בי"' (רש"י), כך שבחטא העגל נעשה כעין קצת דימוי למכירת יוסף (ולכן גם הלימוד של "לצחק" הוא מהנאמר באשת פוטיפר), אלא שלא עמדו בפיתוי. יוסף עמד בניסיון של המצריות, ואילו בנ"י לא עמדו בניסיון שהעמידו אותם הערב רב כשעשו את העגל ואמרו "אלה אלהיך ישראל" (שמות לב,ד. ראה רש"י) ונמשכו אחריהם לחטוא. אהרן עשה את העגל בלית ברירה, והעגל נעשה בעקבות הזהב הרב שהוציאו ממצרים (' … (דברים א, א) "ודי זהב". מאי ודי זהב? אמרי דבי ר' ינאי: כך אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די, הוא גרם שעשו את העגל' [ברכות לב,א]). כך אהרן שפעל לתיקון העגל התחנך בשל כך לכהונה (ויק"ר י,ג), ובכך יוצא שמתקן את מכירת יוסף שחטאו בממון וכעין דומה לחטא העגל (גם מה שחטאו בעגל בממון זה בעקבות היציאה ממצרים בממון רב, וירדו לשם בעקבות מכירת יוסף, כך שקשורים), גם אהרן היה יחד עם משה המנהיגים של יציאת מצרים – ההתרחקות מהמצרים שמהם יצאו הערב רב שהחטיאו בעגל, לכן בפדיון שזה דגש של כהונת אהרן משאר בנ"י יש קשר לתיקון מכירת יוסף. אולי לכן לכהנים אין נחלה וממון משל עצמם, אלא בנ"י נותנים להם (כמו שמובא בפסוקים כאן [במדבר יח]), כהיפך ממכירת יוסף. (לכן אולי מובן שאת ההסבר לכסף של הפידיון הביאו ביר' באמצע ההסבר על מחצית השקל, שמחצית השקל באה לאחד את בנ"י להיפך ממכירת יוסף שהיה פירוד, והיא קשורה בכסף לעבודת המקדש כעין הכהנים שמתקנים את מכירת יוסף בכסף הפדיון; וגם מחצית השקל קשור בתיקון מכירת יוסף, כמו שמביא היר' שם). עוד נראה שאהרן הוא המדגיש את הצד הרוחני, והצד הרוחני הוא המאחד בבנ"י – שכולנו קשורים בנשמת כנסת ישראל (ולכן אהרן קשור בהבאת שלום [שמשלום יש אחדות]), ולכן הוא ההיפך מקרח ועדתו שהחטאו בהדגשת החומרי, שרצו על אחד כבוד לעצמו ולכן ניפרדו וחלקו; לכן אהרן מקבל את ממונו מבנ"י, שלו אין כלום כדי להדגיש את היותו גילוי הצד הרוחני בישראל, ולכן הוא עובד במקדש ששם זהו מקום שכינת ה', כרמז לצד הרוחני בבנ"י, שיש בנו חלק אלוק ממעל. דבר זה מזכיר את יוסף שיש בו גילוי של קדושה – של גילוי שם ה' בעולם, שלכן הוא המכה את בית עשו: “והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר" (עובדיה א,יח). עשו הוא ההיפך מבנ"י שמיועדים לגילוי שם ה' בעולם, ולכן: 'קסרי וירושלים. אם יאמר לך אדם: חרבו שתיהן – אל תאמן. ישבו שתיהן – אל תאמן. חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי – תאמן, שנאמר (יחזקאל כו, ב) "אמלאה החרבה" – אם מליאה זו חרבה זו, אם מליאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (בראשית כה, כג) "ולאום מלאום יאמץ"' (מגילה ו,א). הרי שעשו הוא ההיפך מישראל שבאים לגלות את שם ה' בעולם (שהוא ההיפך מיעקב), ובפרט דרך ירושלים שהיא כסא ה' בעולם: 'רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר: כתוב אחד אומר: "תמחה את זכר עמלק”. וכתוב אחד אומר: "כי מחה אמחה". כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט ידו בכסא, תמחה. כשפשט ידו בכסא, מחה אמחה. אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'” (ירמ' ג יז). לפיכך מחה אמחה' וכו' (תנחומא "כי תצא” סימן יא), ממילא עשו הוא ההיפך מיעקב וזה מתגלה דרך חורבן ירושלים של (עמלק שקשור בהחרבתו, וכן של) עשו, שזהו "אמלאה החרבה" שזה נאמר על ירושלים: “אמרה צר על ירושלם האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה" (יחזקאל כו,ב). ממילא יוסף ששורף את עשו שקשור לפגיעה בגילוי ה' בעולם, זהו כעין אהרן שעובד במקדש ומגלה את הצד הרוחני, של גילוי ה' בעולם, שהוא גם המאחד של בנ"י, ובזה מתקן את הקלקול של מכירת יוסף שהיה פגיעה בכח גילוי יוסף בישראל (שיוסף קשור לגילוי ה' בעולם).