"וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על" וגו' (במדבר יט,א-ב). 'ומ"א העתקתי מיסודו של ר' משה הדרשן, וזהו: "ויקחו אליך" – משלהם, כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל משלהם כך יביאו זו לכפרה משלהם. "פרה אדמה" – משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך, אמרו: תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל. "אדמה" – על שם (ישעיה א) "אם יאדימו כתולע", שהחטא קרוי אדום. "תמימה" – על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם. "לא עלה עליה עול" – כשם שפרקו מעליהם עול שמים. "אל אלעזר הכהן" – כשם שנקהלו על אהרן שהוא כהן לעשות העגל, ולפי שאהרן עשה את העגל לא נעשית עבודה זו על ידו, שאין קטיגור נעשה סניגור. "ושרף את הפרה" – כשם שנשרף העגל. "עץ ארז ואזוב ושני תולעת" – ג' מינין הללו כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל, וארז הוא הגבוה מכל האילנות ואזוב נמוך מכולם, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו. "למשמרת" – כמו שפשע העגל שמור לדורות לפורענות, שאין לך פקודה שאין בה מפקודת העגל, שנאמר (שמות לב) "וביום פקדי ופקדתי" וגו'. וכשם שהעגל מטמא כל העוסקין בו כך פרה מטמאה כל העוסקין בה, וכשם שנטהרו באפרו, שנאמר (שם) "ויזר על פני המים" וגו', כך "ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת" וגו'' (רש"י פס' כב). רש"י מביא בשם ר' משה הדרשן שדורש את כל מעשה פרה אדומה ככפרה על העגל, גם במדרש מובא שפרה אדומה קשורה לעגל: 'וּמִפְּנֵי מָה כָּל הַקָּרְבָּנוֹת זְכָרִים וְזוֹ נְקֵבָה? אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ: מָשָׁל לְבֶן שִׁפְחָה שֶׁטִּנֵּף פָּלָטִין שֶׁל מֶלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ: תָּבוֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ אֶת הַצּוֹאָה. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תָּבוֹא פָּרָה וּתְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל' (במדבר רבה יט,ח). נראה שיש קשר לפרשיות הקודמות שנאמר שהלוים נתונים לעבודת המשכן מבנ"י ("ואני הנה לקחתי את אחיכם הלוים מתוך בני ישראל לכם מתנה נתנים לה' לעבד את עבדת אהל מועד" [יח,ו]. ושיש החלפה בין הכהן והישראל: "אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה. ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא" [טו-טז]), שזה בשל שבנ"י חטאו בעגל ולכן הוחלפו בלוים: "ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלוים" (במדבר ג,יב). '"מתוך בני ישראל" – שיהיו ישראל שוכרין אותן לשירות שלי על ידי הבכורות זכיתי בהם ולקחתים תמורתם, לפי שהיתה העבודה בבכורות וכשחטאו בעגל נפסלו, והלוים שלא עבדו ע"א נבחרו תחתיהם' (רש"י). כך שיש כאן עניין של מעשה לתיקון מהקלקול שנעשה בעגל, ולכן גם קשור לפרה אדומה (שסמוכים) לרמז שהיא לתיקון חטא העגל. כיון שאפר פרה אדומה בא לתקן את חטא העגל, לכן חייב להיות קשר בפרה אדומה לפרה שעשה משה, כדי שיהיה חיבור לתיקון העגל ע"י חיבור למשה שלא חטא כלל בעגל והיה במעמד שלם של מתן תורה – שלא פגם בה. לכן 'לא מצאו משבע, עושין משש, מחמש, מארבע, משלש, משתים, ומאחת. ומי עשאם? הראשונה עשה משה' וכו' (משנה פרה ג,ה). אולם צריך להבין מדוע דווקא בהקשר לטומאת מת יש קשר במיוחד לתיקון העגל? בעקבות העגל ירדו בנ"י ממעלתם שקיבלו במתן תורה, ויש מחלוקת תנאים מה היתה מעלתם קודם לחטא: לשיטה אחת קודם לא היה לגוים שליטה עלינו: 'לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר (דברים ה, כה) "למען ייטב להם ולבניהם עד עולם"' (ע"ז ה,א), ולדעה שניה בטלה המיתה: 'דתניא רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' (שם). לפי השיטה שניה מובן מדוע הטהרה מטומאת מת קשורה לתיקון העגל, כיון שבלי העגל לא היתה מיתה לישראל בעולם (אמנם לגוים עדיין היתה מיתה) – ולכן הורדת טומאת מת זה בתיקון חטא העגל שבכך מסירים גילוי של מיתה בעולם (שהרי בעגל נעשה גילוי מיתה בעולם [של ישראל], ולכן בביטולו נעשה כח של הורדת קשר למיתה). עוד נראה שחטא העגל נעשה בקשר לעניין של מיתה, שהשטן הטעה את ישראל כאילו משה מת בסיני: 'אמר ר' יהושע בן לוי: מ"ד (שמות לב, א) "וירא העם כי בושש משה"? אל תקרי בושש אלא באו שש. בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל: לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא. לסוף מ' יום בא שטן ועירבב את העולם, אמר להן: משה רבכם היכן הוא? אמרו לו: עלה למרום. אמר להן: באו שש. ולא השגיחו עליו. – מת; ולא השגיחו עליו. הראה להן דמות מטתו, והיינו דקאמרי ליה לאהרן (שמות לב, א) "כי זה משה האיש" וגו'' (שבת פט,א). בנוסף גם אהרן עשה את העגל כיון שראה שהרגו את חור: ' ... שנאמר (שמות לב, ה) "וירא אהרן ויבן מזבח לפניו" מה ראה? א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר: ראה חור שזבוח לפניו. אמר: אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור, ומיקיים בי (איכה ב, כ) "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא" ולא הויא להו תקנתא לעולם; מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה' (סנהדרין ז,א), לכן כיון שיש קשר בין גילוי מיתה וקלקול העגל, ולכן טהרה מטומאת מת קשורה בתיקון חטא העגל. אולי גם ע"פ החיבור לתורה – ע"פ שמירת התורה נקראים חיים או מתים: '(קהלת ט, ה) "כי החיים יודעים שימותו" אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים ... "והמתים אינם יודעים מאומה" אלו רשעים שבחייהן קרויין מתים' וכו' (ברכות יח,א-ב), כיון שהתורה היא חיים ('תורה נקראת חיים, שנאמר: (משלי ג) "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר"' [אבות דר"נ לד,יא]) ולכן הדבק בה מחובר לחיים (וזה מתוך שה' נקרא חיים [שם], והתורה זהו גילוי רצון ה' בעולם). בעגל פגמו בחיבור שלנו למעמד הקדוש של מתן תורה, כך שיש בזה גילוי של מיתה – היפך מחיבור לתורה; לכן תיקון לזה (לעגל) זהו גילוי של כח רוחני של חיים והיפך ממיתה, ולכן בזה מתגלה הטהרה מטומאת המיתה. אולי במת יש ניתוק מהחלק הרוחני שבו, מחלק הנשמה הקדושה שבאדם, ולכן יש בו טומאה חמורה של טומאת מת. בעגל פגמו בחיבור הגדול שהיה לנו אז לשמים (שה' ירד בסיני) ולכן בתיקון לזה יש גילוי של חיבור לשמים, ולכן גם תיקון לקשר לטומאת המת שזה בשל ניתוק מהשמים.