"ובנסע המשכן יורידו אתו הלוים ובחנת המשכן יקימו אתו הלוים והזר הקרב יומת" (במדבר א,כא). 'שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש ושמע קול סופר שהיה אומר (שמות כח, ד) "ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד". אמר: הללו למי? אמרו לו: לכהן גדול. אמר אותו נכרי בעצמו אלך ואתגייר בשביל שישימוני כהן גדול. בא לפני שמאי אמר ליה: גיירני על מנת שתשימני כהן גדול. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. א"ל: כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות, לך למוד טכסיסי מלכות. הלך וקרא, כיון שהגיע (במדבר א, נא) "והזר הקרב יומת", אמר ליה מקרא זה על מי נאמר? א"ל: אפי' על דוד מלך ישראל. נשא אותו גר קל וחומר בעצמו: ומה ישראל שנקראו בנים למקום ומתוך אהבה שאהבם קרא להם (שמות ד, כב) "בני בכורי ישראל", כתיב עליהם "והזר הקרב יומת", גר הקל שבא במקלו ובתרמילו על אחת כמה וכמה! בא לפני שמאי, א"ל: כלום ראוי אני להיות כהן גדול?! והלא כתיב בתורה "והזר הקרב יומת". בא לפני הלל, א"ל: ענוותן הלל, ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה' (שבת לא,א). 'בגמרא כאן הובאה אגדה זו בסמיכות למעשה בעובד כוכבים שבא לפני הלל ואמר לו גיירני על מנת שתשימני לכהן גדול, ואמר לו שילמוד מקודם כל התורה, ולמד. וכיון שהגיע לפסוק "והזר הקרב יומת" שאלהו מקרא זה על מי נאמר? והשיב לו אפילו על דוד מלך ישראל. ומה שתפס לרבותא אפילו מלך י"ל ע"פ מ"ש בכריתות ו' סע"ב לענין הא דכתיב ר"פ תשא באיסור הנאת שמן המשחה "ואשר יתן ממנו על זר", דמלך אינו בכלל איסור זה משום דאינו נקרא זר כיון דמשוח הוא; וקמ"ל דאפ"ה לענין מה שנאסרו כאן בפרשה כלול גם מלך. ומה שתפס דוקא דוד המלך י"ל שרמז לו גם זה דאע"פ שחביבים גרים להקב"ה (כמבואר במ"ר פ' משפטים ובכ"מ), ודוד מגרים אתא (מרות המואביה), ועם הוא גם מלך ואע"פ כן הוא בכלל "והזר הקרב יומת", וא"כ אין לו להגר לקוות להגיע למטרתו שהתנה עמו. גם י"ל בכונת הלשון אפילו דוד מלך ישראל, ע"פ מה שמצינו גביה (דה''א ט''ו) "אז אמר דוד לא לשאת את ארון האלקים כי אם הלוים כי בם בחר ה'" וגו' וזהו שאמר אפילו דוד מלך ישראל, שכן מצינו דנזהר מעשות גם את העבודה השייכה ללוים, ומכש"כ עבודת הכה"ג. והנה קבענו דרשה זו כאן על פסוק זה ע"פ הציון בתו"א בגמ', אמנם באמת יותר היה נכון לקבעה על הפ' דפ' קרח (י"ח ז') כי שם ידובר באהרן ובניו ובעבודת המזבח ובמבית לפרכת שהוא עבודת הכה''ג משא''כ כאן דבעבודת לוים איירי' (ת"ת). אמנם בפשטות צ"ל כמו שמעמיד הת"ת שמה שלמד הגר "והזר הקרב יומת" נאמר בפרשת קורח ששם מדובר על עבודת הכהנים ולא כאן שמדובר על לוים, וכן כאן זה בנשיאת הכלים... אולם אולי למדו לציין את הפס' שכאן כיון שנאמר 'כיון שהגיע', שמשמע כעין שפעם ראשונה שנתקל בפס' זה. אולם אין זה הוכחה כלל כיון שבפשטות הכוונה שהגיע לפס' הזה שנאמר בהקשרו. אולם נראה שיש רמז בכך שהודגש דוד שזה כרומז לפס' בדה"י כמו שמביא הת"ת, אולם עדיין אין זה הוכחה כלל כיון שלא נאמר במפורש כך בגמ'. אולי נאמר על דוד כעין שיש רמז בפס' לזה, שפס' אח"כ נאמר "וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאתם" (פס' כב) שזה מזכיר גינוני מלכות, שיש דגלים צבא ומחנה. ובפשטות אמר לו על דוד כיון שהגר רצה בגדי כה"ג שהם בגדי מלכות: 'כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה' וכו' (רמב"ן; שמות כח,ב). לכן הדגיש לו הלל שאפילו למלך אסור ללבוש בגדי מלכות אלו של הכה"ג, שאע"פ שלמלך יש בגדי מלכות שמזכירים את בגדי הכה"ג בכ"ז אסור לו ללבוש את בגדי הכה"ג. בכלל נראה שהגר חשב שזהו עניין של מלכות, שלכן אמר לו הלל 'כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות, לך למוד טכסיסי מלכות', שבפשטות זה כאמירה לבטא שדבר חשוב צריך ללמוד את ההתנהגות המתאימה לזה, אולם אולי בכוונה התבטא בעניין מלכות, שהרי לכאורה יכל גם להגיד בעניין של כהונה – שגם בזה צריך ללמוד את טכסיסיה, אלא הדגיש מלכות כי כך זה היה בעיני הגר – עניין של בגדי מלכות, ולכן ענה לו בענייני מלכות ובדוגמה של דוד המלך שהוא ראש שושלת המלכות. אולי גם אמר לו על דוד כעין רמז למעלת המלכות בישראל שהיא מייצגת את ה' בעולם ולכן זה דומה כעין מעמד הכה"ג; שזהו שנאמר על דוד ושלמה: "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל" (דה"י א כט,כג). לכן אמר לו הלל שאפילו לדוד המלך שמייצג את ה' במעמדו אסור ללבוש את בגדי הכה"ג (ומה שלא אמר שלמה אולי זה כיון ששלמה חטא בסוף בענייני מלכותו [שהרבה נשים וסוסים וממון]). אולי גם התבטא בדוד המלך כיון שבו יש גילוי מעלה במקדש, שרק למלך ישראל מבית דוד מותר לשבת במקדש (ובזה מעלתו גדולה אפילו יותר מהכה"ג, שלו אסור לשבת): 'אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד' (יומא כה,א), ובכ"ז אסור לו להשתמש בבגדי הכה"ג (או ש"הזר הקרב יומת" זהו קירבה למקדש, ולכן הבין הגר שאפילו למלך שיש מעלה במקום המקדש – שיכול לשבת, בכ”ז אסור לו ליכנס פנימה ולכן ק”ו לגר שלא יכול ליכנס, וממילא גם לא יכול לשמש ככה”ג ולכן לא ילבש בגדיו. אולי לכן מדגיש שהגר בא במקלו וכו' כרמז שזה עניין של קירבה למקדש ולא לפס' שנאמר על עבודת הכהנים). אולי לכן הגר מדגיש את מעלת ישראל, כיון שהסיבה שלמלך מבית דוד מותר לשבת בעזרה זה בשל שהוא מייצג את בנ"י, שאנו בניו של ה'.