יובל גם היום
נכתב על ידי izik28, 11/5/2023
בסד
ד"ת לפרשות בהר בחוקותי תשפג
יובל גם היום
-----------------------------------------------------------
בפרשת בהר מופיע הפ"ס ," וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם
וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו" ,ואילו בפרשת בחוקותי מופיע הפ"ס," אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם ד ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו", האם יש קשר בין הפסוקים , אכן כן .
מצוות היובל לא נוהגת בימינו , את הפ"ס לעיל מפרש מדרש ספרא ," וקדשתם את שנת החמשים שנה" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר, "בעשור לחדש", יכול אין שנה מתקדשת אלא בעשור לחדש? כשהוא אומר "וקדשתם את שנת החמשים שנה" מלמד שהיא מתקדשת מראש השנה. אמר ר' יוחנן בן ברוקה, לא היו עבדים משועבדים נפטרים לבתיהם ולא שדות חוזרות לבעליהם אלא אוכלים ושותים ושמחים ועטרותיהם בראשיהם עד שהגיע יום הכפורים. הגיע יום הכפורים -- תקעו שופר, חזרו שדות לבעליהם ועבדים נפטרים לבתיהם.
"וקראתם דרור"-- אין "דרור" אלא חירות. אמר ר' יהודה, מה הלשון "דרור"? כמדייר ביה דיירא ומסחר בכל מדינה.
"..יושביה"-- בזמן שיושביה עליה, ולא בזמן שגלו מתוכה. היו עליה אבל היו מעורבבים -- שבט יהודה בבנימין ושבט בנימין ביהודה-- יכול יהיה היובל נוהג? תלמוד לומר 'יושביה' "לכל יושביה"-- נמצאת אומר כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות.
"יובל"-- אף על פי שלא השמיטו, אף על פי שלא תקעו בשופר. או יכול אף על פי שלא שלחו העבדים? תלמוד לומר "הִוא", דברי ר' יהודה.
ר' יוסי אומר, "יובל"-- אף על פי שלא השמיטו, אף על פי שלא שלחו העבדים. או יכול אף על פי שלא תקעו בשופר? תלמוד לומר "הִוא". אמר ר' יוסי, אחר שהכתוב תולה אותה לענין תקיעת שופר וכתוב אחד תולה אותה לענין שילוח עבדים, מכל מקום אני אומר יובל שלא בשילוח עבדים, שאפשר ליובל שלא בשילוח עבדים, אבל אי אפשר שלא בתקיעת שופר. דבר אחר, תקיעת שופר תלויה בבית דין ושילוח עבדים תלויה בכל אדם.
"ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו". אמר ר' אליעזר בר' יעקב במי הכתוב מדבר? אם במוכר עצמו, הרי אמור (ויקרא כה, מ). אם במכרוהו בית דין, הרי אמור. הא אין הכתוב מדבר אלא בנרצע שתים ושלש שנים לפני היובל שיהא היובל מוציאו.
דבר אחר: "ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו" למה שהוחזקה משפחתו הוא שב, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר לאחוזתו ולמשפחתו הוא שב ואינו שב לשררה שהיה בה. וכן הוא אומר בגולה.
"תשובו"-- לרבות את האשה.".
הדגשת המילה חרות מקשרת אותנו למתן תורה ולכתוב," והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת", רשי מפרש," כמשמעו הוא בכבודו עשאן ד"א כאדם האומר לחבירו כל עסקיו של פלוני במלאכה פלונית כך כל שעשועיו של הקב"ה בתורה "חרות" - ל' חרת וחרט אחד הוא שניהם לשון חיקוק".
בזמן היובל כל אדם היה שב לאחוזתו בעבר כאשר היא נמכרה, בימינו אחוזתו של האדם מלבד ביתו ונכסיו היא התורה שהוא לומד , דבר זה מקשר אותנו להסבר לעיל , מה שמקשר אותנו לפרשת בחוקתי , מסביר מדרש ספרא," "אם בחוקותי תלכו" – יכול אילו המצוות? כשהוא אומר: "ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם" – הרי מצות אמורות. הא מה אני מקיים "אם בחוקותי תלכו"? – להיות עמילים בתורה. וכן הוא אומר: "ואם לא תשמעו לי" יכול אילו המצוות? וכשהוא אומר: "ולא תעשו את כל המצות האלה" – הרי מצות אמורות. אם כן, למה נאמר "אם לא תשמעו לי"? – להיות עמילים בתורה.
"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" – הלמד לעשות, לא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא." אם בחוקותי תלכו" הוא להיות עמלים בתורה. ללמוד ולשנן את התורה – מצוות לימוד תורה. כך גם מבאר רש"י בתחילת הפרשה כשהוא מביא את דברי הספרא ומוסיף משלו: "על מנת לשמור ולקיים", כנראה בעקבות הספרא שלהלן: "לא הלמד שלא לעשות". רק כאן מופיע ההסבר מנין לנו ש"בחוקותי תלכו" הוא להיות עמלים בתורה – זו ההפרדה בין קיום המצוות ולימוד התורה שהוא, כידוע, מוטיב מרכזי במחשבת המדרש, עד שאפילו גדולי עולם ר' עקיבא ור' טרפון ניסו להכריע מי גדול ממי: תלמוד או מעשה ראה עוד בהמשך מדרש ספרא שם את ענין השינון והלימוד בע"פ. לא מספיק לימוד תורה אינטלקטואלי וזכירה בלב (בראש), אלא שינון ועמל תורה: "וכן הוא אומר: זכור את יום השבת לקדשו - יכול בלבך? כשהוא אומר שמור, הרי שמירת לב אמורה. הא מה אני מקיים זכור? שתהיה שונה בפיך. וכן הוא אומר: זכור ואל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלהיך במדבר. יכול בלבך? כשהוא אומר: אל תשכח הרי שכיחת לב אמורה. הא מה אני מקיים זכור? שתהא שונה בפיך".
כאשר אדם לומד תורה ,הקב"ה מדבר עימו , הנשמה של האדם לא סובלת גשמיות רק רוחניות , כאשר אדם לומד תורה הוא מחייה את נשמתו והיא מאושרת , או אז הוא חוזר לבית הרוחני , מה שמקשר אותנו לפ"ס," תורת ה" תמימה משיבת נפש עדות יהוה נאמנה מחכימת פתי" המלבים מסביר," תורת", אחר שספר איך ניכר כבוד ה' וגדולתו ע"י העולם, יאמר, כי עוד יש הגדה אחרת המכרזת מפלאות תמים דעים אשר לה יתר שאת על ההגדה הראשונה של העולם, בששה דברים, נגד ששה חלקי התורה אשר התפלל עליהם במזמור של תמניא אפי, שהם תורה עדות פקודים מצות חקים ומשפטים כמו שבארנו שם, ועל החלק הנקרא תורה שהוא ילמד לנו יסודי האמונות בין בעיונים האלהיים בין בעניני הנבואה, אמר שלה יתרון על מה שישיגו בעלי העיון בחקירותיהם ע"י ההגדה הראשונה של העולם, שהתורה שנשיג ע"י הגדה הראשונה אינה תמימה, כי לא תלמד לנו רק שיש בורא כי אין נברא בלא בורא, אבל לא אם העולם קדמון או מחודש, ואיך נברא אם מן האפס המוחלט או מן חומר קדום, ולא נדע ממנה ההשגחה והנבואה תורה מן השמים ודבקות ה' בעם קרובו, אבל "תורת ה'" היא "תמימה", בלי שום חסרון, כי תלמדנו כל חלקי הדעות והאמונות, וגם שהגדה הראשונה לא תלמד אותנו מענין הנפש ורוחניותה והשלמתה ואיך תשוב אל ה' אלהים, אבל תורת ה' "משיבת נפש" אל צרור החיים.
"עדות" החלק ממנה שנקרא עדות, והוא חלק הספורי שבתורה, נבדלה מן ספורי החכמים אשר בדו לעצמם להלביש בם עיוניהם, שרובם בדויים ולמשל בלבד, אבל "עדות ה' נאמנה" כי גם מלבושי התורה והספורים שלה חוץ מכונתם הפנימית והסודות הצפונים בהם הם אמתיים כפשוטם, ותחת שעדות הפילוסופים אשר יעידו על מה שהעלו בחקירותיהם לא יבינום רק החכמים בעלי העיון, אבל ספורי התורה ועדותה "מחכימת פתי", שגם הפתי יראה ממעשה דור המבול והפלגה וסדום וכדומה עונשי ה' את הרשעים וממעשי האבות וקורותיהם השגחתו על הצדיקים, ומעניני יצ"מ וכל הנזכר יראה שהשם ב"ה משדד הטבע ומפליא נס להתנוסס, וממעמד הר סיני יכירו אמתת הנבואה ותורה מן השמים וכדומה:".
היובל בימנו קיים מבחינה רוחנית, כאשר אדם לומד תורה הוא משיב –מבחינת חזרה ,את נפשו למקומה , לתורה , המספר 50 מקשר אותנו לשער ה50 שנת היובל ענינה שער הנ' דבינה, וכשם ששנת היובל עולה לכאן ולכאן, כלומר שהיא נספרת גם כשנה החמישים של היובל המסתיים וגם כשנה הראשונה של תחילת הספירה מחדש, כך שער החמישים הוא גם שער הא' של הדרגה הנעלית יותר.
בספירת העומר אנו משיגים את מ"ט שערי הבינה ושער החמישים - שבועות מגיע מעצמו, כי אינו שייך להשגה על ידי האדם עצמו כי כמתנה מלמעלה.
מוסבר שהמן הרשע עשה את העץ שהכין למרדכי בגובה חמישים אמה, כי כוונתו הייתה להגיע לדרגה זו, ששם לא שייך ענין הזכות והדרגה העצמית.",
דבר זה מלמד אותנו להתמיד בלימוד התורה ,עד שנעלה מנעלה בקודש לשער ה50 גם אם הדבר בהדרגה . מה שמקשר אותנו לפ"ס מהפטרת הפרשה " ברוך הגבר אשר יבטח ביהוה והיה יהוה מבטחו ח והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא ירא [יראה] כי יבא חם והיה עלהו רענן ובשנת בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי",מצודת ציון מפרש" שתול" - נטוע כמו שתולים בבית ה' (תהלים צב)
"יובל" - פלגי מים כמו על יבלי מים (ישעיהו מד)
"ישלח" - ענין התפשטות וכן תשלח קציריה (תהלים פ)
"חום" - מלשון חמימות
"עלהו" - העלין
"רענן" - ענין לחות
"בצורת" - ענין מניעת הגשמים וכן על דברי הבצרות (לעיל יד)
"ידאג" - מלשון דאגה
"ימיש" - ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן (שמות יג)
התמידו בלימוד התורה גם שקשה כמו עליה להר ,הר התורה ,כמו חיבור פרשת בהר הווי אומר בהר סיני קיבלתם את בחוקותי , בהצלחה !
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
