"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ.." (ויקרא כו, ג)

"וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ.." (ויקרא כו, טו)

פרשת בחוקותי, החותמת את ספר ויקרא, עוסקת בברית שבין הקב"ה לבין עם ישראל (ויקרא כו, ג): "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ..", (ויקרא כו, טו): "וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ..".

בפסוקי התוכחות והקללות ישנם תיאורים קשים של חורבן, מחלות והידרדרות לאומית - המפלה של עם ישראל בגלות קיצונית וחריפה, לא די בכך שישראל גולה מארצו ומדינתו מתפרקת, הוא בשפל המדרגה, הוא נתון למשיסה, בזוי, מסכן וחלש. ישראל מוצגים כחסרי כח, מפוחדים ועלובים (ויקרא כו, לז-לח): "וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן... וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹויְבֵיכֶם".

כאשר מתבשר אברהם אבינו שיהיה לו זרע, נאמר לו לספור את הכוכבים (בראשית טו, ה): "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים.. וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ", וגם את העפר (בראשית יג, טז): "וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ", הגמרא (מגילה טז, א) דורשת על כך בשם רבי יהודה: "אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים. כשהן יורדין - יורדין עד עפר, וכשהן עולין - עולין עד לכוכבים".

חז"ל מתארים בעצם את מה שכתוב אצלנו בפרשה. מצד אחד ברכות מדהימות (ויקרא כו, ד-ט): "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ.. וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד.. וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם.. וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב.. וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם", ומצד שני נפילות שאין כדוגמתן (שם כו, טו-כט): "וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ.. וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וּבְשַׂר בְּנֹותֵיכֶם תֹּאכֵלוּ".

בכל עם ולשון מתגלים אירועים של עליות ומורדות טבעיות בדפי ההיסטוריה, אך תבנית זו קיצונית ביותר בעם ישראל, התורה מדגישה שאם ניפול, ניפול למצב הכי שפל, כפי שמתאר זאת המהר"ל (נצח ישראל פרק יד). : "אם חטאו - יורדים עד עפר".

על הפסוק (במדבר כג, כב): "אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹות רְאֵם לוֹ", דורשים חז"ל (במדבר רבה כ) שישראל נמשלו לציפור, הציפור מחזיקה ביתרון על פני החיות המתהלכות על פני הארץ מכיוון שהיא עפה. היא אינה נכללת עם בעלי החיים היבשתיים, ונמצאת בעולם משלה. אולם אם כנפיה של הציפור תשברנה והיא תיפול על הקרקע, אל עולם היבשה, היא תהפוך ליצור חלש ביותר, חסר אונים ונחות מכל בעלי החיים שבארץ. הציפור נעלית וגבוהה מכל בעלי החיים רק במעופה, אולם, כשנלקחת ממנה יכולת התעופה אז היא שפלה מתחת לדרגת חיה רגילה, חסרת כל יכולת התמודדות בחיי היבשה.

עם ישראל, אומר המהר"ל, לכאורה נראה ככל העמים, אך באמת חי הוא בעולם אחר משלו. הוא חייב לעוף כל העת כדי להתקיים בעולמו הייחודי, ואז הוא נוסק לשמיים, אך אם יאבד את מעופו, את ייחודו, וינסה להיות ככל העמים, יגלה שהוא חסר אונים לחלוטין, ללא המרכיבים הפשוטים והטבעיים שיש לכל אומה אחרת, כמו ציפור חסרת כנפיים המוטלת בארץ.

חייו הלאומיים של עם ישראל שונים בתכלית מעל עם ולשון. נועדנו כעם לחיות לשם תכלית רוחנית, אם חלילה לא נחיה על פי ייעודנו אין הצדקה וטעם לקיום לאומי סתמי כמו של שאר העמים, ומעלתנו אובדת. אך אם כן נחיה על פי ייעודנו - נפרח וב"ה נזכה לברכות.

הרב אליעזר קשתיאל, מהספר: "סימן לבנים - שיחות פרשת שבוע"