פרשת ויקהל

לאחר קבלת לוחות הברית השניות למחרת יום כיפורים נצטווה  משה רבנו להקהיל את עם ישראל וללמדם על קדושת השבת שנאמר "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשת אתם ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העשה בו מלאכה .. ". מבואר במדרש אמר הקב"ה למשה עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני. מכאן אמרו משה תקן להם לישראל שיהיו דורשים בעינינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג. אמר משה לישראל אם אתם עושים כסדר הזה הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי שנאמר ואתם עדי נאם ה' ואני אל. וכן דוד הוא אומר בשרתי צדק בקהל רב וכי מה בשורה היו ישראל צריכין בימי דוד והלא כל ימיו של דוד מעין דוגמא של משיח היה אלא פותח ודורש לפניהם דברי תורה שלא שמעתן (ילק"ש) מטרת ההתקהלות זו היתה למספר מטרות הוראת שעה והעברת מסר לדורות הבאים שעל מנהגי העדה להקהיל קהילות ברבים ולדרוש בפניהם בהורות הנוגעות לחיי היום יום האיסור וההיתר ההלכות המצויות ובכך  שמו של הקב"ה מתקלס בין עם ישראל וממליכים את קב"ה בעולמו. ומדוע דווקא בנושא שבת ולא בשאר דינים ללמדנו שכל עיקר תרי"ג מצוות תלויות בהל' שבת שכל גופי התורה תלויים בה. כג' השבת הינה השבת יום המסוגל למחילה על כל חטאי האדם ויום המסוגל לכפרת לכל  העוונות  כש"כ בחז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש מוחלים לו על כל עוונותיו. (שבת קיז).  וביאר הבית יוסף באור החיים סימן רמב מפני ששבת שקולה כנגד כל המצות שהיא מורה השגחה וחידוש העולם ותורה מן השמים וכיון שהוא שומר שבת ודאי העבודת גילולים שעובד אינו מפני שמאמין בה לכן יש לו תוחלת מחילה ע"י תשובה משא"כ בעובד עבודת גילולים לפי שעולה בדעתו שיש בה ממש שהוא רחוק לשוב בתשובה כנ"ל. ובית חדש או"ח רמב (שם) מבאר נראה דלפי דבשבת איכא ב' מצות אחד מ"ע לקדש את השבת כמה שכתוב זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין ובכלל זה לענגו וכמ"ש ישעיה וקראת לשבת עונג ב שלא לעשות כל מלאכה ודבר זה הוא קשה מאד על האדם לפזר ממון לכבוד שבת וגם למנוע ממנו הריוח שלא יעשה שום מלאכה על כן הקדי' רבינו אלו המאמרי' כדי שידע האדם ששכרו גדול מאד במה שמפזר ממון לענג את השב' ובמה שהוא נזהר מאד לשמור את השבת שלא לעשות בו שום מלאכה וגם שלא יאמרו הלומדים טוב לנו ללמוד תורה בשבת כל היום ולא למשוך גופינו בתענוגים כי בזה נרויח שלא לפזר ממונינו וגם נרויח לחדש בתורה על כן הביא רבינו הא דפליגי ר"א ור' יהושע בימים טובים וקאמר דבשבת כ"ע מודו דבעינן נמי לכם. והפרישה (שם) מבאר נראה דלפי דבשבת איכא ב' מצות אחד מ"ע לקדש את השבת כמה שכתוב זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין ובכלל זה לענגו וכמ"ש ישעיה וקראת לשבת עונג ב שלא לעשות כל מלאכה ודבר זה הוא קשה מאד על האדם לפזר ממון לכבוד שבת וגם למנוע ממנו הריוח שלא יעשה שום מלאכה על כן הקדי' רבינו אלו המאמרי' כדי שידע האדם ששכרו גדול מאד במה שמפזר ממון לענג את השב' ובמה שהוא נזהר מאד לשמור את השבת שלא לעשות בו שום מלאכה וגם שלא יאמרו הלומדים טוב לנו ללמוד תורה בשבת כל היום ולא למשוך גופינו בתענוגים כי בזה נרויח שלא לפזר ממונינו וגם נרויח לחדש בתורה על כן הביא רבינו הא דפליגי ר"א ור' יהושע בימים טובים וקאמר דבשבת כ"ע מודו דבעינן נמי לכם. וכן כבדו כפי יכולתו דגרסינן בפרק כל כתבי (שבת קיט.) עשירים שבכל הארצות במה הם זוכים במה שמכבדים את השבת. שונה שבת מיתר הדינים כג' שיח הדיבור בשבת צריך להיות שונה מימות החול כפי שחז"ל על הפסוק "ודבר דבר" שלא יהיה דברוך של חול כדבורך בשבת וכן שלא יהיה הילכך בשבת כהילכך בחול. (שבת קי"ג). וכן מניין הסעודות של שבת שונה מיום טוב ת"ר כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש רבי חידקא אומר ארבע א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאהו בשדה. השבת היום המבורך מכל ימי השבוע "ברכתו מכל הימים" ויברך אלוקים את יום השביעי " והיום המקודש מכל זמני ישראל "וקדשתו מכל הזמנים". כ"כ מספר העולים לקריאת התורה יותר מימים טובים וחול המועד ואף מיום כיפורים שבשבת שבעה עולים יוכ"פ ששה ימים טובים 5 ור"ח ארבעה וביארו הרשונים שעל פי החומרה. טעם מאכלי שבת שבת שונה משאר ימי השנה אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא: מִפְּנֵי מָה תַּבְשִׁיל שֶׁל שַׁבָּת רֵיחוֹ נוֹדֵף? אָמַר לוֹ: תַּבְלִין אֶחָד יֵשׁ לָנוּ וְשַׁבָּת שְׁמוֹ, שֶׁאָנוּ מְטִילִין לְתוֹכוֹ וְרֵיחוֹ נוֹדֵף. אָמַר לוֹ: תֵּן לָנוּ הֵימֶנּוּ. אָמַר לוֹ: כׇּל הַמְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת — מוֹעִיל לוֹ, וְשֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת — אֵינוֹ מוֹעִיל לוֹ. (שבת קיט)