פרשנות אונקלוס – פרשת ויקהל

 שמות לה,ל: רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר: אונקלוס: דְרַבִּי. תה"ת: שגידל, שמשח לגדולה. אונקלוס מפרש מהי קריאת ה' בשם בצלאל – משיחתו והכשרתו לתפקידו: וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת--לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת וכו'. ומהו וְלַחְשֹׁב לפי אונקלוס: ולאלפא, כלומר ללמד ולהורות.   וכן בהמשך: עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת (לה,לה): אונקלוס: ומַלְפֵי אוּמַנְוָון, כלומר ומלמדי אומנות. למדנו שלחשוב זה ללמוד, ללַמֵּד ולהורות.

שמות לו,ז: וְהַמְּלָאכָה, הָיְתָה דַיָּם לְכָל-הַמְּלָאכָה--לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ; וְהוֹתֵר: אונקלוס: מִסַּת. תה"ת: כפי המכסה. אונקלוס מפרש איך נקבע כמה צריך עד שיהיה די והותר – לפי המכסה שנקבעה מראש.

שמות לו,כט: וְהָיוּ תוֹאֲמִם, מִלְּמַטָּה, וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים אֶל-רֹאשׁוֹ: אונקלוס: מְכַוְנִין. תה"ת: מכוונים, מתאימים, מקבילים. אונקלוס מפרש שקרשי המשכן היו מקבילים למטה ולמעלה.

פרשנות אונקלוס – פרשת פקודי

שמות לט,ו: וַיַּעֲשׂוּ אֶת-אַבְנֵי הַשֹּׁהַם, מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצֹת זָהָב, מְפֻתָּחֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם, עַל-שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אונקלוס: גליפן כתב מפרש. תה"ת: חקוקות כתב ברור, חרות. אונקלוס מפרש ששמות בני ישראל היו חקוקים באבני השוהם.

שמות מ,לח: כִּי עֲנַן יְהוָה עַל-הַמִּשְׁכָּן, יוֹמָם, וְאֵשׁ, תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ--לְעֵינֵי כָל-בֵּית-יִשְׂרָאֵל: אונקלוס: וחיזו אשתא. תה"ת: ומראה האש. אונקלוס מפרש להבנתי, שהעם לא בהכרח ראה אש במשכן, אלא מראה של אש.

שבת שלום, שבת מחשבות לימוד והוראה, היצמדות להוראות ה', בהתאמה מלאה לציוויו ולחוויית מראה אש ה', אורן.