"אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה עבדת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן" (שמות לח,כא). '"מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה". כל מה שהיו עושין, עושין ע"פ משה, שנאמר "אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה". וכל מה שהיה משה עושה – על ידי אחרים שנאמר "עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן". לא עשה אלא משנגמרה מלאכת המשכן אמר להם: בואו ואני עושה לפניכם חשבון. אמר להם משה "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן" – כך וכך יצא על המשכן. עד שהוא יושב ומחשב שכח באלף ושבע מאות וה' וע' שקל מה שעשה ווים לעמודים. התחיל יושב ומתמיה. אמר עכשיו ישראל מוצאין ידיהם לאמר משה נטלן. מה עשה? האיר הקב"ה עיניו וראה אותם עשוים ווים לעמודים. אותה שעה נתפייסו כל ישראל על מלאכת המשכן. מי גרם לו? ע"י שישב ופייסן. הוי - "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן". ולמה עשה עמהם חשבון? הקב"ה יתברך שמו מאמינו שנאמר (במדבר יב, ז) "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא", ולמה אמר להם משה בואו ונעסוק במשכן ונחשב לפניכם? אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו שנאמר "… והיה כבוא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה" (שמות לג, ט) "והביטו אחרי משה ..." (שם, ח). ומה היו אומרים? ר' יוחנן אמר: אשרי יולדתו של זה, ומה הוא רואה בו כל ימיו הקב"ה מדבר עמו כל ימיו הוא מושלם להקב"ה. זהו "והביטו אחרי משה". ר' חמא אמר: היו אומרים חמי קדל דבריה דעמרם, וחבירו אומר לו: אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר. כששמע משה כך אמר להם משה: "חייכם! נגמר המשכן - אתן לכם חשבון!". אמר להם: "בואו ונעשה חשבון!". הוי "וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן"' (שמו"ר נא,ו). מה קרה שמשה שכח מכסף ווי העמודים? בפשטות אפשר שזה מקרה. אולם יותר נראה שאם היה נותן חשבון מדוייק אז היו יכולים הליצנים לטעון שמשה אירגן הכל קודם כדי לכסות על חלק מהכספים שלקח לעצמו, לכן משמים עשו שעכשיו התבלבל בחשבון מעט ואז מוכח לכולם שלא אירגן הכל מראש, אלא עכשיו לפניהם הוא עושה את החשבון כדי להראות שהכל יצא מדוייק כמו שהביאו. (אולי לכן נאמר במדרש: 'אותה שעה נתפייסו כל ישראל על מלאכת המשכן' כהמשך לכך ששכח, שלא הובא קודם שהתפייסו, ואח"כ היה מוסיף המדרש דרשה שהיה קטע שמשה שכח, שזה כעניין נוסף במה שהיה שם, אלא בכוונה נאמר כך שיוכל להשמע גם שהתפייסו בעקבות זה שגם שכח ונזכר). אולי אפשר לשיטת האו"ח שמסביר את הראב"ע: 'והנה להסוברים מהחכמים (ראב״ע) כי לא היה כסף בנדבת המשכן זולת מחצית השקל, יתבאר אומרו "ואת האלף" על זה הדרך: לפי שמצינו שצוה ה׳ בתרומת הכסף מחצית השקל, ובכל מלאכת המשכן לא מצינו שצוה ה׳ מעשה כסף זולת האדנים והווין וחשוקיהם, וביאר באדנים שצריך ככר לאדן והווין לא הודיע ה׳ שיעורן ושיעור חשוקיהן. לזה נתחכם בצלאל וחלק הנשאר מהאדנים ועשאן ווין, שהגם שלא צוה ה׳ שיעורן ממה שנתן שיעור לאדנים השכילו כי הווין וחשוקיהם יהיו מהנשאר, ולזה אמר ואת האלף וגו׳ עשה ווין, פירוש שחלק הסך לווין, ואין הכי נמי אם היה נשאר יותר או פחות היה מחלק הנשאר, ואם היה אומר הכתוב ויעש ווין וגו׳ יהיה נשמע כי נאמר מפי א'ל עליון שיעור זה, ולא כן הוא אלא מכללן של דברים הבין כנזכר'. לפי זה אולי כיון שהכסף לווים היה בסך של הנשאר, לכן הודגש לבנ"י שזה שונה קצת מהנאמר בשאר הכסף – באדנים שם ניתן ציווי מה', ולכן זה התגלה בצורה של שכחה רגעית כעין שלא היה בזה ציווי מפורש בתורה ולכן נשכח ממשה שחישב בכסף ע"פ ציווי התורה (ודוחק. אמנם האו"ח מוכיח נגד שיטת ראב"ע, אבל גם אם נאמר שלא נרמז בפס' על שנעשה ע”י שארית ומזה רמז למה שכח, בכ”ז אפשר שזו הסיבה ששכח כיון שלא נאמר לו בציווי על ערך הווים). בנוסח שבמדרש תנחומא מובא הסבר ע"פ הפשט: ' … עם שהוא עושה חשבון והולך על כל דבר ודבר שעשוין כסדר בתוך המשכן, שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה מהן ווין לעמודין ולא היו נראין. התחיל עומד תמה ואומר: עכשיו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר, שאני נטלתי אותם. והוא חוזר לבוא על כל מלאכה ומלאכה. מיד האיר הקדוש ברוך הוא את עיניו, ותלה עיניו וראה שהיו עשוין ווין לעמודים' (תנחומא “פקודי” סימן ז'), שבזה פשוט מדוע שכח כיון שעשה חשבון ע"פ מה שראה וחישב, ואת הווים לא ראה בתחילה ולכן שכח. אולי אפשר שנאמר בחז"ל: 'רשב"א אומר משום ר' אליעזר בן פרטא שאמר משום רבי אלעזר המודעי: כתב זה לא נשתנה כל עיקר, שנאמר (שמות כז, י) "ווי העמודים" מה עמודים לא נשתנו אף ווים לא נשתנו' (סנהדרין כב,א). כך שהווים מרמזים על אותיות התורה (ואף לדעות שהשתנה הכתב בתורה, אפשר שגם הם לומדים שזה כמו האות ו' באותיות האשוריות, אלא שלא לומדים שבא לומר שלא השתנה או ישתנה האותיות בתורה [וגם אם לא סוברים בכלל כמותו, אפשר שהוא מגלה לנו שהווים קשורים לאותיות התורה, גם אם לא למדים כמותו]), שזהו התורה עצמה (האותיות שבתורה), שלכן משה שכח כדי לרמז שהתורה אינה של משה אלא של כל בנ"י כולם, ולכן שכח זמנית (כשחישב, שהיה אז עומד הוא מול שאר בנ"י) כעין לרמז שזה לא שלו במיוחד אלא של כולם יחד.