"ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם" (שמות לב,לד). '"וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם". תנא משום רבי יוסי: עת היא מזומנת לפורענות' (סנהדרין קב,א). 'וביום פקדי – בתשעה באב שבכל השנה מאותן מ' שנה שעמדו במדבר, יום מזומן לפורענות, בו חזרו מרגלים בו נחרב הבית בראשונה ובשניה' (רש"י). לכאורה לא מובן, הרי הפס' הזה נאמר בהקשר לחטא העגל (שזה י"ז בתמוז) אז איך פרש"י על ט' באב שקשור לחטא המרגלים? לכן לכאורה נראת יתר שיטת המהרש"א שמעמיד על י"ז בתמוז: 'עת מזומנת לפורענות וביום פקדי וגו'. עיין פירש"י לפי פירושו נראה שאמר כן על מעשה מרגלים. אבל הקרא כתיב במעשה עגל וכדלקמן בשמעתין. וע"כ נראה יותר לפרש על י"ז בתמוז במעשה עגל, כדאמרינן בסוף תענית: ה' דברים אירעו לאבותינו בי"ז בתמוז בו נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף את התורה כו' ודו"ק' (חידשי אגדות). אם זה מדבר על י"ז בתמוז אז מובן שהעונש של בקיעת החומה בי"ז בתמוז מרומז בפס' כאן שזה כנגד מעשיהם, שבזה מרומז על הנאמר קודם: “ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי. ויאמר להם כה אמר ה' אלקי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו" (לב,כו-כז). שיש גילוי של שער המחנה שממנו יוצאים לתקן את חטא העגל (וכן משה ויהושע באו ממחוץ למחנה פנימה) להעניש על חטאם בעגל, ולכן גם בעונש בדורות שקשור לעגל זה מתגלה בעניין של שער – שפרצו את החומות. בנוסף נאמר: “וירא משה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם" (פס' כה). '"פרוע" – מגולה נתגלה שמצו וקלונו, כמו (במדבר ה) "ופרע את ראש האשה". "לשמצה בקמיהם" – להיות להם הדבר הזה לגנות בפי כל הקמים עליהם' (רש"י). שכך גם ביום שבו מתגלה כנגד חטא העגל זה מתגלה בעונש בצורה שהקמים עלינו משתמשים בכח החטא שעשינו, שהוא נחשב כגילוי ולכן גם כנגדו ניתן כח לאויבנו להסיר את המסתור שכיסה מהם, שזהו מתגלה למעשה שפרצו את החומה שכיסתה והגנה עלינו. ליהושע זה היה נשמע כמו קול מלחמה: “וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה" (פס' יז), ואמנם משה תיקנו אבל בכ"ז היה בזה דימיון לקול מלחמה שלכן יהושע טעה, ולכן כנגד זה גם העונש נעשה בהקשר למלחמה – שהאויב הצליח לבקוע את החומה, שזהו קול מלחמה (ובפרט שבקיעת החומה נעשתה ברעש גדול, שכאשר מנגחים את החומה בשביל לפרוץ אותה זה עושה קול חזק, וכן כשהחומה נופלת זה משמיע קול חזק). אמנם רש"י מסביר על ט' באב, ולכן צריך להבין איך יסביר את זה שהפס' נאמר בהקשר לעגל? נראה שרש"י למד כך בשל הנאמר בהמשך הגמ': 'אמר ר' יצחק: אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון, שנאמר (שמות לב, לד) "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם". אמר רבי חנינא: לאחר עשרים וארבעה דורות נגבה פסוק זה, שנאמר (יחזקאל ט, א) "ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקדות העיר ואיש כלי משחתו בידו"' (סנהדרין שם). הרי מפורש שאומר ר"ח שהפס' של "וביום פקדי" חל על חורבן הבית, שזהו הפס' שמובא ביחזקאל שראה את האנשים שבאים ומשחיתים בירושלים, לכן גם את הדרשה הקודמת אע"פ שבפשטות מובן יותר על בקיעת החומה, בכ"ז מהדרשה של ר"ח יוצא שהכוונה לחורבן ממש. שהחורבן הוא עונש חמור יותר, ולכן כשמרמז על העונש שיוצא מהעגל (שבכל פורענות יש חלק מהעגל) אז הכי חזק זהו החורבן עצמו, ולכן רומז עליו, וזהו שנרמז בפס' ג"ש "פקדות" – "פקדי". (אמנם אפשר לומר לשיטת המהרש"א שאין הכוונה בלימוד כאן לחורבן, אלא לדור ההוא שהיה בו חורבן הבית ובו פרצו את החומה). אולי נרמז בפס' על חלק מ-24 כמו שאומר ר"י, ובא ר"ח ומפרש שהכוונה דווקא במספר הזה לרמז על לאחר 24 דורות שאז זהו זמן הפקידה, והרמז הוא שנאמר "ביום" שרומז כמו יום שהיממה היא 24 שעות; ובהמשך לזה גם אפשר שרומז לחורבן הבית שנאמר עליו יום: "קדשו עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב" (ירמיהו ו,ד). נראה שלמדו על החורבן שהוא אמנם קשור לחטא המרגלים, אבל גם לחטא העגל שהרי אין פורענות שאינה קשורה לעגל, ולכן גם בחורבן יש קשר לחטא העגל, וזה נרמז כאן כיון שהפס' אומר: "ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם", הרי שאומר שילכו לא"י וכשיגיע היום יפקוד את עוונם, מזה משמע שמרמז על חורבן הבית, שאז תתבטל ישבתם בארץ ויצאו לגלות. מרש"י נראה שלמד שנאמר "פקדי ופקדתי" שזה ריבוי, שלכן מרמז על ריבוי פורענויות, וכן זה משהו (עונש) שחל גם עליהם שזהו שנאמר "עליהם", ואם הכוונה רק לי"ז בתמוז הרי לא נעשה אצלם פקידת עונש? לכן מובן שמדבר על ט' באב, שגם אצלם היה העונש – שמתו ביום זה במשך שנות המדבר, וגם לדורות עונש שיחרב הבית פעמיים (שגם זה רמוז בלשון הכפולה "וביום פקדי ופקדתי”, שיהיה אותו עונש באותו יום פעמיים, שזהו חורבן בית ראשון ושני בט' באב; אבל אם מדובר על בקיעת החומה זה היה רק בבית שני אבל בראשון זה היה בתאריך אחר – בט' תמוז, כך שלא נפקד אותו עונש פעמיים באותו יום). ממילא מה שנאמר כאן שיפקוד עונש זה מרמז על עונש אחר – על חטא המרגלים, אבל גם הוא קשור לעונש על העגל (שבכל פורענות יש בה חלק) ולכן נרמז גם עליו שהוא שיא העונש, שרמז הקב”ה שבעתיד יפקדם על חטאם. יהי רצון שיכופרו חטאינו ונזכה לבניין המקדש בבי"א.