פרשנות אונקלוס – פרשת כי תשא

שמות ל,יב: כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם: אונקלוס: תקבל ית חושבן. תה"ת: תדע את החשבון. אונקלוס מפרש ש'נשיאת ראש' היא קבלת החשבון של כמות האנשים, לא מספר הגולגלות, הראש, אלא ידיעת מספר האנשים. גם רש"י הבין כך.

שמות ל,לה: וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת, רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח, טָהוֹר קֹדֶשׁ: אונקלוס: מְעָרַב. תה"ת: מעורב. אונקלוס מפרש כפי שמלח מיוצר על ידי שחיקה ועירבוב, כך גם מעשה מרקחת הקטורת. גם רש"י הבין כך.

שמות לב,א: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ: אונקלוס: דחלן. תה"ת: יְרָאוֹת. להבנתי, אונקלוס מפרש שהעם לא ביקש עבודה זרה ופסל, אלא כוחות שיילכו לפניהם במדבר, במצב שנוצר שאין את משה שיתווך ביניהם לה'. גם בפסוק ד' כתוב וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, ואונקלוס שוב מתרגם: דחלתך, כלומר הכוח המייצג את ה' אשר העלה את העם ממצרים. החטא היה בכך שהעם ייחס לכוחות אחרים מלבד ה', את היכולת להעלות את העם ממצרים. בהמשך, בפסוק כ"ו: וַיֹּאמֶר, מִי לַיהוָה אֵלָי, מתרגם אונקלוס דחליא דה' ייתון לְוָתִי, כלומר גם כאן יה-וה מתורגם דחליא, כלומר היראים מה'.

שמות לג,יב: וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם, וְגַם-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי: אונקלוס: רביתך. תה"ת: גדלתיך. אונקלוס מפרש שידיעת האחר היא הגדלתו בעיני היודע, כלומר הוספת חשיבות ומציאת חן.

שמות לג,טז: וְנִפְלִינוּ, אֲנִי וְעַמְּךָ, מִכָּל-הָעָם, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה: אונקלוס: ויתעבדן לנא פרישן. תה"ת: ותעשינה לנו נפלאות. אונקלוס מפרש שמשה מבקש נפלאות וניסים ביחס לעמים אחרים, וזה יהיה ההפרש וההבדל בינינו לעמים.

שמות לד,ו: אֵל רַחוּם וְחַנּוּן--אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת: אונקלוס: מרחיק רְגַז. תה"ת: מאריך רוגז, כלומר ממתין מלהיפרע. אונקלוס מפרש שתכונות טובות כגון חסד ואמת, כוללות אריכות אפיים, שהיא סבלנות והמתנה לעת הנכונה, לא מחילה על עונש.

שבת שלום, שבת של חשבון אלוהי, עירוב ושלום בין אנשים שווים, יראת ה', גדילה בעיני ה', קבלת נסים וסבלנות בונה, אורן.