"ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המלך מהדו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה" (אסתר א,א). 'רבי עקיבא היה יושב ודורש, והצבור מתנמנם, בקש לעוררן. אמר: מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה? אלא תבא אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחיתה מאה ועשרים ושבע, ותמלוך על מאה ועשרים ושבע מדינות' (ב"ר נח,ג). בפשט ר"ע אמר דרשה כדי לעורר את הציבור מהנמנום שלו, אולם נראה שאם ר"ע דרש סימן שיש בזה עומק גדול ביותר, שר"ע לא אומר סתם וורטים. לכן ברור שהתכוון לומר שסיפור מגילת אסתר יסודו בשרה, שהיא השורש שמתגלה בהמשך, שזהו מעשה אבות סימן לבנים שמתגלה כאן בבנים (בהמשך הדורות) מה שהיה באבות שהם השורש לכל הנעשה בהמשך. לכן נראה שאפשר שהמדרש מרמז שהציבור היה מתנמנם, לא רק שהיו עייפים והתנמנמו, אלא גם שר"ע היה דורש על הגאולה (שהוא עודד את מרד בר כוכבא שראה בזה את תהליך הגאולה ['תני ר' שמעון בן יוחי: עקיבה ר' היה דורש (במדבר כד, יז) "דרך כוכב מיעקב" – דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה, הוה אמר: דין הוא מלכא משיחא' (יר' תענית ד,ה)], ולכן אולי זה היה בזמן המרד שהציבור היה עייף מהמרד, שזהו כעין שהתנמנמו מהמרד, ולכן ר"ע שהיה דורש לחזקם, שהיה מעודדם ומחזקם במרד, וראה שבכ"ז הם מתנמנמים אז דרש דרשה זו; וגם אם נאמר שזה לא היה בזמן המרד עצמו אלא לפניו או אחריו, בכ"ז ר"ע בא לעודדם להאמין בגאולה ולא להתייאש בשל החורבן), ולכן הביא שגם גאולת פורים שהיא בסיס שמגלה על תהליך הגאולה (כמו שמביא היר': 'אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא: בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל: בתחילה קימעא קימעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? (מיכה ז) "כי אשב בחושך ה' אור לי". כך בתחילה (אסתר ב) "ומרדכי יושב בשער המלך", ואחר כך (אסתר ו) "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס", ואחר כך (שם) "וישב מרדכי אל שער המלך", ואחר כך (אסתר ח) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות", ואח"כ (שם) "ליהודים היתה אורה ושמחה"' [יר' ברכות א,א]) יש בו משום מעשה אבות סימן לבנים, ולכן שיפקחו עיניהם (מהתנמנמותם מהמציאות והציפיה לגאולה, וישמעו) לדרשותיו על תהליך הגאולה שיש לראות כל אחד בדורו, שהגאולה וודאית ויש לראות בשורש שבאבות ולהביט על המציאות ולהבין את תהליכי הגאולה שנמשכים בדורות. ממילא שרה היא השורש לאסתר שבפורים, ולכן אולי ר"מ שהוא תלמידו של ר"ע הוא שדרש: '"ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת". תנא משום ר"מ: אל תקרי לבת אלא לבית' וכו' (מגילה יג,א). בפשטות בא לומר שהיתה אשתו ממש (ולכן זה מחזק את הצרה שנחתה עליהם כשנלקחה לאחשוורוש), או שזה כביטוי שמבטא את אהבתו של מרדכי לאסתר, שאהבה כעין אשתו (שלא סתם היה הורה מאמץ אלא ממש היה קשור אליה). אבל למה בכלל לדרוש זאת? בפשטות זה כדי לבטא מה שאמרנו קודם, אולם אולי בא ר"מ בכוונה ודרש שהיא אשתו (או כאשתו) כדי לבטא את הקשר של שרה ואסתר (כמו שר"ע רבו דרש), שהוסיף ר"מ והראה את הקשר ביניהם, ולכן כמו ששרה היתה אשת אברהם ונלקחה ממנו לפרעה המלך, כך גם במרדכי אסתר היתה אשתו ונלקחה לאחשוורוש מלך; שזהו הנקודה העיקרית שבמעשה אבות סימן לבנים, שהיא נלקחה כמותה למלך. אסתר התחבאה כדי שלא ימצאו אותה: 'וכשמת אביה ואמה היה מרדכי מגדלה, והיה מטמנת את עצמה ולא נראית לכל אדם ארבע שנים, משנת שלש למלכו עד שנת שבע למלכותו' וכו' (ילקו"ש נ"ך רמז תתרנג), זה כעין מה ששרה עשתה שהיתה מטמנת את עצמה כל הימים, כמו ששלושת המלאכים שאלו את אברהם איפה שרה, כי היתה צנוע ומטמנת עצמה באהל. אבל יותר מזה, במיוחד כשירד אברהם למצרים היתה מטמנת עצמה, אלא שמצאוה והביאוה לפרעה: "ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה" (בראשית יב,טו), שזהו "ותקח האשה" אצל שרה כמו "ותלקח אסתר אל בית המלך" באסתר; ששרה החביאה עצמה בתיבה אלא שבבדיקת המכס התגלתה: "ויהי כבוא אברם מצרימה" – היה לו לומר כבואם מצרימה, אלא למד שהטמין אותה בתיבה וע"י שתבעו את המכס פתחו וראו אותה' (רש"י; בראשית יב,יד [מקורו בב"ר מ,ה]), שזהו כאסתר שהחביאה עצמה עד שגילו אותה והביאו אותה לאחשוורש. אולי לכן במדרש שאומר שהיתה אסתר מטמנת עצמה נאמר קודם שהיה מרדכי מגדלה לאחר מות הוריה, שבפשטות זה בא להסביר מניין הצדקות הזו שלה (שהתחבאה ולא רצתה להיות מלכה), אולם אפשר בעומק שזה נאמר ע"פ הפס' שבמות הוריה מרדכי לקחה לבת, ועל זה דרש ר"מ שלקחה לאשתו (לבית), שגם בזה (שטמנה עצמה) רמז שזהו השורש של מעשה אבות שבשרה שהתגלה אח"כ באסתר. אולי לכן מובן שמביאים חז"ל: '"ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות". אמר רב: ביקש לטעום טעם בתולה טעם, טעם בעולה טעם' (מגילה יג,א). 'ביקש לטעום כו' – לכך נאמר מכל הנשים ומכל הבתולות' (רש"י). שגם זה שורשו מכח שרה, שנאמר עליה: 'בת כ' כבת ז' לנוי, בת ק' כבת עשרים שנה לחטא' (ב"ר נח,א). שהיתה יפה כצעירה מאוד, וזה נעשה בהתגלגלות (בשינוי) בסימן לבנים בצורה של כעין בת עשרים שהיא בעולה ובת שבע שהיא בתולה, שכך הרגיש אחשוורוש. זהו שדרש ר"ע על 127 מדינות כנגד שנות שרה, שעל שנות שרה דרשו בת כ' כבת ז' (ליופי), וכך היה הבסיס שבגללו אהב אחשוורוש את אסתר, בשל שטעם בה כבעולה וכבתולה ע"פ רצונו (כהתגלגלות במעשה בבנים [שאצל שרה זה ליופי, וכך באסתר זה כעין ליופי – שמכח זה אחשוורוש אהב אותה; וזה בצורה של כבת כ' וז', שאצלו זה התגלה שטעם בה כרצונו]). (אולי לכן חוזרת המגילה: "ובהגיע תר אסתר בת אביחיל דד מרדכי אשר לקח לו לבת לבוא אל המלך" [אסתר ב,טו], והרי כבר נאמר קודם [פס' ז] שלקחה לבת אז למה לומר זאת שוב? בפשטות זה בא להדגיש עכשיו שוב שכל מעשיה היו ע"פ החינוך של מרדכי, ולכן גם עכשיו שבאה למלך לא התלהבה להיות מלכה וכדו'. אולם אפשר שבא להדגיש שעכשיו נלקחת לאחשוורוש שזה השיא בחיבור למעשה אבות שבשרה שהיתה אשת אברהם ונלקחה למלך). אצל אברהם עבדי המלך הביאו את שרה למלך (בראשית יב,טו), וכך גם באסתר עבדי המלך הביאוה למלך ("ותלקח". אסתר ב,ח; ובפס' טז). אצל אברהם זה היה אחרי שעלה לארץ מחו"ל, שנאלץ לרדת למצרים בשל הרעב, ואז שרה נלקחה למלך (בראשית יב), וכך אצל אסתר: מרדכי היה עולה לארץ ומוגלה לחו"ל: '"אשר הגלה מירושלים". אמר רבא: שגלה מעצמו; ולמה שני פעמים "אשר הגלה"? גלה עם גלות יכניה וחזר לירושלים, והגלה אותה שנית נבוכדנאצר עם גלות אחרונה' (ילקו"ש נ"ך רמז תתרנג), שזהו (שאחרי שהוגלה בפעם הראשונה) עלה לארץ והוגלה לחו"ל, כאברהם שעלה לארץ וירד לחו"ל, ואז נלקחה אסתר כמו שרה. שרה נלקחה בעקבות שאברהם ירד למצרים בשל אוכל, כי היה רעב, גם אסתר נלקחה למלך בעקבות עניין של אוכל, שזהו המשתה שבגללו מתה ושתי, ובעקבותיו בהמשך נלקחה אסתר למלך (שחיפש מלכה במקום ושתי). אסתר לא אמרה מאיזה עם היא בעקבות ציוויו של מרדכי (אסתר ב,י), עד שלבסוף אמרה (אסתר ז,ג-ו) וגם אמרה על קשרה למרדכי (שם ח,א), כעין שרה שלא אמרה על קשרה האמיתי לאברהם בעקבות בקשת אברהם (בראשית יב,יג) עד שהתגלה לבסוף (שם,יז-יט). בעקבות ששרה נלקחה למלך אברהם העשיר (בראשית יב,טז; יג,ב), כך גם בעקבות שאסתר נלקחה למלך מרדכי העשיר, שניתן לו בית המן (אסתר ח,א [והמן היה עשיר מאוד (אסת"ר ז,ה)]) וכן עצם הקירבה למלכות מעשירה. לאברהם היה כינוי ("העברי") וכן למרדכי ("היהודי"), ובשניהם זה מלמד על כפירתם בע"ז. באברהם: '"ויגד לאברם העברי" ... רבי יהודה אומר: כל העולם מעבר אחד, והוא מעבר אחד' (ב”ר מב,ח). במרדכי: 'רבי יוחנן אמר: לעולם מבנימן קאתי, ואמאי קרי ליה יהודי? על שום שכפר בע"ז, שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי, כדכתיב (דניאל ג, יב) "איתי גוברין יהודאין" וגו'' (מגילה יג,א). לאחר הנעשה אצל פרעה אברהם קרא בשם ה': "אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם ה'" (בראשית יג,ד), וכך בעקבות מעשה אסתר נעשה כעין קריאה גדולה בשם ה', שלכן "ורבים מעמי הארץ מתיהדים" (אסתר ח,יז).