פרשנות אונקלוס - פרשת בשלח

שמות יג,יז: פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה: אונקלוס: יזוּעוּן. תה"ת: יחרדו. אונקלוס מבין שאם העם יראה מלחמה – הוא יפחד עד כדי כך שיתחרט וישוב למצרים.

שמות יג,כא: וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ: אונקלוס: מְדַבַּר. תה"ת: נוהג. אונקלוס מבין שה' מוליך ומנהיג את העם בדרכו, לאו דווקא הולך בפועל. והדבר חוזר על עצמו בפסוק: וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ, מֵאַחֲרֵיהֶם (יד,יט). הַהֹלֵךְ מתרגם אונקלוס דִמְדַבַּר, ואילו וַיֵּלֶךְ מתרגם אונקלוס כפשוטו וַאתָא.  

שמות טו,א: אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: אונקלוס: אתגאי על גַוּתָנַיא. תה"ת: התגאה על הגאים. אונקלוס מפרש את גדולת ה', כגדול מכל אלה שחושבים עצמם לגדולים. ומהי גאוות ה' על הגאים? סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם, וכן שוב בשירת מרים: וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם:  שִׁירוּ לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם (טו,כא). אונקלוס מפרש וגאותא דיליה היא סוסיא ורָכְבֵהּ רמא בימא,  כלומר גבורתו היא לזרוק לים גם את הסוס וגם את רוכבו, ולא רק אחד מהם.

שמות טו,יא: מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה: אונקלוס: לית בר מנך דאת הוא אלהא. תה"ת: אין מלבדך, שאתה הוא האלוהים. לפי אונקלוס אין כאן שאלה, מי כמוך, אלא, הודעה נחרצת, אין כמוך.

שמות יז,יב: וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ: אונקלוס: פריסן בצְלוֹ. תה"ת: פרושות בתפילה. אונקלוס מבין שתפילה אמיתית בהשתתפות הגוף (ידים פרושות), באה מתוך אמונה בה' המסוגל להיענות לתפילה ולהושיע.

שבת שלום, שבת של יראת ה' מתוך ביטחון בו יתברך, חיסיון בהנהגתו ובגבורתו יתברך, תפילה בכל רמ"ח אברינו ושס"ה גידינו, אורן.