פרשנות אונקלוס - פרשת בא

שמות י,\כא: וִיהִי חֹשֶׁךְ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיָמֵשׁ, חֹשֶׁךְ: אונקלוס: בתר דיעדי קבל ליליא. תה"ת: לאחר שתסור לנוכח הלילה. אונקלוס מתרגם ימש – ימוש, יזוז. כלומר לאחר שיָמוּש חושך הלילה – יישאר חושך, ולא שלמדנו – ימשש מרוב עובי החושך.

שמות י,כו: לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה--כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח: אונקלוס: מִדַעַם. תה"ת: מאומה, כלום. אונקלוס מבין שפרסה זה סמל לדבר הכי קטן, אפילו פרסה.

שמות יב,יב: וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים: אונקלוס: טעוַת. תה"ת: טעוּת. אונקלוס מתרגם שאלוהי מצרים הם טעות ושיבוש.

שמות יב,יט: בַּגֵּר, וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ: אונקלוס: וביציבא. תה"ת: ובאזרח יציב וקבוע במדינתו.

שמות יב,כז: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח-פֶּסַח הוּא: אונקלוס: דַבַח חַיַס. תה"ת: זבח חמלה, חיסה. אונקלוס מבין שמטרת הזבח היא לחוס על עם ישראל, כך שה' יפסח על בתי ישראל במכת הבכורות.

שמות יג,טז: וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: אונקלוס: לאָת; ולתפילין. תה"ת: אות; תפילין. אונקלוס מבין שתפילין של יד היא אות, ושל ראש – היא תפילין. מעניין מאיפה הגיע שם 'תפילין' גם לאות היד, או מדוע אונקלוס מייחס שם 'תפילין' רק ל'טוטפות'.

שבת שלום, שבת של מישוש ניסי ה' עד תום, עבודת ה' כאזרחים במדינתנו, מתוך חמלת ה' וראייה למרחוק, והצלחה במסע הל"ה שייערך הלילה (בין חמישי לששי), אורן.