המלאך הגואל אותי
נכתב על ידי izik28, 3/1/2023
בסד
ד"ת לפרשת והפטרת ויחי התשפג
המלאך הגואל אותי
----------------------------------------------------------------
בפרשה מופיע הפ"ס , "המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ", את המלאכים אנו מכירים מחלום יעקוב , מפגישתו עם עשו , מבשורת הלידה של שרה אמנו ,להבדיל במעשה לוט ועוד .. האם אלה אותם מלאכים ?" ,המלבים מפרש" , המלאך הגאל אתי מכל רע". שהנהגת יעקב שהיתה דומה כרועה ירעה צאנו כן היתה הנהגתו עפ"י הטבע לא בנסים גלוים, א"כ היתה ההנהגה ע"י מלאך ושליח מה' לא
עפ"י ההשגחה הנסיית בעצמה שזה לא תהיה ע"י מלאך ושליח רק מה' בעצמו ובכבודו. "יברך את הנערים", בשתי הנהגות אלה "יברך את הנערים", שנגד הנהגה הטבעיית שהצליח בה יעקב אמר ,"ויקרא בהם שמי", ונגד הנהגה הנסיית שבה הצליחו אבותיו אומר ויקרא בהם "שם אבותי אברהם ויצחק", ור"ל כי את אפרים ברך בימין, שהימין מורה תמיד על הנהגה הנסיית שימין ה' עושה חיל למעלה מדרך הטבע, ואת מנשה ברך ביד שמאל שמורה על הנהגה הטבעיית המתיחסת לשמאל, אמר ששני הברכות ושני ההנהגות האלה יהיו בם לטובה עד שידגו לרוב".
בפרשה יעקב אבינו מברך את בניו לפני מותו ,בדיוק כפי שאבי זל ברך אותי ב יג ניסן לפני שנפטר
אם נשים לב בברכות מופיע הנחש המוכר לנו מפרשת בראשית , שם הוא לא סימפטי במיוחד ואילו כאן ," יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור", המלבים מפרש" יהי דן". מפני שהנופלים על המחנה מאחוריהם הם רוכבי סוסים שהם מגיעים ברדיפה בראשונה, יצייר שמלומד
ללחום את רוכבי סוסים, הגם שהם ילכו רגלי, וידמו "כנחש "ערום, "בדרך "הגדול ידמו כנחשים גדולים, "ובארח "שהוא ההולך אל הצד, ילכו כשפיפון קטן ההולך בהסתר, ושניהם הגם שהם זוחלים על הארץ ינצחו רוכבי סוסים במה "שנושך עקבי סוס ויפל רכבו אחור", כן יהיו מלומדים לקצץ בחרבם רגלי הסוסים ויפלו הרוכבים בידיהם, ובאשר ציור זה שיבא האויב מאחורי המחנה הוא בעת שירדוף האויב אחריהם, שזה בעת שהם חלשים נגד האויב, אמר "לישועתך קויתי ה'":
האם יש קשר בין הנחש למלאך? אכן כן , במעשה מרכבה (ישעיהו ו', א-ג) מתוארות דמויות מהפמליה האלוהית:, ”בִּשְׁנַת-מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ, וָאֶרְאֶה אֶת-אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא; וְשׁוּלָיו, מְלֵאִים אֶת-הַהֵיכָל. שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד: בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו, וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו--וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף.” (שם, פסוק ו'). בהמשך הפרק, מספר ישעיהו כי ”ויעף אלי אחד מן-השרפים ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח”. ציונים נוספים של השרף הם ”כי-משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף” (שם, י"ד כ"ט) ו-”אֶפְעֶה וְשָׂרָף מְעוֹפֵף”,בספר במדבר אנו נתקלים בפ"ס,"וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַי־הוָה וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל יְ־הוָה וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם.
בתגובה, ה' מציע דרך מאגית שתאפשר לשרוד את הכשת הנחש:
במדבר כא:ח , ויאמר ה" אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. כא:ט וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי."
מספר טקסטים, במקרא ומחוצה לו, מתארים מפגשים עם נחשים ארסיים מעופפים במדבר סיני ובמדבר הערבי. איקונוגרפיה מצרית עוזרת להבהיר מה מצטייר בתיאורים אלו.
משמעותה של המילה נָחָשׁ בעברית היא ברורה. המונח שָׂרָף (או שְׂרָפִים) הוא פחות ברור. הוא נגזר משורש שפירושו "לשרוף". לפעמים משתמשים במונח כתוספת תואר לנחשים, כמו בביטוי נְחָשִׁים שְׂרָפִים (פסוק ו), שפירושו "נחשים בוערים", אולי כדי לתאר את הנשיכה או ההכשה של היצור. בזמנים אחרים הוא משמש כמונח עצמאי, שָׂרָף, שם תואר שפירושו "הבוער" או "השורף".
שבט דן המכונה נחש הוא מסוג המלאך הטוב , השורף את עקבי אויביו על מנת שיעפלו ולא יפגעו בישראל את המלאכים אנו פוגשים גם אצל יעקוב ועשו " , וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום",הכלי יקר מסביר" וישלח יעקב מלאכים לפניו". פירש"י מלאכים ממש, י"א שדייק מן סמיכות שליחות זה לפסוק ויפגעו בו מלאכי אלהים, וי"א ר"ת מחנים מאותו חיל נטל יעקב מלאכים. ורבינו בחיי פירש שדייק מדכתיב וישובו המלאכים ולא מצינו שהלכו, לפי שעד שלא הלכו שבו. ויש לפרש שדייק מלשון לפניו שלא הוזכר כי אם כאן, שהרי נאמר (במדבר כ.יד) וישלח משה מלאכים, וכתיב (שם כא.כא) וישלח ישראל מלאכים, ולא הוזכר לפניו. אלא לפי שכאן מדבר במלאכים ממש שדרכם לילך לפניו, כמ"ש (שמות כג.כג) כי ילך מלאכי לפניך. ורמז שהיו לפניו תמיד אף בזמן היותם אצל עשו, ונראו בב' מקומות רחוקים זה מזה, וזה לא יתכן כי אם במלאכים ממש. ואם תרצה לפרש וישובו המלאכים לשון תשובת דברים שהשיבו לו על דבריו באנו אל אחיך, אז יהיה מוכרח מתוכו שהיו מלאכים ממש.", ברצוני להציע פירוש נוסף , לע"ד המלאכים במקרה זה שימשו תפקיד כפול , מבחינת יעקוב הם היו מלאכי שמירה , מבחינת עשו הם היו הנחש שבא לתקוף אותו או להפחידו שלא יפגע ביעקוב , דוגמא נוספת אנו פוגשים אצל לוט,"ויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער סדם וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה", הילקוט שמעוני מפרש " ויבאו שני המלאכים סדומה בערב. כתיב: "והחיות רצוא ושוב" וגו', "רצות" אין כתיב כאן אלא רצוא, רצין לעשות שליחותו, נפטרין מאברהם בו' שעות ובאין סדומה בערב? אלא מלאכי רחמים היו, והיו ממתינים, סבורים שמא אברהם מוצא להם זכות; וכיון שלא מצא להם זכות, ויבאו שני המלאכים סדומה בערב. תני: אין מלאך אחד עושה ב' שליחות, ולא ב' מלאכים שליחות אחד, ואת אמר ב' מלאכים? אלא מיכאל אמר בשורתו ונסתלק; גבריאל נשתלח להפוך את סדום, ורפאל להציל את לוט.
ויבאו שני המלאכים סדומה. הכא את אמר מלאכים, ולהלן אומר אנשים? אלא להלן שהיתה שכינה על גביהן קראם אנשים; וכאן שנסתלקה שכינה מעל גביהן, לבשו מלאכות. אמר רבי תנחומא אמר ר' לוי: אברהם שהיה כחו יפה, נדמו לו בדמות אנשים; אבל לוט, על ידי שהיה כחו רע, נדמו לו בדמות מלאכים. אמר ר' חנינא: עד שלא עשו שליחותן קראם אנשים; משעשו שליחותן, מלאכים. אמר ר' תנחומא: לאחד שנטל הגמוניא מן המלך; עד שלא הגיע לבית אוריין שלו היה מהלך כגפן; כיון שהגיע לבית אוריין שלו, היה מהלך כקלמין. כך עד שלא עשו שליחותן קראן אנשים; כיון שעשו שליחותן קראן מלאכים."
המלאך שיעקוב הזכיר טרם מותו היה המלאך הטוב , מבחינת יעקוב הוא מלאך, מבחינת אויביו הוא נחש .... וברור שאין מלאך עושה שתי שליחויות אלא אותה שליחות נראת שונה לכל אחד .
כסבתי גרציא מלוך שתמיד ברכה אותי ," מלאכימס בואנוס, שתפגוש מלאכים טובים שמקרבים אותך לדרך ה" מה שמקשר אותנו להפטרת הפרשה ולפ"ס , " אנכי הלך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש " מה הכוונה והיית לאיש? המלבים מפרש, " למה היה בעת ההיא לדעת המפ' בן י"ב שנה, שלמה בני וכו' נער ורך, ובהיות דוד חי עמד לימינו בין בהנהגת העם בין ללמדו תורה ומוסר, א"ל כי בהיותו מוכן ללכת בדרך עולם, צריך הוא "להתחזק בעצמו", בין בהנהגת העם "והיית לאיש עמד לימינו בין בהנהגת העם בין ללמדו תורה ומוסר, א"ל כי בהיותו מוכן ללכת בדרך עולם, צריך הוא "להתחזק בעצמו", בין בהנהגת העם "והיית לאיש כראוי למושל ממשל רב בל ירא מפני כל " , דוד המלך ציווה את שלמה בנו להמשיך ללכת בדרך ה" מה שמקשר אותנו לברכתה של סבתי נונה גרציא מלוך" מלאכימס בואנוס " ,שתפגוש מלאכים טובים , אנשים טובים שתלך עמם בדרך התורה כד"ת זה המסיים את ספר בראשית שמאשר שאכן בע"ה זכיתי . שבת שלום
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
