"מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך" (בראשית מט,כ). 'פעם אחת היה הרב הקדוש רבי יהושע אשר מפאריסוב זצוק"ל צריך להשיא בתו שכבר באה בשנים ולא היה מזדמן לו שידוך עבורה, והיה לו עגמת נפש עד למאוד מזה. פעם אחת נתגלה לו בחלום בחזיון לילה שבא אליו אביו הקדוש איש אלוקים היהודי מפרשיסחא זצללה"ה ואמר לו על פסוק "מאשר שמנה לחמו" וז"ל: יש שלשה מיני זווגים: זווג שבת וכנסת ישראל, כמאמר חז"ל (בראשית רבה יא ט) ישראל בן זוגך, זווג הנשמה עם הגוף שהוא גם כן בחינת זווג, וזווג איש ואשתו. וכל השלשה זווגין אלו הם כולם ביד השם יתברך לבדו, והוא יתברך שמו בכבודו מזווג כל הזווגים הנ"ל. וזהו מאש"ר - רומז על האותיות היוצאות מתיבת אשר, היינו האותיות שאחר אותיות אש"ר – הוא שבת. אחר א - ב, אחר ש - ת, אחר ר - ש, רומז על זווג ישראל ושבת. שמנ"ה אותיות נשמ"ה, רומז על זיווג נשמה וגוף. לחמ"ו רומז על זווג איש ואשתו, כמו שכתוב (בראשית לט ו) "כי אם הלחם אשר הוא אוכל”. "והוא יתן" הו"א רומז על השם יתברך, היינו שהוא יתברך שמו יתן כל השלשה זווגים הנ"ל. כן אמר לו אביו היהודי בחלום וכן היה שתיכף הזמין לו שידוך עבור בתו' (היהודי הקדוש, ויחי). נראה כתוספת לזה לומר שיש מעלה מיוחדת בשלושת אלו שהם רומזים על ענייני קודש. הקדושה השלמה כלולה בשלושה חלקים – תורה, בנ"י וא"י. זיווג נשמה וגוף קשור לתורה שהיא מקדשת את הגוף, שהנשמה הקדושה היא הקדושה שיש בגוף בצד הפנימי, ובהליכה ע"פ התורה מקדשים את הגוף מהצד החיצוני, ואז יש שלמות זיווג גוף ונשמה בשלמות. זיווג שבת וכנסת ישראל קשור לא"י, שהשבת וא"י קשורים: 'א"ר יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר (ישעיהו נח, יד) "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך" וגו'. לא כאברהם שכתוב בו (בראשית יג, יז) "קום התהלך בארץ לארכה" וגו', ולא כיצחק שכתוב בו (בראשית כו, ג) "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל", אלא כיעקב שכתוב בו (בראשית כח, יד) "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"' (שבת קיח, א-ב). הרי שאת הפס' על נחלת א"י קישרו לשבת (ועוד "ופרצת" וגו' נאמר ליעקב שהוא מהאבות, שהם היסוד של גילוי כנסת ישראל בעולם; וכן פשטות “נחלת יעקב אביך” מרמז על יעקב שהוא אביך – הוא יסוד בכנסת ישראל בעולם, שמגלה על חיבור לשבת שמתגלה בנחלת הארץ בשלמות שמתגלה כנחלה בלי מצרים). גם יש גילוי של שבת גדולה בארץ, שזהו שמיטה ויובל שהם שבת הארץ (והם תלוים בישוב בנ”י בשלמות בארץ, שאז יש כעין גילוי שלם לכנסת ישראל ע"י בנ"י בארץ). זיווג איש ואשתו קשור לבנ"י, שמעלת בנ"י הם הרבים (שהקדושה חלה ע"י כלל ישראל, שיחיד אפילו יהיה הצדיק הגדול ביותר לא יכול לומר קדושה), שזה נעשה ע"י זיווג איש ואשתו (שבהולדה מרבים אנשים בבנ”י). לכן בזה יש מעלה מיוחדת של חיבור קדושה גדול, ולכן ע"י שה' מתערב בזה בעצמו, נעשה חיבור גדול לגילוי קדושה בעולם. אולי אפשר בדרש שזהו "והוא יתן", שהקב"ה יתן, ובמה זה בא לידי ביטוי נוסף שניתן בשל כך? “מעדני מלך", לעומת הגשמי שהוא גס ועכור, ה' משפיע עידון של קדושה בעולם (“מעדני”), וזה ע"י החיבור לה' – חיבור ל"מלך”, לקב"ה שמביא לעולם קדושה; שזה נעשה כהמשך לזיווגים האלו בעולם, שנעשה תוספת כח קדושה לתיקון עולם דרך ההשפעה של שלושת יסודות הקדושה בעולם שקשורים באלו בעומקם. אולי אפשר גם שה' משפיע ע"י זה קדושה בעולם, שכל קרבה של ה' לעולם מביאה קדושה, ולכן זה מרמז על האבות שדרכם יש את גילוי שם ה' בעולם (ועל ידנו כהמשכם), ולכן זהו כעין זיווג שנעשה חיבור בין העולם לה' (ע”י יסוד האבות שה' הביאם שיזווגו – יחברו את העולם לה'). נשמה קשורה לגילוי אברהם, שבו ה' בחר הראשון כתחילת האבות, הנשמה הראשונה של גילוי ישראל. בנוסף באברהם היה גילוי של הנשמה דרך הגוף, שידע מעצמו את התורה, כעין מגופו: 'מהיכן למד אברהם את התורה? רבן שמעון אומר: נעשו שתי כליותיו כשתי כדים של מים, והיו נובעות תורה. ומנין שכן הוא? שנאמר (תהלים טז) "אף לילות יסרוני" וגו'. רבי לוי אמר: מעצמו למד תורה, שנאמר (משלי יד) "מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב"' (ב"ר צה,ג); זהו שלמות זיווג גוף ונשמה. שבת כעין קשורה ליצחק, שנאמר לו שלא לצאת מהארץ: "וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך" (בראשית כו,ב), כעין הנאמר בשבת: "שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי" (שמות טז,כט). זיווג איש ואשתו כנגד יעקב שהיו לו כמה נשים, ואף התאמץ כדי לקבלם (שעבד בשבילם אצל לבן), וכן ממנו יצאו השבטים הקדושים כך שאצלו זה הגילוי של זיווג איש ואשתו שמקיימים מצוות פו"ר (להבדיל מאברהם ויצחק שיצאו מהם גם ישמעאל ועשו שאינם קדושים – כעין שבזה אין גילוי קדושה של מצוות פו”ר). או שיצחק כנגד זיווג איש ואשתו, כיון שהתורה מאריכה מאוד בסיפור זיווגו – בשליחות של אליעזר לבתואל; ויעקב כנגד שבת, שהכתוב מקשר אליו: "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך". אולי גם הזיווגים כעין כנגד זיווג – חיבור קדושה לעולם, שמתגלה בשלושה מימדים: אדם, מקום וזמן. כנגד אדם  זהו איש ואשתו. כנגד מקום זהו גוף ונשמה, שהגוף הוא רק בעוה"ז. כנגד זמן זהו שבת, שהיא קדושת הזמן. כך מתקדש כל העולם ע"י שאנו שומרים שבת ומקימים בית נאמן בישראל ושומרים על קדושת הגוף שהנשמה תתגלה בו כראוי, וה' עוזרנו בכך להביא קדושה לעולם (ע”י שהוא המזווג זיווגים). אולי רמז שזה נאמר בברכה לאשר, שאושר קשור לקדושה, ששמחה היא היסוד לשמירת התורה כראוי, שמי שלא שמח יש לו פגם בקדושה: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל” (דברים כח,מז). ועוד רומז ל"אשרי יושבי ביתך", שאשרי מי שמקדש את כל העולם לה', להיות "ביתך" של ה', שכך כעין תמיד יושבים בבית ה' בכל העולם. אולי כדרש "והוא יתן מעדני מלך" כעין שמתחלפת האות ע' באות א', שזהו שה' יתן לך להשפיע בעולם כעין מאדני המלך, מהאדנים שהם היסוד למשכן (שמראה על מלכות ה' בעולם), שכך אתה מקים את העולם כמשכן לה'. אולי גם יש בשלושת אלו זיווג של ה' לעולם (בשל שזה עניין זיווג, וה' עושה זאת בעולם ולכן משפיע לגילוי זיווג-חיבור של ה' בעולם), שזה בא בשלבים; תחילה גוף ונשמה שיש שייכות לקודש באדם, ואז בא שבת וכנסת ישראל שמביא להורדה למעשה של גילוי קדושה בעולם (ששבת כנגד הבריאה שכל העולם נברא אז), וזה משפיע אפילו עד הדברים שנראים כגשמי ביותר, זיווג איש ואשתו שהקשר בין המינים קיים בכל האנשים בעולם ואף בחיות, ובכ"ז אצלנו זהו עניין קדוש, שעד שיא החומרי מגיע גילוי קדושה לתקנו ולקדשו. אולי יש רמז בחגים כנגד שלושת הזיווגים האלו, כיון שבחגים אנו מתחברים לה' ולכן יש בזה גילוי של זיווג. בפסח כל מכה היתה שבוע (כולל קריעת ים סוף), ולכן בזה התגלה בעולם הפיזי גילוי יחידת הזמן של שבוע (ראה ב'תורת המקרא' "בא" אות ג', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), וזהו זיווג שבת וכנסת ישראל, ששבת היא היום השביעי. בשבועות קיבלנו את התורה שהיא מקדשת את הגוף וכך נעשה חיבור שלם יותר בין גוף ונשמה, שאף בחיצוני זה מתגלה כמו שראוי בחיבורם. בסוכות יש עניין של איש ואשתו, שיש דעה להקל בשינה בסוכה אם האשה לא יושנת עם בעלה בסוכה (רמ"א; שו"ע או"ח תרלט,ב); ובכ"א סוכה היא כבית, ובבית יש את החיבור שבין איש ואשתו שחיים בו יחד.