"ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה" (בראשית לב,ה). 'דבר אחר: "גרתי" בגימטריא תרי"ג, כלומר, עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים' (רש"י). אולי אפשר לרמז גילוי בתפילין כנגד יעקב ולבן ועשיו (שאמנם וודאי שבתפילין יש עומקי קדושה אדירים, אלא שכאן נבוא לגלות ע"ד הדרש גילוי כנגד הנאמר כאן [וכן בדומה ה' ברא את העולם ע"פ התורה ולכן יש גילוי בתורה ומצוותיה כנגד הנעשה בעולם]), ש-"כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב" הר"ת בגימטריה 581, כעין 'תפילין' בגימטריה 580 ועוד אחד כנגד המילה עצמה [או האדם שמניחה] יוצא 581. בתפילין יש ארבע פרשיות כמו שבבית לבן יעקב נשא את ארבעת נשיו שמהם הועמדו בנ"י, ובראש יש ארבעה בתים כנגד ארבע נשים, וביד כולם בתוך בית אחד כנגד שכולן נשי יעקב. בסוף המפגש עם לבן נאמר "ויען לבן ויאמר אל יעקב הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה ראה לי הוא ולבנתי מה אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו.  ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך.  ויקח יעקב אבן וירימה מצבה. ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל ויאכלו שם על הגל. ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד. ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על כן קרא שמו גלעד" (בראשית לא,מג-מו). כסיום לאי ההיזק ליעקב ומשפחתו הקימו גל עד, וזה בעקבות שה' הזהיר את לבן שלא יזיקהו, שזהו אי היזק מכח הקדושה, כך שיש חיבור לגלעד עם הקדושה שהתגלתה אצל יעקב שלכן ה' שמרו (כמו שיעקב אומר לעשו ששמר תרי"ג מצוות ולכן לא יכול להזיקו, וכך גם מובן שחל מול לבן), כך שאולי בגימטריה 'תפילין' שמגלים כנגד יעקב עם 'גל' יוצא 'תרי"ג', כנגד תרי"ג מצוות שיעקב שמר שלכן התגלה כח קדושה להגנתו (שנרמז בתפילין) ויצא שהקימו גל לעדות שלא יזיק. בתפילין יש פרשיות מהתורה בתוך הבתים שהם מעור בהמה, כרמז שבתוכנו יש קדושה, שאמנם אנו בשר ודם אולם אנו מלאים בקדושה וחיבור לה', ולכן זהו כפרשיות בפנים (ובפרט שאנחנו וכן התורה כעין חלק מ-ה'); וכך היה אצל יעקב שהיה דבוק בתורה (ששמר תרי"ג [וכן מן הסתם גם למד תורה שזה חלק מהמצוות]) ולכן לא יכלו ויראו מלהזיקו, וכך גם אנו שמים כגילוי זה ולכן זה מטיל אימה על שונאינו: '(דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". תניא ר"א הגדול אומר: אלו תפילין שבראש' (מנחות לה,ב). גם שם ה' נקרא עלינו בתפילין, שזהו ארבעה בתים (ופרשיות) כנגד שם הויה, ושם הויה הופיע כחריג אצל יעקב כשיעקב חלם את חלום הסולם (שהרי לאבות נגלה בדר"כ בשם א'ל שד'י [שמות ו,ג], ובחלום נאמר לו שם הויה [בראשית כח,יג]), שם אמר לו ה' שישמרהו (שם,טו) כמו שהתגלה מול לבן ועשו. בתפילין יש חובה שיהיו שחורות לגמרי, אולי כרמז ההיפך מלבן הרשע, שיעקב לא הושפע ממנו כלל, ולכן ההיפך הגמור ממנו ולכן מתגלה בשחור ההיפך מלבן (ההיפך משמו לבן). התפילין הם זכר ליציאת מצרים: "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים" (שמות יג,ט), ולבן היה חלק מהתהליך שהביא לירידה למצרים, כמו שנאמר "ארמי אבד אבי וירד מצרימה" (דברים כו,ה), כמו שמסביר היהודי הקדוש שבגלל שלבן החליף בין רחל ללאה (כחלק מרצונו לאבד את יעקב) אז נגרם שיקנאו ביוסף על כתונת הפסים כיון שלא היה בכור, וכך נגרם שירדו למצרים; כך שבעומק התפילין שהם זכר ליציאת מצרים יש גילוי קשר ללבן. תפילין של ראש גלוי ושל יד מכוסה (אמנם ע"פ המקובלים גם של ראש מכסים, אבל בהלכה הרגילה של ראש גלוי), כנגד שיש בבנ"י חלק גלוי של הקדושה, שזהו מעשינו, ויש חלק נסתר שזהו נשמתנו, שזה נמצא במהות בנ"י ותחילת הקמתנו היה אצל לבן (שם נולדו כמעט כל השבטים), וכן יצאנו מארבעת הנשים שלבן נתן ליעקב. לאבות ה' נגלה בשם "א'ל שד'י" (שמות ו,ג), ולכן כנגד הגילוי כנגד יעקב יש בתפילין את השם 'שד'י' (בבית של ראש ובקשרי הרצועות). יעקב שמר על כל התורה, ולכן מגלה בארבעה בתים של ראש כנגד ארבעה חומשים ראשונים, ובשל יד זה אחד כנגד ספר דברים, שאותו משה אמר ולכן הוא כעין קצת חריג, ועוד שהוא משנה תורה, ולכן כולל בתוכו את ארבעת הקודמים (שכך ביד יש את ארבעת הפרשיות יחד בתוכו), שכך זה רמז ששמר על כל התורה. כח התורה ומצוותיה משפיע לנו כח קדושה לכלות את הרעה, כמו שאמר יעקב לעשו ששמר תרי"ג מצוות, כדי לרמז לו שלא יכול להזיקו, אלא בכוח קדושתו הוא מעל כח טומאת עשו ומבטל את כוחו; שכך זה גם בנו במשך הדורות אנו מכלים את הרעה, ולכן זהו בראש כרמז ששם ה' עלינו, שמתגלה בעולם שם ה' ושכינתו על ידנו, וכך (כתוצאה מזה) ביד מתקנים את העולם ע"י מעשים של שמירת תו"מ, ואף כילוי בפועל של הרעה, כמו כילוי עמלק שורש הטומאה, שהוא צאצא של עשו, שכך רמז לכח קדושת יעקב שעולה על טומאת עשו גם מרמז שמכלה את עמלק (שיש מצווה לכלותו, ולכן בו יעשה כילוי שלא כמו מול כלל עשו), כמו שאמר יעקב "עד אשר אבא אל אדני שעירה" (בראשית לג,יד) 'אָמַר רִבִּי הוּנָא: לֹא מָצִינוּ שֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ לְשֵׂעִיר. אָמַר רִבִּי יוּדָן בְּרֵיהּ דְּרִבִּי: לְעָתִיד לָבוֹא אָמַר לְיהּ "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפּוֹט אֶת הַר עֵשָׂו"' (יר' ע"ז ב,א). שלזה רמז באמרו "עם לבן גרתי ואחר עד עתה", ששמר תרי"ג (ודבוק בקדושה) וגם איחר עד עכשיו, 'ולמה "עם לבן גרתי ואחר עד עתה"? שעדיין לא נולד שטנו של אותו האיש, אבל עכשיו נולד שטנו של אותו האיש. דא"ר פנחס בשם ר"ש בר נחמן: מסורת הוא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, הה"ד (ירמיה מט, כ): "אם לא יסחבום צעירי הצאן" ולמה קורא אותן צעירי הצאן? שהם צעיריהם של שבטים' (ב"ר עה,ה), שזהו שיכלה את הטומאה מעשו לעתיד. בתפילין יש רצועות שנמשכות מהבתים, כרמז שממשיכים קדושה לכל העולם, שנמשך מכוחנו קדושה לכל העולם הגשמי הבהמי (ולכן ברצועות מעור) לתקנו. בראש יש ארבעה בתים (ופרשיות) כשם הויה (ארבע אותיות) שאמר לו בחלומו מראש שיגן עליו – ולכן בראש, וכן ה' אמר לו כאשר "נצב עליו" (בראשית כח,יג) ולכן תפילין מעליו בראש, וביד הפרשיות בבית אחד, כרמז שבמעשים כל מה שעבר על יעקב (שזהו ביד כביטוי למעשים) ה' שמרו כמו שאמר לו מראש, ולכן בתוכו ארבעת הפרשיות ומתגלה בבית אחד כנגד יעקב, שבכל דבריו ה' היה עוזרו ומגנו. לכן גם התפילין צריכים להיות מרובעות כנגד שאין זה טבעי: 'תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין מרובע מששת ימי בראשית' (יר' מעשרות ה,ג), כמו שהגנת יעקב מול לבן ועשו זה דבר שאינו טבעי, שהם חזקים בהרבה אלא שה' מגן עלינו, וכך גם לא הצליח לבן אפילו להזיקו בממונו כשהחליף את תנאי ההסכם ביניהם ופעל להרע נגד הממון של יעקב (כששינה במה שנתן ליעקב), שה' שמרו בכל הדברים (וכן זה מתגלה ביציאת מצרים, כמו שמביא מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל' שזה הטעם לריבוי מספר ארבע בהגדה של פסח, וזיכרון יציאת מצרים זה מהותי בתפילין; וגם שם זה הגנה מהיזק פיזי וגם ממוני, שיצאו ברכוש גדול). אולי גם בראש זה ארבעה כנגד ארבע גלויות עתידיות שה' מגן עלינו גם בהם (ותוך כדי זה גם מתגלה שם ה') שלא יכלונו ויזיקונו יותר מידי (מעין האימה שנופלת עליהם בתפילין של ראש) וזהו שהתפילין "בין עיניך", כעין רומז לעיניים שרואים לרחוק, שכך בעתיד הרחוק יהיה ארבעה גלויות; ואילו ביד זה כנגד שעכשיו מתגלגל תהליך הירידה למצרים, שזהו ביד כעין ממשי בידו, ולכן זה בית אחד כנגד גלות מצרים (ובו ארבעת הפרשיות כי בגלות מצרים כלולים כל הגלויות [כעין מעשה אבות סימן לבנים- שהם סימן מה יקרה לבנים]). אולי גם שני התפילין שהם פרשיות עם שמות ה', כעין רמז לאבות שזכותם מגנה ונמשך מהם המשך הבחירה של ה' בנו, ולכן כשנאמר בחלום ליעקב שה' ישמרהו הוא מזכיר את האבות: "והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק" וגו' (בראשית כח,יג), ולכן זה כנגדם (וגם כשיעקב אומר ללבן שה' הצילו מלהזיק לו בממונו הוא מזכירם בגילוי שם ה' דרכם: "לולי אלקי אבי אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני" [בראשית לא,מב]). בראש זה כנגד אברהם שהיה הראשון (כעין ראש לבאים אחריו), וכנגד העיניים, שהיה מחפש אורחים, כמו שנאמר במלאכים: "וישא עיניו וירא" וגו' (שם יח,ב). יצחק גידל אותו בביתו (יעקב חי בבית יצחק עד שהלך ללבן), ולכן ביד כעין תחת ידו שנותן לו, וזה כנגד הלב כרמז לנאמר על יצחק "ופחד יצחק" (שם לא,מב) "בפחד אביו יצחק" (שם לא,נג), שיעקב קראו "פחד", ולכן כנגד הלב, שהלב מפחד.