ברית המילה והנשמה

----------------------------------.

כשביקש הקב"ה לברוא את האדם, ביקש תחילה לברוא את נשמתו .

את חלקו השממי - שקרוב הוא.

 וכך קרץ ניצוץ מכלל עיסת האור האלוקית - בבחינת נר אלוהים נשמת אדם.

 וכך כשהנשמה הייתה כבר זמינה פנה הקב"ה אליה ואל כל פמליה של מעלה 

בקריאה : "נעשה אדם בדמותינו ובצלמנו.

אלא  שהנשמה ביקשה קודם זיווגה, שכשם שהעולם נברא בשבעה ימים. 

כך יש ליתן לאדם ולנשמה שבעה ימים להיותם מוכנים ונכונים לברית ביום השמיני . 

שמעשה הברית - ברית המילה - ביום השמיני, יהא גם בבחינת ערך נוסף ומשלים לבריאה.

 שפיסגת הגשמיות באדם היא באותו האבר.

 והוא נדרש כחלק ממעשה הברית להיותו גלוי מכל מסך ועורלה.

 שכל מעשה  העריות  שחלילה ייעשה לא יהא מכוסה לעולם יותר

 מהנשמה , מהבריאה ומהאלוהות .

שזה גם יסוד הברית שבברית המילה.

 שכך גם כיוון הקב"ה  לברוא תחילה ,

 מין סרח עודף באותו המקום  ששמו עורלה.

שיקום האדם לקיים גם בגופו : "אשר ברא לעשות".

 להיותו שותף כאמור לקריאה האלוקית : "נעשה אדם" 

 שבברית המילה משתתף האדם  גם בבריאתו המושלמת שלו עצמו - לעשות,

כמעשה ברית להסיר העורלה להיותו נכון ומוכן לכבד את הנשמה שבו.

  ולהכניע הגשמיות  הבהמית שלא להיות חלילה פרוץ בעריות. מעשה ברית מילה הוא כריתת ברית עם האלוהים והנשמה שהאדם יקיים ויגשים את חייו באור שקוף וצלול ללא כל מסך של עורלה

 להמיר את העורלה ל"אורלה". אור לה לנשמה ולשכינה בקיום הברית ובשמירתה

 

וכך אדם נימול ,גופו פוטנציאלית נמשך לנשמתו 

ויש לו תוחלת לעולם ולחיים. וקיום הברית עם אלוהיו.

 מנגד,אדם שאיננו נימול, פוטנציאלית נשמתו נמשכת 

וונכנעת לגופו עד כי לבסוף מקומה באדם 

הולך ונמוג  .

וכך חלילה הולך ונכבה אותו הנר

 שהברית -הברית עם האלוהים 

הופרה ונגוזה.

משה אהרון