"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"

(בראשית יח, יט)

מה בשורתו של אברהם אבינו, אבי אומתנו, אב המון גויים, לעולם כולו?

נהוג לומר שאברהם אבינו, הוא אבי המאמינים, מייסד האמונה בקדוש ברוך הוא. הוא הראשון שקורא בשם ה' בכל מקום שבו הוא מהלך (בראשית יג, ג-ד): "וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל... אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם ה' ".

אם נאמר שאברהם אבינו ביסס את האמונה בה', הרחיב אותה והתחיל אומה שלמה של מאמינים, נמצא שתמיד היו מאמינים, כפי שחז"ל והתורה אומרים לנו, כי האמונה בה' עברה מאדם הראשון עד נח במשך עשרה דורות, ואחר כך שוב מנוח לשֵׁם ועד לאברהם במשך עשרה דורות. היינו, תמיד היו מאמינים והרבה דורות לפני אברהם החלו לקרוא בשם ה'.

בשורת אברהם איננה בשורת האמונה, כנהוג לחשוב. בשורתו של אברהם הינה שהמבוקש מאדם מאמין איננו הציר "האנכי", כי אם בראש ובראשונה הציר "האופקי", מה שנהוג לכנות בשם - בין אדם לחברו!

חז"ל מלמדים אותנו במאות הקרויות שונות שדווקא המישור שבין אדם לחבירו הוא המכריע את הכף בחשבון האלוקי. הקדוש ברוך הוא מוכן למחול על כבודו, ובלבד שבין בניו ישררו אהבה, אחווה, שלום ורעות, ואחדות של הלבבות והמעשים. וכדברי הגמרא שבדורו של אחאב היו מנצחים בקרב מה שאין כן בדורו של דוד.

וזהו שאומר ה', כי אין בסיבות בחירת אברהם רמז לעניין הפצת האמונה בה' (בראשית יח, יט): "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו".

המבוקש מהאדם, בראש ובראשונה, הוא עשיית צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. תיקון אורחות החיים של היחיד ושל העם, דאגה לכל נזקק וייסוד מערכות של צדק וצדקה.

וזהו שנאמר על אברהם אבינו (רש"י על בראשית כא, לג): "וַיִּטַּע אֶשֶׁל - רב ושמואל: חד אמר פרדס להביא ממנו פירות לאורחים בסעודה, וחד אמר פונדק לאכסניא ובו כל מיני פירות...".

מובא בספר "אמת ואמונה", מדברי הרבי מקוצק: "הרבי מגאסטנין זצ"ל אמר, רבנו זצ"ל אמר, כל המחברים עשו הקדמה לספריהם, ומורגל בפומא דאינשי - ספר בלי הקדמה כגוף בלי נשמה, ולכן ה' יתברך עשה גם כן הקדמה לספרו, והוא דרך ארץ, כי דרך ארץ קדמה לתורה".

הרב שמעון ביטון, מהספר: "בין אדם לפרשה"