במעשה הבריאה נאמר חמש פעמים "אור”, ודרשו מזה חז"ל: 'א"ר סימון: ה' פעמים כתיב כאן אורה כנגד חמשה חומשי תורה. "וַיֹּאמֶר אֱלקים יְהִי אוֹר" – כנגד ספר בראשית שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו. "וַיְהִי אוֹר" – כנגד ספר ואלה שמות שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה. "וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" – כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות רבות. "וַיַּבְדֵּל אֱלֹקים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" - כנגד ספר במדבר שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ. "וַיִּקְרָא אֱלֹקים לָאוֹר יוֹם" – כנגד ספר משנה תורה שהוא מלא הלכות רבות' וכו' (ב”ר ג,ה). התורה נקראת אור: “כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג), ולכן מובן שמרמז בבריאת העולם ב"אור" על התורה. נרמז בבריאה על התורה כיון שהבריאה נעשתה בשביל התורה, בשביל גילוי שם ה' ועשיית רצון ה' בעולם כמתגלה בתורה; לכן מובן שהעולם נברא ע”פ התורה, כיון שזהו יעודו ומהותו, כמו שמובא במדרש: ' … כך היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם, והתורה אמרה "בראשית ברא אלקים", ואין ראשית אלא תורה, היאך? מה דאת אמר (משלי ח, כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ"' (ב”ר א,א). זהו שהעולם נברא בשביל התורה, כמובא ברש"י (מחז"ל): '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש”י; בראשית א,א). העולם נברא בשביל התורה ובשביל בנ"י שיגלו את התורה, שורש בנ"י מתחיל באברהם, לכן מובן שהאור זהו התורה, אבל זהו גם אברהם: '"וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר" זה אברהם הה"ד (ישעיה מא, ב): "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק" וגו', אל תקרא העיר אלא האיר' וכו' (ב”ר ב,ג), שהוא שורש בנ"י וגילוי התורה בעולם (בהמשך מובא שיעקב זהו "לאור יום", כין שעיקר האור זהו בנ"י שיצאו דרך צאצאי יעקב, ולא דרך עשו וישמעאל). לכן מובן שדרשו על אברהם שהוא שמר את התורה, כיון שהוא היסוד של גילוי התורה ובנ”י בעולם: 'אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית כד, א) "ואברהם זקן בא בימים" … אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם בקולי" וגו' … אמר רב ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר "תורותי", אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה' (יומא כח,ב). אצל אברהם מתגלה עניין צדקה ומשפט, כמו שאומר הפס': “כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח,יט), ודרשו חז"ל על זה שהיה מאכיל את האורחים ואח"כ מקריא בפיהם את שם ה' – שיודו לה': 'ר' עזריה בשם ר"י: מתחלה צדק לבסוף משפט. הא כיצד? אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים, משהיו אוכלים ושותים אמר להם: ברכו. אמרו ליה: מה נאמר? א"ל: אמרו ברוך א'ל עולם שאכלנו משלו. אם מקבל עליו ובריך, הוה אכיל ושתי ואזיל. ואי לא הוה מקבל עליה ובריך, הוה א"ל: הב מה דעלך … הה"ד לכתחלה צדקה ולבסוף משפט' (ב”ר מט,ד). זהו "דרך ה'” שהיה מלמד, ובזה אולי נרמז המשך הפס' של אור התורה: “כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר", שהיה מגלה תורה דרך יישור החיים של העוברים ושבים, שהיה מלמדם את דרך ה' "דרך חיים" האמיתי (ומוסר להיות ישרים שלא כעובדי ע”ז האכזריים), שבזה השפיע עליהם מאמונה בה' אחד, ועד כאלו שהתגיירו ושמרו את כל התורה, שזהו שאברהם הוא אור כמו אור התורה. לכן גם מתגלה עניין החסד ביסוד התורה ובאברהם, על התורה נאמר: 'דרש ר' שמלאי: תורה תחלתה גמילות חסדים, וסופה גמילות חסדים. תחילתה גמילות חסדים, דכתיב "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם". וסופה גמילות חסדים, דכתיב "ויקבר אותו בגיא"' (סוטה יד,א), שבתורה מתגלה החסד בתחילה וסוף כגילוי על מהותה, וכן נאמר: ' … והתורה כולה חסד, שנ' (משלי ל"א כ"ו) "ותורת חסד על לשונה"' (לקח טוב, סוף מגילת רות), שהתורה היא חסד, וכן נאמר על אברהם "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" (מיכה ז,כ), שאברהם הוא עמוד החסד, כך שהוא והתורה מתגלים כאחד. נראה שבשם אברהם מתגלה רמז לתורה (כעין האור שמרמז על התורה): 'אברהם' ר"ת: א' כנגד ספר בראשית שהוא הספר הראשון (=א). ב' כנגד ספר שמות שהוא הספר השני (=ב) – שהוא כהמשך לראשון, ולכן נקרא ע"י הבה"ג 'ספר שני'. ר' האות נקראת 'רי"ש' כרמז לראש, שזהו הבכור שנולד בראש (שנולד ראשון, וכן נחשב כמעל שאר אחיו כעין ראש), ונקרא ראשית "כי הוא ראשית אנו לו משפט הבכרה" (דברים כא,יז), שזה כנגד ספר ויקרא ספר כוהנים, שהבכורים היו תחילה הכהנים שעבדו במזבחות. מ' כנגד ספר במדבר, שמסופר בו על הנעשה בארבעים שנות הנדודים המדבר. ה' כנגד ספר דברים שהוא חותם את חמשת חומשי תורה (=ה) [האות ה' התווספה לקראת הולדת יצחק שיש בו הדגשה מיוחדת של מעלת הארץ (ב”ר סד,ג), שזהו כספר דברים שלקראת הכניסה לארץ. בנוסף, כשה' אמר לשנות את שמו לאברהם זה נאמר בפס' של ציווי הברית (בראשית יז), שמצווה זו אברהם לא עשה עד אז, ולכן עכשיו כשיעשה יושלם במצוות, וכן יחשב שלם יותר: 'רבי אומר: גדולה מילה, שכל המצוות שעשה אברהם אבינו, לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז)' (משנה נדרים ג,יא). שזהו כנגד ספר דברים שתכף נכנסים לארץ ובה יש שלמות הקדושה, ושלמות המצוות (ספרי “עקב”, מג)]. ה' שינה את שמו לקראת הולדת יצחק (לאחר שישמעאל כבר נולד), לומר שהחיבור וגילוי תורה זה דרך האבות שהם העיקר, ולא דרך האחרים שלא נבחרו, שישמעאל ועשו אינם חלק מהחיבור לתורה וחסד. כמו שמובא שה' פנה לגוים והם לא רצו לקבל את התורה, וביניהם מובאים גם עשו וישמעאל שלא רצו לקבל את התורה; ובפרט שהודגש שיש להם ניתוק מהתורה בשל פגם של בין אדם לחברו – שהם ההיפך מחסד שבו מתגלה התורה: ' … בתחילה הלך אצל בני עשו ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: "לא תרצח”. אמרו: רבש"ע, כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא, שנ' "והידים ידי עשו”, ועל כך הבטיחו אביו, שנאמר (בראשית כז) "על חרבך תחיה" … הלך ומצא בני ישמעאל, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: "לא תגנוב”. אמרו לפניו: רבש"ע, כל עצמו אביהם לסטים היה, שנא' "והוא יהיה פרא אדם”' וכו' (ספרי; דברים לג,ב). [לעתיד נאמר "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום" וגו' (עובדיה א,יח), שלעתיד נמחה את הרעה שהתגלתה מולנו בעשו שלקח את החלק הרע, וזה באש, שהאש עושה אור, ואנו בכח אור התורה והקדושה נמחה את הטומאה]. נראה שבגימטריה יש בשם אברהם רמז לאור, שאברהם בגימטריה (248) 'אור, א, מ', שאברהם היה מאיר 'אור' תורה וקדושה בעולם, שהיה מפיץ בעולם את האמונה בה' אחד (א'), והיו שהשפיע עליהם יותר והם התחברו לתורה, כמו שנאמר שאברהם ושרה גיירו גרים (ב"ר לט,יד), וזה נרמז כעין מתן תורה שהיה משה בסיני ארבעים יום (מ'). וכן אברהם = 'אורה ל"ו' (248), שהאור שהאיר ממשיך להאיר בעולם, ומתגלה בתיקון העולם במשך הדורות כמו שבא לידי ביטוי אצל ל"ו צדיקים שבכל דור: 'אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום, שנאמר (ישעיהו ל, יח) "אשרי כל חוכי לו" – ל"ו בגימטריא תלתין ושיתא הוו' (סוכה מה,ב) [ונאמר שהם מקבלי שכינה שמסתכלים 'באספקלריא המאירה', שלדברנו גם רומז לאור]. נראה שלכן בפרשתנו כשה' בא לאברהם ואז מיד מתגלה החסד הגדול שאברהם עושה לאורחים (להרחבה של גילוי החסד שנעשה ע"י אברהם בהכנסת האורחים כאן, ראה ב'מעשי אבות – א', עמ' 146-155, למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א), וזה קשור להשראת שכינה (שה' נגלה אליו) כרמז לחיבור של החסד והשראת שכינת ה' בעולם (שזהו גם גילוי התורה לתיקון העולם ולהשראת השכינה), אז נאמר בפתיחה "וירא אליו ה'" (בראשית יח,א), ש"וירא" אותיות 'אור-י', האור שמתגלה אח"כ בתורה שכלולה בעשרת הדברות ('חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' וכו' [יר' שקלים ו,א]), שזה קשור לחסד כמתגלה אצל אברהם; לכן מובן שדרשו שבזכות הכנסת האורחים כאן ה' יעשה כנגד זה במתן תורה: '"וירא וירץ לראתם”. א"ל הקדוש ברוך הוא: בשכר שלש ריצות שרצת, אני ארוץ לפני בניך שלש ריצות בשעת מתן תורה' וכו' (תנחומא "וירא" סימן ד), כרמז לחיבור החסד והתורה. וכן "וירא" אותיות 'ה' אורה' שהתורה שהיא חמשה חומשים מאירים בעולם, שזהו האורה שבמעשה הבריאה שקשור לתורה ולאברהם.