מסודותיו של שם הוויה, לעניין גילוי שכינה.

================================.

בפתח פרשת "וירא" גילה הקב"ה לאברהם את אחד מסודותיו של שם הוויה.

 שיש והקב"ה מתגלה בעקרון של "צלם אלוהים" הפוך - בדמותם של אנשים, לפחות בשלושה.

 אלא שגילוי שכינה זה  אירע דווקא בסמיכות לכך שאברהם כבר נימול ,[בסוף הפרשה הקודמת].

 ועוד גילוי : יש והכנסת אורחים מזכה את המארח  בגילוי שכינה של שם הוויה.

לשנן וליידע מעלתה הגבוהה של מצוות הכנסת אורחים.

 ואכן אברהם מבין ומפנים מיד גילויים אלה . 

והוא עצמו מתייחס לשלושת האנשים כאל ה' לכל דבר ועניין  : 

הוא רץ לקראתם ומשתחווה 

 ומדבר אליהם בלשון יחיד כדבר אל ה' ממש  לאמור :

 "אם נא מצאתי חן בעינך אל נא תעבור מעל עבדך.

 וכשהם - אלה האנשים יוצאים מאברהם והם נותנים לו הבשורה לבן .

הם עושים כן שוב בלשון יחיד לאמור : " שוב אשוב אילך כעת חיה והנה בן לשרה".

 ובהמשך  אף בלשון ברורה מדוייקת יותר  לאמור : 

" ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה אשתך....".

 ועתה צאו וראו  מה ניתן ללמוד מכך :

 שכל שליחות של קודש ובפרט שליחות של שלום אחדות ופשרה, צריך שתעשה כן ,באותה התבנית ,שיכולה לשמש  פלטפורמה לעירוב וגילוי פני השכינה 

 דהיינו על ידי שלושה אנשים יראי שמיים, הראויים כצלם אלוהים : להשתכלל לכעין גילוי פני השכינה ודווקא בשם הוויה.

 זאת ועוד ,צריך שיוודע ברבים גודל ומעלת מצוות הכנסת אורחים ,שיש ועקב מצווה זו זוכה המארח לגילוי פני שכינה ולא עוד שגם יש ותמלא בקשתו או עתירתו שעתר לה' שוב ושוב. 

 ולסוף, אין אדם זוכה לגילוי השכינה אלא אם מחבר הוא בית וחוץ כאחד.

 דהיינו : יושב פתח האוהל  :

מחד להיות בביתו ומאידך להיות גם בחוץ. 

מוכן ומזומן תמיד, להיענות גם לצורכי הכלל.

פינת 

 "הכלישעה"

-------------------

הכנסת אורחים

===========.

 כשאדם מכניס אורחים 

 נמלטת מפי השכינה

 שביעות רצון לאמור :

 או, זה ריח = "אורח"

 לרמז כי ריח זה במרומים 

שווה לאין ערון על כל

 ניחוח אחר  וודאי 

 ריח של פולחן.....

משה אהרון