בפורים בולט מאד עניין המשתה שעשה אחשורוש בשנתו השלישית, ושם למדונו חז"ל שהיה עניין של פריצות '...וכן בסעודתו של אותו רשע הללו אומרים מדיות נאות והללו אומרים פרסיות נאות.. רצונכם לראותה? אמרו לו: אין, ובלבד שתהא ערומה' (מגילה יב,ב) וכן יש את העניין העיקרי של הרצון להשמיד את בנ"י, וגם יש את עניין הע"ז של המן 'דשוי נפשיה ע"ז' (מגילה יט,א) או 'עשה לו צלם מרוקם על בגדו ועל לבו וכל מי שהיה משתחוה להמן משתחוה לע"ז שעשה' (פרקי דר"א, מט) שניראה ששלושתם קשורים לרמז על עניין פורים שהוא בא להשלים את מתן תורה שניפגע בעגל, שכך בעגל היו 3 עניינים אלו, שהרגו את חור ועבדו ע"ז ועשו גילוי עריות "ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק" (שמות לב,ו) ופרש"י 'לצחק- יש במשמע הזה גילוי עריות.. ושפיכות דמים..' . כך גם בשושן היה עניינים אלו, וכן נאמר לשון שתיה "והשתיה כדת אין אנס" (אסתר א,ח) “והמלך והמן ישבו לשתות" (ג,יד) שמזכיר את "ושתו" שבעגל. וכן בעגל "לצחק" שבשושן זה הקלות ראש ע"י היין. שמתן תורה ניפגם ע"י העגל, שלכאורה כיצד עשו את העגל אחרי שראו את אלוקותו של ה'?- אלא שאומרים "כי זה משה האיש אש העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" (שמות לב,א) שניראה שמדגישים שהוא העלה אותם ולא מזכירים את ה', כדי לומר שאינם חושבים שאין ה' שהרי ראו בעיניהם את גילוי ה' הגדול, אלא שמשה שליחו ולכן רוצים שליח אחר בדמות אל, שראו במשה כמשהו עליון כמו אל ע"י שהוא שליח ה', שכך חטאו בעגל, וכך גם אצל המן, שמצד אחד עשה עצמו אלוה (גמ') ומצד שני שם עליו צלם. שניראה שבא לעשות כמו בעגל, שהצלם הוא האל, והוא המן כמו שליחו שלכן אף הוא אל בעצמו, שכך עשה מגאוותו, ולכן שם את הצלם 'על לבו' משום רמז לגאוות ליבו, שזהו "אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן.. כרעים ומשתחוים להמן" וגו' (אסתר ג,א-ב) שהוסמך גאותו (ע"י שנשאו אחשורוש) לעשיית הע"ז. כך ניראה שהוא כנגד העגל (ולכן גם כל העניין קשור לסעודתו של אחשורוש שהוציא את כלי המקדש והשתמש בהם, והמקדש הוא המשך המשכן שהוא המשך מתן תורה). שלכאורה איך חטאו בעגל אחרי המעמד הגדול של מתן תורה?- אלא שמתן תורה נעשה בכפיה ולכן כלפי חוץ הם נישמעו כיון שכפה עליהם הר כגיגית, אבל בפנים עדיין היה מקום קצת לע"ז, כמו שהתפרץ בעגל, שלא היה בשלמות אמונה ביחוד ואחדות ה', ולכן נתנו מקום לעוד אל ח"ו, ולכן בפורים שבאו לתקן זה נעשה בשל שעבדו לצלם נבוכדנצר (מגילה יב,א) שהזכיר את העגל, אלא שהיה התהפכות וניצלו משום שעשו רק כלפי חוץ, שזהו ההפך מהעגל, שכאן לא האמינו בפנימיותם שיש מקום לעוד אל, וכך באו לתקן את העגל, ולכן גם כאן קיבלו עליהם את התורה מרצון (שבת פח,א) להשלים את מתן תורה, ע"י ענוה ההפך מהמן. ואולי בזה מובן יותר 'המן מן התורה מניין?- “המן העץ" (חולין קלט,ב) ופרש"י 'המן העץ- יתלה על העץ', שאפשר בנוסף שהפס' אומר "ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת" (בראשית ג,יא) שהפס' מדבר על גאוה, שאכל נגד ציווי ה', שזה בעקבות דברי הנחש ".. והיתם כאלהים יודעי טוב ורע" (ג,ה) שהחטא נבע מהקשר לגאוה להיות כה', שזהו כמו המן שעשה את עצמו בגאותו כע"ז. ואת מרדכי למדו ברמז משמן המשחה, שבה משחו את המשכן וכליו, שהמשכן הוא כתיקון לעגל, להמשיך את השראת השכינה אחרי העגל, שהוא מייצג את תיקון העגל שבפורים.