משלוח המנות מעסיק כל יהודי בפורים. כמה טעמים ניתנו למצווה זו, ועיקרן: 1.כדי שיהא לכל אחד כדי צרכו לערוך סעודתו בשפע, ויוכל לשמוח כראוי (תרומת הדשן סי קי"א)  ובדומה למתנות לאביונים. 2.ריבוי אהבה ואחווה שלום ורעות ("מנות הלוי" לר"ש אלקבץ). על פי זה הסביר הרי"י ויינברג ["שרידי אש",א,ס"א] שזו הסיבה שאין מקדימים ברכת המצוות לשתי המצוות הללו, כי הברכה אומרת "וצוונו" "ואם הוא נותן רק עפ"י צווי הוא מפחית מידת האהבה, וכן הדין בצדקה".

מקובל "לחשוש" לשני הטעמים, ולכן גם אלה שאינם זקוקים לתמיכה בצרכי הסעודה -לאהבה ורעות כולם צריכים... לאור זאת ראוי לשים דגש על משלוח לכאלה שהדבר ירבה ויוסיף אצלם שלום ואהבה, ובכללם חולים או גלמודים שיתכן ואין "דורש להם", ואולי דווקא אלה שאינם יכולים במצבם להחזיר משלוח למביאים (-אין חובה להחזיר לשולח!) ומבלי לפגוע במשלוח לידידים וקרובים. במקביל, גם החולה עצמו מחויב במצווה ולכן כדאי שימנה שליח שיקיים עבורו משלוח מנות ומתנות לאביונים, לפחות לרֵעַ אחד ולשני עניים.

הואיל והמטרה להרבות שמחה, יש לשלוח לכתחילה מנות שהחולה רשאי לאכלם. אמנם אין צורך לוודא מראש מהם המאכלים האהובים על מקבל המנות, אבל אם ידוע שמסיבה רפואית הוא מנוע מלאכלם, וכגון ממתקים לחולי סוכרת, או מוצרים עתירי גלוטן לרגישים לכך, הרי שאדרבה -הבאתם אליהם הינה בבחינת "לעג לרש" ועלולה לצער ולא לשמח. ובדיעבד יצא ידי חובה כי מ"מ ראוי לבני המשפחה (הגר"ע יוסף זצ"ל, יבי"א,ט, בהשלמות לסימן ע"ד) או גם לו עצמו בשעת הדחק (הסכמת הגרשז"א, נשמ"א סי' תרצ"ה) וכן כתבו הפוסקים שיוצאים ידי חובה גם במנה חלבית שאסור למקבל המנות לאכלו באותו זמן בשל היותו "בשרי", או שאינו רוצה לאכלו בשל הקפדתו על כשרות מסוימת.