“ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן, וראה הכהן את הנגע והנה מראהו עמק מן העור ובו שער צהב דק וטמא אתו הכהן נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא” גו'.(יג,כט-ל) מפרש רש”י "בראש או בזקן" - בא הכתוב לחלק בין נגע שבמקום שער לנגע שבמקום בשר שזה סימנו בשער לבן וזה סימנו בשער צהוב' מדוע בבשר זה בצבע לבן ובשיער זה בצבע צהוב? ומדוע בכלל הכהן הוא זה שרואה ומטהר הנגע, מדוע דווקא כהן (מעבר לפשט שהוא האחראי על הטהרה)?- והנה מובא בתו”כ '"צהוב"-- לא ירוק, לא אדום, ולא שחור. אוציא את כולם ולא אוציא שער לבן? ודין הוא ומה אם שער צהוב, שאינו סימן טומאה בנגע, הרי היא סימן טומאה בנתק. שער לבן שהוא סימן טומאה בנגע, אינו דין שיהא סימן טומאה בנתק?! ת"ל "צהוב" צהוב ולא לבן. ולמה הוא דומה? לתבנית הזהב' הרי שאחרי שמברר שהשער דווקא בצהוב מטמא מוסיף שהוא דומה לזהב, ולכאורה מה העניין לומר זאת (ורש”י הביא 'צהוב כמו זהוב' [יג,לז] שבזה מובן שדרשו זהב לומר רמז לצבע הצהוב, אולם מדוע בכלל לומר וכי לא ידענו מהו צבע צהוב)?- והנה פרשיות הנגעים באים אחרי פרשת יולדת, שלכאורה מה הקשר?- מובא בילקו"ש (רמז תקנד) 'אמר ר' אכין מה הוא ומהלומות לגו כסילים משל למטרוניתא שיכנסה לתוך פלטין של מלך כיון דחמת מגביא תליין דחלת, א"ל המלך אל תתיראי, אלו לעבדים ולשפחות אבל את לאכול ולשתות ולשמוח. כך כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתיראו, אמר להם משה לישראל אל תתיראו, אלו לעובדי אלילים, אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח שנאמר רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו, מה כתיב למעלה מן הענין אשה כי תזריע וילדה זכר, מה כתיב בתריה אדם כי יהיה בעור בשרו וכי מה ענין זה לזה, אמר ר' תנחום משל לחמורה שרעת ונכוית מי גרם לולד שיצא כווי שרעת ונכוית אמו, כך מי גרם לולד שיהא מצורע, אמו שלא שמרה את נדתה..רבי אבין בשם רבי יוחנן כתיב ואם לא תמצא ידה די שה ומה כתיב בתריה אדם כי יהיה בעור בשרו, וכי מה ענין זה לזה, אמר הקדוש ברוך הוא אני אמרתי לך הבא קרבן לידה ואתה לא עשית כך, חייך שאני מצריכך לבוא אל הכהן שנאמר והובא אל הכהן' הרי שנותן המדרש הסבר שזה משום שבעקבות עניינים שביולדת מגיע צרעת, אלא שצריך להבין, מיילא ההסבר שהתינוק יוצא עם צרעת זה מובן, אולם ההסבר שהבעל חוטף צרעת על שלא הביא קרבן לידה לא מובן, מה זה קשור לצרעת?- אלא ניראה שנאמר בהקשר למתן תורה 'אמר ר"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא הן לא חטאו אנו לא באנו לעולם, שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון וגו'. למימרא דאי לא חטאו לא הוו מולדו..? לא תימא אנו לא באנו לעולם אלא כמי שלא באנו לעולם' (ע"ז ה,א) הרי שללא חטא העגל כאילו לא באו לעולם, ולכן היולדת כיום יש בזה כעין קישור קטן לעגל, ולכן כאשר לא מביאה קרבן לומר תודה לה', זה מתחבר כעין לחטא העגל, ואז חל בו "אכן כאדם תמותון" שהדעה השניה (ע"פ הדעה החולקת שם) היא 'ות"ק נמי הכתיב אכן כאדם תמותון? מאי מיתה עניות, דאמר מר ארבעה חשובים כמתים אלו הן עני סומא ומצורע ומי שאין לו בנים' שאמנם מפרש על עניות, אבל בענייננו זה בא לידי ביטוי בצרעת שבה חשוב כמת, שזהו עונשו. מימלא יוצא שהצרעת קשורה לעגל, וזה ניראה משום שהעגל נעשה ע"י שדיברו על משה "וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" (שמות לב,א) שבגלל הדיבורים יצא שחטאו בעגל, וזהו כמו מצורע 'אמר ריש לקיש מאי דכתיב "זאת תהיה תורת המצורע"? זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע' (ערכין טו,ב) שהצרעת באה על דיבור לא ראוי (ולכן מובן ההמשך 'מר רבי חמא בר' חנינא מה תקנתו של מספרי לשון הרע אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה' וכו' שע"י עיסוק בתורה כעין מתקן את חטאו שקשור בעגל שפגע במתן תורה). ובזה מובן גם ההתחלה 'כך כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתיראו, אמר להם משה לישראל אל תתיראו אלו לעובדי אלילים' וכו' שזה רמז על העגל שהוא ע"ז שמכוחה צרעת בעולם. ולכן מובן מדוע דווקא הכהנים הם אלו שמטהרים מצרעת, כיון שבעגל אהרן לקח על עצמו לחטוא ובלבד שלא יושמדו בנ"י ח"ו (ויקרא רבה פרשה י אות ג) ולכן הוא קשור ליכולת כפרה על העגל, ולכן הוא המטהר (ובניו אחריו), ולכן מובן שהמדרש מראה קשר בצרעת לזהב (צהוב כזהב) כיון שקשור לעגל הזהב שהוא מקור הכח לצרעת בעולם. ומדוע דווקא בשער?- אלא השיער הוא הראש וזקן, ומימלא עיקר השער מרמז על גברים (זקן, וכן שיער באשה ערוה ולכן מכוסה שאינו ניראה) ולכן צהוב כזהב, שהגברים הם שהביאו את הזהב (פרקי דר"א פרק מה). אילו בעור זה לבן, כיון שסה"כ העגל נחשב לכולם, גם לנשים, כיון שהחטא פגע בכולם, ועוד שרק הערב רב חטא אז ישראל לא חטאו אבל נחשב אף להם בשל שתיקתם שלא מיחו, ולכן לבן כביכול שאין בו עצמו כלום, נקי, שלא חטא, וכן גם לא מיחה, ולכן הטומאה בצבע לבן. וזה הצבע בעור, כיון שהוא רוב שטח האדם, שהוא כנגד בנ"י שהם הרוב (שלא כערב רב שהם המיעוט) שלא חטאו בפועל. ובזה מובן 'דא"ר יצחק אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות אמר רבא מאי קרא כולו הפך לבן טהור הוא' (סנהדרין צז,א) שמה הקשר לנגעים?- אלא שנגעים קשורים לעגל, ולכן בזה גם נרמז על הגאולה שיתוקן לגמרי מעשה העגל ונחזור למעלת הקדושה שלפניו (ולכן גם מרומז בנגעים על הגלויות [ילקו"ש רמז תקנה] שכל הצרות באו מהעגל, שבלעדיו היה זמן הגאולה, שלעתיד שלא יהיו צרות). ולכן מובן "טהור הוא וטהרו הכהן" (ויקרא יג,לז) ומובא בתו"כ '"טהור הוא" יכול יפטר וילך לו? ת"ל "וטהרו הכהן". אי "וטהרו הכהן" יכול אם אמר כהן על טמא טהור יהא טהור? ת"ל "טהור..וטהרו הכהן". שצריך גם שיהיה טהור באמת וגם שהכהן יקבע שטהור, שמצד חטאו (לשוה"ר) צריך להיות טהור שהתכפר חטאו, ומצד הקשר לעגל הכהן צריך לקבוע שטהור, כיון שהשפעת חטא העגל קיים גם בימנו (שעדיין לא תוקן לגמרי) ולכן על הכהן לנתק את הקשר של המצורע לעגל. והצרעת מרמזת על הריחוק מה' שלכן נחשב כמת, שלא ראוי לחיות, שזה בעקבות הלשוה"ר 'ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם' וכו' (ערכין טו,ב)ולכן 'מראות נגעים - שנים שהם ארבעה' (שבועות א,א) שזה מובא אחרי 'יציאות השבת - שתים שהן ארבע' לרמז שמי שמחלל שבת כעין כופר בה' שברא את העולם ולכן לא ראוי לדור עם ה' בעולם, כעין נגעים, ויש בזה גם רמז שיציאות השבת זה הוצאה מרשות לרשות, כעין שמצורע ראוי לצאת מהעולם ולכן חשוב כמת. ועניין הנגעים באים להחזיר את האדם לדבקות בה', ולכן כעין שבת שמדמים לה' בשביתה, ולכן מסגירים לשבוע כעין לחבר לעניין שבת, ולא רואים נגעים בשבת כלומר שקדושת השבת אין בה עניין טומאת נגעים (וזהו שמביאים שאותיות נגע וענג הם אותם אותיות, רק הפכים שאין למטה מנגע ואין למעלה מעונג, ומימלא ע”פ זה שבת שהיא זמן עונג הוא הפכו של הנגעים). וכן 'רבי דוסא בן הרכינס אומר מראות נגעים שלושים ושישה, עקביה בן מהללאל אומר שבעים ושניים' (נגעים א,ד) שזה רמז לשם בן 72 אותיות של ה' (ו-36 זה החצי) ואף שנים שהם ארבע זהו שם הויה שמתחלק ל-2 בהקשר לטומאה ("כס י-ה" אין השם שלם עד שימחה עמלק).