"ומשחת את מזבח העולה ואת כל כליו וקדשת את המזבח קדש קדשים" (מ,י) 'אמר רבי אחא בשם ר' חיננא בשם רבי יסא "וקדשת את המזבח והיה המזבח קדש קדשים" מה המזבח אינו מקדש אלא בדעת אף כלים לא יקדשו אלא בדעת' (יר' סוכה ד,ז) במשנה 'כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו כך הכבש מקדש, כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן כך הכלים מקדשין' (זבחים פו,א) ולמדו זאת בברייתא 'ת"ר "הנוגע במזבח" אין לי אלא מזבח כבש מניין? ת"ל "את המזבח", כלי שרת מניין? ת"ל "כל הנוגע בהם יקדש" '(שם פז,א) זו גרסת הגמרא, אבל המלבי"ם (התורה והמצוה ויקרא ו,ב) על גרסת הספרא שלומד מ"ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח" ש'הכבש מקדש את הראוי למזבח' אומר המלבי"ם 'ובזבחים גריס "את המזבח" וגרסת הספרא יותר נכונה' והנה לגמ' אפשר להביא ראיה מהיר' שלומד לדין קידוש כלים מדעת שהמזבח מקדש מדעת וכך למדים על הכלים שמקדשים מדעת כמותו, מהפס' “וקדשת את המזבח" יוצא שבפס' מדובר על עניין קידוש וזהו כמו שלמדו בגמ' שדין כבש כמו מזבח, מימלא בפס' זה נאמר דין של קידוש העולה למזבח, וזהו ראיה לגרסת הגמ'. וניראה שאפשר שההבדל מניין למדים, מהפס' “את המזבח" או מהפס' “ואל המזבח" תלוי בדין אחר, שהתוס' מביא במקום (ד"ה 'כבש מנין') 'וא"ת לר"י דאמר עזרה מקדשת כמזבח אמאי איצטריך "את" לריבויי כבש, הא כיון דירד ע"ג הרצפה יעלה, כ"ש כבש? וי"ל דשמא הא דעזרה מקדשת כמזבח היינו כשרין להקטיר עליה אבל פסולין לא, להכי איצטריך קרא' מימלא אפשר להקשות על הלימוד מ"ואל המזבח" ששם מדובר שלא לעלות שאור וחמץ על המזבח, ומזה הוכיחו שעליה לכבש יש בו דין כמו הקטרה על המזבח (שמרבים איסור עליה לכבש מ"ואל") והרי לכאורה כיון שמחלקים בין עזרה לכבש לעניין הקדשת פסולים (שיש הקדשה חלקית), אז נחלק גם בכבש בין כמו הקדשה לעניין איסור לבין הקדשה שמקדש שלא ירד, שהכבש בדרגה יותר מהעזרה ולכן מחשיב זאת לאיסור אבל לא שלא ירד, ומימלא צריך את הלימוד מ"ואת המזבח" שכיון שעלה לא ירד, ואילו בספרא לא התחשבו בדעת ר' יהודה ולכן לא חילקו ולמדו מ"ואל המזבח" (או שלא סברו שיש חילוק בין איסור להקדשה שלא ירד). או שבספרא למדו כר"י ולכן למדו שבקרקע העזרה לא מקדש פסולים ומימלא בכבש שחמור יותר מקדש אף פסולים, ואילו בגמ' בקרקע לא מקדש כלל ולכן בכבש מקדש כשרים ולכן אוסר להעלות בו שאור ודבש, אבל מניין לפסולים שלא ירדו? לכן צריך מ"ואת המזבח". והנה מפרש הרמב"ן על הפס' 'והיה המזבח ק"ק- בעבור שיקירבו בו גם קדשי הקדשים אמר כן אע"פ שהיה בחצר ואמר גם במשכן והיה קדש כי לא נקרא קדש קדשים רק מקום משכן הארון.. ויתכן שאמר במזבח קדש קדשים בעבור שיקדש כמו שאמר והיה המזבח ק"ק כל הנוגע בו יקדש' ניראה ששני פרושים אלו קשורים, שהנה מדוע נאמר ק"ק שיכול לישמע שהוא בקה"ק?- ניראה שזה בא לרמז שכל המזבח (והמשכן) קשור לקה"ק, ששם הארון שמסמל את התורה, ששם הלוחות, שע"י לימוד תורה היא מתחברת בשכל לאדם וכך דבק בה', והנה מה שמקריבים קשור בשכל כמו שהבאנו מהיר' 'אינו מקדש אלא בדעת' מימלא זהו שהמזבח נקרא ק"ק ע"ש הקרבנות שעליו, כיון שמחבר לדעת העליונה שזהו בסיסו של המזבח ושל כל המשכן, מימלא שני הפרושים, שמקדש את הנוגע בו שזה תלוי בדעת, ושמקריבים בו קדשי קדשים שהקדישו, שניהם קשורים בדעת, שהקשר (נוגע) לדעת (שמקדש בדעת) מביא למעלה גדולה של קדשי קדשים שמוקרב בו, שהמעלה הזו שחלה בו (ולכן נקרא על שמו ק"ק)נעשה ע"י שנוגע בדעת, שזהו החיבור למעלת הארון שבקה"ק.

לרפואת אברהם בן בתיה שליט"א