עבד לווה לאיש מלווה . / הרב ארוש שליט"א
נכתב על ידי DL2000, 7/2/2014
בס"ד
מאז ומתמיד הייתה קימת הבעיה של בעלי
חובות, אולם בימינו נוספה צרה נוספת -
כל המוסריות של פירעון חוב ירדה בצורה
מזעזעת.
ישנם הרבה בעלי חובות שאינם מתאמצים להחזיר
את חובותיהם, ומנהלים את חייהם בשקר, כאלו
הם לא חייבים לאף אחד כלום. ויש שאף מרגישים
שהכסף הזה שלוו הוא למעשה שייך להם, והמלווה
מצטייר בעיניהם כגזלן, שמטריד את חייהם, ואינו
מבין את מצבם. ויש להם טענות מדוע לא עוזבים
אותם בשקט, ולדעתם כלם צריכים להבין אותם
ולהתחשב בהם.
נמצא שהגלגל התהפך: האדם שחייבים לו כסף -
ידו על התחתונה, והוא שמרגיש אי נעימות, והוא
שצריך לחפש דרכים ועצות כיצד לפיס ולשדל אותם
להחזיר לו את כספו; ויוצא שלמעשה הוא העבד
והם האדונים. וכל זה במקום שהיה צריך להיות
ההפך הגמור, שהלווה יהיה העבד של המלווה,
ויהיה משעבד לו, עד שיחזיר לו את כל כספו. דבר
זה מראה על ירידת הדורות נוראית, שהישר והמוסר
הבסיסיים ביותר ירדו פלאים.
רק בשביל שנבין עד כמה העניין חמור, הבה נתבונן
בתקנה שתקנו גדולי ישראל, וביניהם המהרש”א
הקדוש, ב”ועד ארבע ארצות”, שנערך לפני כארבע
מאות שנה. וזה תכן התקנה בקצרה:
א. אדם שחייב כסף ואינו משלם, והדינים רואים
שהוא אינו עובד יומם ולילה בשביל לשלם, ועוד יש
לו כל מיני תירוצים שאין לו, וכיוצא בזה, אזי בשלב
הראשון מסלקים אותו מבית הכנסת! ואסור לו
לדרך בבית הכנסת עד שישלם!
ב. אם זה לא עוזר, אזי מסלקים גם את אשתו
מעזרת הנשים, ועתה גם לה אסור להציג את כף
רגלה בבית הכנסת, עד שבעלה ישלם את חובו.
ג. אם גם זה לא מועיל לעורר א ותו, אזי מסלקים את
בניו מן התלמוד- תורה!
צריכים לצין, שבימינו, עקב הירידה התלולה
במוסריות של פירעון חוב, נראית התקנה הזאת
בעיני רבים כאכזרית וחסרת פשרות ואף מקוממת,
אבל החכמים של הדורות הקודמים הבינו טוב מאד
מה הם עושים, והכירו היטב את יצרו הרע של האדם,
שתמיד מבין את עצמו ומצדיק את עצמו, ומחפש
להתחמק מאחריות ולהשתמט מחובותיו, ולכן,
תקנו תקנה זו, שמרתיעה את האדם, ובעל כורחו
הוא מזדרז לעשות את כל המאמצים להחזיר את
חובו, לפני שיבוא לידי בזיון כזה, וצרפו להרתעה גם
את אשתו, כדי שגם היא תפעיל עליו לחץ להתחיל
ולהזיז את עצמו ולהחזיר את חובו.
והנה ענין זה, שהלוה ידו על התחתונה, והוא
משעובד למלווה בכל חומרת הדין, זהו ענין המעגן
הן בהלכה )עין בשלחן ערוך חושן משפט ק”ז( והן
בגמרא, שמלאה כולה בתקנות שתקנו חז”ל. בכולן
אנו רואים אותו יסוד, שאותו אדם שחייב כסף
לחברו, עליו מוטלת כל האחריות, והוא שנדרש
להתבטל למלווה ולעמד בתנאיו. ועד כדי כך חמור
הדבר, שחז”ל גזרו להלקות אותו אדם שמקשה את
ערפו, ואינו עושה את מלא המאמצים להחזיר את
חובו, עד שיקבל על עצמו להחזיר את חובו.
הכלל היוצא מכל דברי חז”ל - שאדם הלווה כסף הוא
משועבד למלווה, הן בשעבוד נכסים והן בשעבוד
הגוף, כמו שכתוב: “עבד לוה לאיש מלוה”, ואם אין
לו נכסים שיגבה מהם המלווה, הרי הוא משועבד
כעבד ממש לעבד בכל כוחו, יומם ולילה לא ישקוט -
עד שיחזיר את חובו.
ולצערנו היום זה הפוך, המלווה הוא שצריך לעמל
יומם ולילה ולרדוף אחרי הלווה שיחזיר לו את
כספו...
ואם יטען האדם טענה: מה אתם רוצים ממני? אין
לי! צריכים לדעת שבדרך שאדם רוצה מוליכין אותו.
ואם יקבל בפנימיותו את האמת הזאת, שמטל עליו
להחזיר חובו ויהי מה, וייקח אחריות אמיתית על זה,
שפרושו שיחליט בהחלטה חזקה, שהוא לא יחסך
שום מאמץ, הן בתפלה, הן בתשובה והן בפועל,
בהשתדלויות ובריצות ובכל דבר אפשרי - עד שיחזיר
את חובו, אזי משמים יראו את הרצון האמתי שלו
ויעזרו לו, והוא בוודאי יחזיר את כל חובו.
כי כשאדם חזק בדעתו, ויש לו הישר והמוסריות
הבסיסיים, שמרגיש שזה לא יתכן שהוא לא יחזיר
לאנשים שהוא חייב להם את כל כספם ובזמן! כי
איך יתכן שיגרם צער לאיזה אדם בעולם, וכל שכן
לזה שהיטיב לו - אזי הוא יחזיר את הכסף! כי הוא
יעשה את כל מה שדרוש לכך, הן ברוחניות, שירוץ
ויתפלל ויתחנן לה’ שיעזור לו לא לצער שום אדם,
ויעשה תשובה על העוונות שגרמו לו להיקלע
לחובות אלו. והן בגשמיות, שלא יתבטל ויעבד בכל
עבודה שיכול, וישקול כל הוצאה, וימעט במותרות,
ואף ילווה סכומים לזמן קצר כדי לא לאחר להחזיר
את חובו, ויתגלגל וימכור מה שיש לו וכו’ וכו’, עד
שיחזיר את כל חובותיו!
האדמו”ר ממונסי אסר על אחד מחסידיו, שהיה בעל
חוב, להשתתף בחתונת אחיו, שהתקיימה במקום
הרחוק מעיר מגוריו, ואמר לו, שמאחר שיש לו חובות,
מן היושר הבסיסי שלא יוציא ממון על חתונת אחיו,
אלא יתן לבעל חובו את הכסף של הוצאות הנסיעה
ואת הצ’ק שהתכוון לשים במעטפה...
אדם שחייב כסף לאחרים, צריך שידע, שהכסף
שנמצא אצלו בכיס אינו שלו! ובכל פעם שקונה
משהו, או עושה איזה שימוש בכסף הזה, עליו לקחת
בחשבון, שהוא משתמש בכספו של מי שהוא חייב
לו.
כל אדם שיש לו מידת יושר בסיסית, המוסריות
שלו להחזיר חובות היא אינסופית. הוא נוטל את כל
האחריות על עצמו, והוא חזק בדעתו ועושה הכול,
והוא מחזיר את חובותיו, כי ה’ רואה את היושר שלו
ועוזר לו.
אבל אדם שרק מרשה לעצמו לחשב: אני אנוס! אני
אנוס! מה בידי לעשות?! דהיינו שנופל לאיזה רפיון,
ומוכן לקבל שישנה מציאות, שהוא לא יחזיר את
החוב בזמן, צריך שידע שהוא אבד את כל היושר
ואת המוסריות שלו, ואת כל צלם האלוקים! והוא לא
יצא מהחובות שלו לעולם! המצב שלו רק ילך יחמיר,
והחובות ילכו ויגדלו, כי ה’ לא יעזור לו! מחמת
שרואה שאין לו המוסריות הפנימית להתחייב
להחזיר את חובו. נמצא שעצם הרפיון הזה, שחושב:
“אני אנוס!” זהו בעצמו חוסר מוסריות, ורק בגלל זה
ה’ עוזב אותו, ואינו עוזר לו, וממילא האדם הזה הולך
ושוקע בחובות.
רק כאשר יעשה תשובה על היושר שאבד, ויקח את
כל האחריות על עצמו, ויהיה חזק בדעתו שהוא לא
ישקוט ולא ינוח, ויעשה הכול להחזיר את החוב,
וירגיש שהוא לא מוכן בשום אפן שיצטער איזה אדם
בגינו, וירבה בתפלה מעמק הלב, ויעשה תשובה
אמתית, ויעשה כל השתדלות אפשרית, ואף יגלגל
חובות מזה לזה ומזה לזה, ובלבד
שיחזיר כל חוב בזמן - ה’ בוודאי יעזור לו, והוא יפרע את ש
כל חובותיו!
לכן, המסר כאן הוא לכל אדם, שיחזק את מדת היושר
שלו, ולא יתחיל בכלל להיכנס למעגל החובות, אלא מיד
כשרואה שמתחילים להיות לו חובות, יקח את עצמו
בידיים, וידע שכל עוד רוחו בו, הוא יעשה הכול, ויחזיר
את חובותיו בזמן! וכך בוודאי מעגל החובות ילך ויקטן.
וכל שכן אם כבר שקע בחובות גדולים, שצריך קדם כל
לקחת את עצמו מיד בידיים ולחזק את נחישותו ואת
ישרו להחזיר חובותיו, ואחר כך לעשות את כל הפעלות
הנדרשות, הן ברוחניות והן בגשמיות כדי לתקן את
הקלקולים, שבעטיים הוא נהיה בעל חוב.
נמצא שכאשר יש לאדם מדת יושר ואחריות, אזי אפילו
אם נקלע לאיזה מצב קשה, הוא יצא מזה. משום שמן
השמים יעזרו לו בכל מיני אפנים, וימציאו לו הכנסות
וישועות, ואף יתנו את חינו בעיני הבריות, כי גם על
פי פשוטו הוא מדרך העולם, שכאשר האדם הוא ישר
ואחראי, אזי יש לו שם טוב, וקל לו להשיג הלוואות או
משרה טובה, וכן כאשר רואים בני האדם את יושרו ואת
חריצותו, יש להם חשק לעזר לו, ואף מוחלים לו על
חובותיו וכדומה. ואלו אדם שאין לו ישר, אזי הוא “מחוק”
למעלה ולמטה, כי מהשמיים לא יעזרו לו, מחמת שאין
לו מדת יושר, וכן בני אדם כבר רגילים, שהוא לא מחזיר
חובותיו, ויודעים שאין לו יושר ולא אחריות, ופשוט לא
סומכים עליו בכלום. וכל שכן שאין מוכנים להלוות לו
הלוואות נוספות, ובכלל מאבדים את החשק לעזר לו.
נמצא היושר והמוסריות של האדם הם הקובעים את
הצלחתו בחיים! לכן, הצעד הראשון לחיות בלי חובות,
וכל שכן לצאת מהחובות, הוא לחזק את הישר ואת
המוסריות.
רק אחרי שהאדם הגיע לנחישות זו, שהוא יוצא מהייאוש
ומאזלת היד ומהרפיון, והוא מחליט להתגבר כאיש
חיל, והוא מקבל על עצמו לעשות כל מה שביכולתו, גם
כשנראה שאין שום סיכוי לצאת מן החובות, רק אז יוכלו
לעזר לו שאר העצות המובאות בספר בגן העושר.
בברכת שבת שלום ומבורך
לכל בית ישראל
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
