"ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קדש לה' כל העשה מלאכה ביום השבת מות יומת" (לא, טו) 'וביום השביעי שבת שבתון קדש לה'- למה נאמר? לפי שהוא אומר "אלה מועדי ה' מקראי קדש" יכול כשם שקדושת מועדות מסורה לבית דין כך תהא קדושת שבת מסורה לבית דין? תלמוד לומר "ויום השביעי שבת שבתון קדש לה' ” לשם שבת מסורה ואינה מסורה לבית דין. וכן הוא אומר "ושמרתם את השבת”.' (מכילתא) לכאורה לא מובן וכי מה הדמיון בין שבת ליו"ט? הרי את החגים קובעים ע"פ קידוש הלבנה בבי"ד ואילו שבת קבועה תמיד אז מדוע שיהיה מסור לבי"ד? ואף בפס' שם נאמר שוב "מקראי קודש" לפני החגים כעין להבדיל מהשבת שקודם?- אלא שבכ"ז היתי חושב שיש צורך בהכרזה כמו בקידוש החודש בשל שנאמר גם על שבת "מקראי קודש" אז נקרא בקול שחל שבת, קמ"ל "קדש לה'” שה' קבע את השבת ואין צורך בהכרזה, וניראה שבימנו יש עניין מיוחד לדרשה זו כיון שישנה מחלוקת גדולה על קו התאריך ע"פ ההלכה (ראה בדברי מרן שר תורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, ב'תורת השבת והמועד') וזה משפיע על הזמן בו יחול שבת באזור יפן וכדו', ומימלא יוצא שאנו קובעים ע"פ הנתונים הפיזים וההלכתיים מתי יחול שבת וזה דומה לקביעת ר"ח ע"פ הנתונים הפיזים וההלכתיים, ולכן יש חשיבות גדולה יותר לדרשה זו בימנו. ואפשר עוד- שהנה פרש"י '"שבת שבתון" - מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי. "שבת שבתון"-לכך כפלו הכתוב לומר שאסור בכל מלאכה אפילו אוכל נפש.. אבל יום טוב לא נאמר בו כי אם ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון אסורים בכל מלאכת עבודה ומותרים במלאכת אוכל נפש. "קדש לה'" - שמירת קדושתה לשמי ובמצותי' שלכאורה גם על שבת נאמר "ויום השביעי שבת" (שמות כ,י) וכן "וביום השביעי תשבת" (שם כג,יב) אז יכולנו לומר שזה דומה ליו"ט שנאמר בו שבתון, ומה שנאמר כאן (ובויקרא) “שבת שבתון" הינו אומרים שבא להוסיף מנוחה יתרה, ולכן לא נתיר את כל האוכל נפש כמו ביו"ט אבל לא נאסר את כל המלאכות, כדי להקל במנוחה, ששמירת שבת על כל מלאכותיה לפעמים מקשה על האדם. לכן אומר שאינו מסור לבי"ד לקבוע מה המלאכות להתיר אלא הכל כמו במלאכת בראשית (כמודגם במשכן). ובזה מובן הסיום 'וכן הוא אומר ושמרתם את השבת' שמה זה בא להוסיף?- אלא זה בא לומר לשמור את כל המלאכות, שהשמירה היא "את השבת" כמו השבת של ה' על כל פרטיה. ובזה אולי יובן מה רש"י בא לומר ב'לשמי ובמצותי' שהכוונה להפיץ שם ה' בעולם שברא את העולם, וזה דווקא ע"י מצותיו, שמירת כל המלאכות שבזה מראים ממה ה' שבת, שאילו היו שומרים רק חלק מהמלאכות אז אמנם זה מלמד על שביתת ה' אולם אין זה מדגיש בדיוק את שביתתו, ולכן זה קצת מוריד ממעלת שם ה' בעולם שברא את כל השמים והארץ, שיכלו לבא ולקטרג ולומר שלא עשה הכל (ח"ו שיש שותף) שלכן כשמדמים לא מדמים את כל המלאכות על כל פרטיהם אלא רק חלקם, לכן יש חשיבות "קדש לה'” שהשבת קדושה לה' ומלמדת על בריאתו השלמה של העולם. או שרש"י מתכוון ממש כמכילתא וזהו 'שמירת קדושתה לשמי' שבשמירת השבת יש את מעלת ה' בלבד, ללא מעלת בנ"י כפי שבא לידי ביטוי בקביעת ר"ח שמשפיע על החגים (כמו 'אבל הקב"ה אינו כן אמרו ב"ד היום ראש השנה הקב"ה אומר למלאכי השרת העמידו בימה יעמדו סניגורין יעמדו קטיגורין שאמרו בני היום ראש השנה. נמלכו ב"ד לעברה למחר הקב"ה אומר למלאכי השרת העבירו בימה יעברו סינגורין יעברו קטיגורין שנמלכו בני לעברה למחר' [יר' ר"ה א,ג] שמודגש כאן מעלתם של בנ"י בהקשר של קביעת החגים) ולכן שמירת השבת זה לשם ה' ממש ובלעדי, ולכן גם אין את מעלת הקביעה של בי"ד על המלאכות כמו ביו"ט שיש חריגים כאוכל נפש, אלא הכל כמו מלאכות ה' על כל פרטי פרטיהם כפי שבא להלכה שזהו 'ובמצותיו' ששמירת קדושת השבת יחודית במצותיה שלא כחגים האחרים כמו שאמרנו. ואולי אפשר שכוונת המכילתא שזה כהקדמה להמשך "ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם" (לא,טז) שדרשו במכילתא 'ושמרו בני ישראל את השבת- זה הוא שהיה רבי נתן אומר: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. רבי אליעזר אומר: [לעשות את השבת וגו'] דבר שהברית כרותה לו, ואי זו, זו מילה. רבי אלעזר בן פרטא אומר: כל המשמר את השבת כאלו עשה השבת, שנאמר לעשות את השבת. רבי אומר: כל המשמר שבת אחת כתקנה, מעלה עליו הכתוב כאלו שומר שבתות מיום שברא הקב"ה את עולמו עד שיחיו מתים. שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם.' ומימלא אם בשמירת השבת אנו נעשים כאילו עשינו את השבת ועוד כמו מיום שניברא העולם (שכאילו שומר שבתות מיום שברא הקב"ה- וכל השומר כאילו עשה את השבת) אז היתי חושב שבכך יש לנו שותפות בשבת ולכן כמו שבחגים יש לנו שותפות ולכן זה מסור לבי"ד, כך גם בשמירת השבת יש שותפות של בנ"י ולכן יהיה מסור לבי"ד כנציגי בנ"י, קמ"ל "קדש לה'” שאע"פ שיש כעין שותפות לבנ"י, בכ"ז כל השבת מקודשת לה' ולא שייך בו קשר כזה שיהיה מסור לבי"ד. וגם זה אפשר שהתכוון רש"י 'שמירת קדושתה לשמי ובמצותי' ששמירת השבת לשם ה' שברא את העולם- נקי- בלא חלק של הכביכול שהאדם ששומר שבת שותף בעשית השבת, ולכן זה 'ובמצותי' שלא מסור כלל לידי בי"ד, אלא ישירות במצות ה' לשמור תמיד את השבת. וניראה שמה שהביאו במכילתא על "ושמרו" וגו' כמה דרשות יש בניהם קשר, שבתחילה מביאים שר"נ אומר 'חלל עליו שבת אחת כדי שישמרו שבתות הרבה' ור"א אומר לעשות את השבת זה ברית מילה, ששניהם אומרים לחלל שבת ובכך מקיים את מצות שבת. ומה שלר"נ זה פקנ"פ ולר"א ברית מילה, זה משום שבגמ' יומא (פה, א-ב) ישנה מחלוקת 'מנין לפקנ"פ שדוחה את השבת' ודעת ר' שמעון בן מנסיא היא כר"נ במכילתא שלומד מהפס' כאן אבל השאר חולקים, ולכן אפשר שר"א חולק על ר"נ בזה (בדרשה) ולכן מביא ברית שבא כאן לחלל שבת שבכך מקיימה. ואם נאמר שיש לגרוס במכילתא רבי אלעזר (ולא רבי אליעזר) יצא מדוייק שבגמ' ר"א לומד מברית מילה לפקנ"פ, וכאן ר"א לומד על ברית ויוצא שדורש "ושמרו" דווקא במקרה רגיל, אבל בברית מילה אתה עושה את השבת ע"י חילולה וכך גם בפקנ"פ. וזה בא כהקדמה לדברי ראב"פ ש'כל המשמר את השבת כאלו עשה השבת' שזה לא רק כשאתה שומר בפועל את השבת, אלא גם כשאתה מחלל את השבת במקרה שכך ההלכה, אז גם בזה אתה נחשב כאילו עשית את השבת, ורבי מוסיף שנחשב כאילו שמר את כל השבתות שבעולם. ויש בזה כעין רמז לבסיס של רבי ע"פ דברי ר"א שמרמז על המילה, ונאמר על המילה "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג,כה) כך שהברית היא חשיבות מבריאת העולם, ונאמר 'ת"ר.. מכאן אמר רבי אליעזר המודעי.. והמפר בריתו של אברהם אבינו.. אין לו חלק לעוה"ב' (סנהדרין צט,א) שזהו עד שיחיו מתים בדברי רבי כך שכעין דרשת ר"א היא הבסיס לדרשתו של רבי.

(לרפואת אברהם בן בתיה שליט"א)