chiddush logo

תיקון המידות בימי השובבים המשך...

נכתב על ידי DL2000, 6/2/2014

 המשך המעשיות ועוד ...


"ואתה תצוה את בני ישראל וגו'" (כז, כ).
פירשו בספרים הקדושים, 'תצוה' מלשון צוותא וחיבור, 
שתחבר עצמך באחדות ואהבת רעים ביחד עם בני 
ישראל. 
ובזאת יקחו אליך "שמן זית זך", שיהיו התורה 
והמצוות שלמים זכים וצלולים, כי בהעדר תיקון 
המידות עדיין מעורב בתורה ותפילה טוב ורע, והמידות 
המושחתות גורמים הקלקול בכל דבר, ובחיבור עם 
ישראל בצוותא ואהבה, זוכים לתיקון המידות, שיעלו 
ויאירו בשמן זית זך.
~ ~ ~
אחד מגדולי הצדיקים בדור שלפנינו היה האדמו"ר 
הקדוש מקופשניץ זצוק"ל, שבעת מלחמת העולם 
הראשונה ברח כיתר אדמו"רי בית רוז'ין מקופשניץ אל 
ווינה הבירה, שנותרה אז מחוץ למלחמה, ולאחר מכן 
היגר לארצות הברית שבאמריקה. 
מידת טובו וענוותנותו ואהבת ישראל שיקדה בו היתה 
מפורסמת לשם דבר, סיפורים רבים נקשרו בטיב 
מידותיו הנאצלות והמזוככות, בחלקם כבר הובאו 
במדור זה.
באחד מביקוריו בארץ הקודש, הגיע לביתו של הגאון 
המפורסם רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל בשכונת 'בית 
וגן' בענין ציבורי מסוים. בתום הביקור ביקש להזמין 
עבורו 'טקסי' שיחזירהו לבית מלונו, והגאון ר' שלמה 
זלמן ירד עמו ללוותו בדרכו. 
באותם ימים לא היו מוניות רבות כבימינו, ההמתנה 
לטקסי היתה אורכת זמן רב, לפעמים אף כחצי שעה 
ויותר. כשראה ר' שלמה זלמן שהמונית מתאחרת, 
והרבי הקדוש שהיה זקן וחלש עומד כך כל העת על 
רגליו, ציווה להוריד עבורו 'כסא' מן הבית, כדי שיוכל 
הרבי לשבת בעת ההמתנה הארוכה, ולא יצטרך לטרוח 
בעמידתו כל אותה עת.
ברם, כשהציע ר' שלמה זלמן את הכסא לפני הרבי, 
וביקשו לשבת לפוש קמעא, מיאן הצדיק להתיישב, 
ונשאר עומד על עמדו.
רבי שלמה זלמן הפציר ברבי שוב ושוב, אך הוא מיאן 
לשבת. 
כשראה שהגאון מתפלא על סירובו העיקש, פתח פיו 
בחכמה ואמר לגאון: הנני חי תמיד בתחושה שכל פעולה 
ופעולה הנעשית כאן 'מצולמת' שם למעלה, ובכן איזה 
טעם תהיה לתמונה שכזו, שאני יושב ואילו אתם 
עומדים כאן לידי?...
[פרטית, ד' חשון תשע"ב]
~ ~ ~
במקום מגוריו של הרבי הקדוש באמריקה, היה גר 
בשכנות לביתו 'ראש ישיבה' אמריקאי אחד, שלא הכיר 
את תהלוכות החסידים ומנהגיהם, ועל אף היותו שכן 
קרוב לחצר הקודש 'קופישניץ' לא דרך שם מעולם, כמו 
שלא התעניין גם בעולם שמסביבו כלום, הוא הכיר רק 
את הדרך שמביתו אל הישיבה ובחזרה, ותו לא מידי!
בכל האירועים והשמחות ויומי דפגרא שבבית 
קופישניץ היה מקבל כסדר 'הזמנה' מטעם המוסדות, 
בתור 'שכן טוב', אבל הוא מעולם לא הגיע לשום אירוע 
ולשום שמחה שבבית הרבי. 
אך לעומתו היה הקופישניצער כן מגיע לכל האירועים 
שבישיבה שהוזמן אליה, ונענה תמיד להזמנות 
השמחות שבבית אותו ראש ישיבה, והיה נכנס לשמחה 
לברך את ראש הישיבה בברכת 'מזל טוב', ולכבד את 
המעמד בנוכחותו.
פעם אחת ערכו שניהם שמחות באותה תקופה, כאשר 
מתחילה חגג האדמו"ר את שמחת נישואי נכדו ברוב 
הוד והדר, לא הגיע השכן ראש הישיבה אל השמחה 
כלל. אך לאחר שבוע כשערך ראש הישיבה שמחת 
נישואין במשפחתו, ראו המשמשים בקודש את הרבי 
מחזיק את 'ההזמנה' של אותה חתונה בידו, ובודק את 
מיקום החתונה, ברצונו לצאת להשתתף בשמחתו.
בראותם כי כן, ניגשו כמה מן המשמשים והנכדים 
וטענו לפני הרבי בלהט, שאסור לו לבזות את עצמו כל 
כך, ושלא ילך בשום אופן לשמחתו של ראש הישיבה!
מדוע לא? – שאל הרבי בתמימות.
"מפני שאם הוא מתנהג כך, שאינו מכיר כלום בשכנו, 
ואינו מגיע כאן לשום שמחה ולשום אירוע, אין טעם 
שהרבי יבוא לכבדו בשמחתו!" – ענו הגבאים.
בפקחותו נענה הרבי: "עכשיו אינני מבין אתכם כלל! 
מי נוהג טוב, זה שבא לשמחת שכנו, או זה שאינו בא?... 
– הרי אומרים אתם בעצמכם, שאותו שכן שאינו מגיע 
לשמחת שכנו אינו מתנהג נכון, אז מדוע אם כן רוצים 
אתם שגם אני לא יתנהג כראוי?"...
הוא לבש אפוא את אדרתו, ויצא להשתתף בשמחת 
שכנו כדרכו בקודש, בלא שום חשבונות גומלין...
[שם]
~ ~ ~
האדמו"ר הקדוש מבלוז'וב זצוק"ל, בראשית דרכו על 
אדמת ארצות הברית, כאשר טרח להקים שם את בית 
מדרשו, ערך פעם 'דינר' לטובת בית המדרש, כאשר נהוג 
ומקובל באמריקה לערוך מפעם לפעם מסיבת מלוה 
מלכא לצורך החזקת המוסדות, ובמהלך המסיבה נערך 
'דינר' גדול, בו תורמים כל הנגידים סכומי ענק לצדקה.
היה זה ה'דינר' הראשון שנערך באמריקה לטובת 
מוסדות בלוז'וב – אך גם האחרון!
הסיבה שהיה אותו 'דינר' המגבית הפומבית האחרונה 
שערך הרבי, נעוצה במקרה קטן ופשוט, שקרה ימים
מספר לאחר אירוע הדינר, שנחל הצלחה אדירה, והכניס 
הון רב לטובת בנין בית המדרש.
כשיצא הרבי בימים שלאחר הדינר לדרכו ברחובה של 
עיר, הגיע אל 'מעבר חצייה', ונצרך להמתין שם 
להתחלפות הרמזור המקומי, שיורה על אפשרות חציית 
הכביש [WALK]. והנה בעודו עומד וממתין על שפת 
המדרכה, רואה הוא למולו בעבר השני של הכביש יהודי 
מקומי ממכריו ואוהדיו, שאף הוא המתין כמוהו על 
הרמזור שיתחלף כדי לחצות את הכביש מנגד. אולם 
תיכף כשראה אותו יהודי את הרבי מרחוק, נעמד מהסס 
מעט, הוא החוויר והראה סימני בושה וחוסר נעימות, 
והמתין עד שיחצה הרבי את הכביש. בהגיע הרבי 
הקדוש סמוך אצלו, ניגש מיד בפיק ברכיים והתנצל 
מאוד על שלא היה ביכולתו להגיע אל הדינר הגדול... 
"אכניס את הצ'ק מאוחר יותר!" הבטיח האיש, והרבי 
הודה לו מקרב לב ובהארת פנים כדרכו בקודש.
כשחזר הרבי לביתו היה נסער ביותר, ואמר: כל העסק 
הזה לא בשבילי! אם בתוצאה מן הדינר חשים אנשים אי 
נעימות לעבור על ידי ברחוב, אינני צריך את כל זה! איני 
מסוגל להפריע לאנשים לחצות את הכביש ברגיעות 
ובנעימות!
ואכן את פקודתו שמרה רוחו, הוא לא ערך יותר 
מעולם לא דינר ולא 'מסיבת תה', ומלבד בית מדרשו 
שהחזיק שם לא הקים שום ישיבה או תלמוד תורה 
וכיוצא, ועמד על כך בתוקף שלא להקים שום 'מוסדות' 
שתיפול החזקתם על אנשים אחרים...
כשנשאל פעם על ידי אמריקאי מקומי: אם אין לכם 
שום 'מוסדות' על מה אתם נקראים רבי? – ענה הצדיק 
על אתר: בשביל לעזור לאנשים, ולא בשביל להקשות 
עליהם!...
[שם]
מעשה נוסף מטיב מידותיו התרומיות של הרבי 
הקדוש מבלוז'וב זצוק"ל.
בהגיעו פעם להשתתף בשמחת 'ברית מילה' שהוזמן 
אליה, שמח לפגוש שם את רעהו הרבי הקדוש מבויאן 
זצוק"ל (יומא דהילולא חל השבוע - ה‘ אדר), שהוזמן אף 
הוא להשתתף באותה שמחה. 
בעל הברית שראה לפניו את שני הצדיקים מגדולי 
הדור, לא ידע להשית עצות בנפשו, למי יכבד 
בסנדקאות?
הוא ניגש אפוא בדחילו ורחימו אל שני הצדיקים 
שישבו יחדיו ושוחחו באהבה ורעות כדרכם של צדיקים, 
ואמר שהיות ושניהם חשובים מאוד לפניו, אין הוא יודע 
להכריע למי לתת הסנדקאות, ולכן יחליטו הצדיקים 
בעצמם מי ביניהם יהיה הסנדק.
הצדיקים הסתודדו ביניהם דקות אחדות, כשכל אחד 
מהם מתעקש לכבד את רעהו, כל אחד טען שחברו 
חשוב יותר ממנו ולו יאה כיבוד זה! – לפתע קם הרבי 
מבלוז'וב ואמר אל הבויאנער, הרי הכל מודים ש'סידור 
קידושין' גם הוא כיבוד חשוב... אם כן קחו אתם אפוא 
~ ~ ~
א
את הסנדקאות, ואני אקח את הסידור קידושין!
הכל נענו בבת שחוק לשמע דברי קדשו, כי כבר היה 
זקן ושבע ימים, ואילו הרך הנימול זה עתה נולד... אך 
הבויאנער רבי קיבל את דבריו ברצינות, ושימש 
בסנדקאות באותה ברית.
והנה למרבה הפלא האריך הרבי הקדוש מבלוז'וב 
ימים רבים כנודע, שנפטר בהיותו קרוב לגיל מאה שנים, 
ובהגיע עת חופתו של אותו הבן היה הבלוז'ובער המסדר 
קידושין בחופתו, לשמחת לב כל המשפחה שזכרו היטב 
את דברו בברית המילה!
בהיותו כבר למעלה מגיל שמונים, אמר פעם לאדם 
שהזמינו לברית מילה, ונבצר ממנו להשתתף בשמחתו: 
"לא יכולתי להגיע אל הברית, אבוא בלי נדר לבר 
מצוה!"...
ואכן כעבור שלש עשרה שנים, השתתף בשמחת הבר 
מצוה, כפי שהבטיח!
הוא חי תמיד עם אמונה פשוטה ותמימה, ולא האמין 
בטבעיות העולם ובהסתכלות אנושית שאדם זקן הוא קרוב 
נוטה למות... רק הכל בידי שמים!
[שם]
הגאון הצדיק רבי אפרים זלזניק זצ"ל ראש ישיבת עץ 
חיים דפעיה"ק תובב"א, ראה פעם בדרכו לתפילת 'מנחה 
גדולה' ביום שישי ערב שבת קודש בצהריים בישיבה 
הקדושה, בעברו על יד 'שוק מחנה יהודה' הסמוך, אשה 
מבוגרת הנסחבת עם שקיות מלאים תוצרת, פירות 
וירקות רבים ושאר צרכי השבת שקנתה זה עתה בשוק, 
כידוע ביום שישי אחר הצהריים נופלים מחירי השוק 
מאוד, וניתן לרכוש מכל טוב במחירים מוזלים ביותר. 
כשראה זאת ראש הישיבה הצדיק, חלפה מחשבה 
בראשו, שהנה את כל זאת צריכה היא עוד להספיק 
להכין ולבשל לפני השבת... והיא אשה מבוגרת בקושי 
נסרכת בדרכה עם כל הכבודה הזו, ועליה עוד להיגרר עד 
תחנת האוטובוס... ומשם להעלות הכל לביתה, כיצד 
תספיק אחר כך עוד לבשל ולהכין את כל זה לכבוד 
שבת?...
וממחשבה למעשה, הוא ניגש תיכף לאותה אשה, 
וביקשה לזכותו במצוה, שרוצה לסחוב עבורה את 
חבילותיה הכבדות.
האשה הזקנה הודתה לו מאוד, היא כמובן לא הכירתו 
ולא ידעה כלל שזה אחד מגדולי הדור, והוא סחב כך 
ברחובה של עיר את כל המשא הכבד עד תחנת 
האוטובוס הסמוכה, כשאותה זקנה מרעיפה על ראשו 
ברכות לרוב, ושכמוהו ירבו בישראל וכו'.
לעת ערב בסעודת ליל שבת קודש, סעד אצלו בנו על 
שולחנו את סעודת השבת, ואמר אז לבנו, שכאותה 
תפילת 'מנחה' שהתפלל לאחר הכנה שכזו באותו ערב 
שבת, לא התפלל מימיו! – הוא היה מלא רגש וחיות 
קודש והתפלל בבכיות עצומות כפי שלא התפלל 
מעולם!
[פרטית, ט' חשוון תשע"ב]

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע