"עולַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל עולַת הַתָּמִיד"

- "תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם"...

בהשאלה, ולהבדיל בין קדש לחול, ניתן להתייחס לרפואה המשלימה כמוספים על ה"תמידים" =הרפואה הקונבנציונאלית. האם מותר לעסוק ברפואה משלימה בשבת?

כידוע, אחד מאיסורי שבות הוא העיסוק ברפואה בשבת, שלא במקום סכנה או חולי ממש אף ללא סכנת חיים, כגון: במקצת חולי או במחושים. הסיבה: שמא, מתוך לחץ לנקוט באמצעי ריפוי, יבוא לשחוק סממנים [צמחי מרפא] ויעבור בכך על מלאכת טוחן דאורייתא. ואף שבזמננו הגלולות עשויות מחומרים כימיים שאין בהם הגדרת טוחן, והן מיוצרות במפעלי התרופות ולא בבית, הגזרה בעינה עומדת, ככל איסורי דרבנן. האיסור אינו מתייחס דווקא לנטילת תרופות, אלא כולל כל עיסוק ברפואה, אלא אם כן זוהי רפואה שאי אפשר לעשותה בדרך של שחיקת סממנים, כמו למשל פלטה ליישור שיניים, וכפי שהדברים מפורטים בשו"ע סימן שכ"ח.

לפי זה, יש לאסור בשבת גם את שיטות הריפוי ה"משלימות", ממה-נפשך: אם זו אכן רפואה מוכרת, הרי הדבר בכלל הגזירה. ואם מדובר בתרופה שאין בה כל ערך ממשי, הרי אינו ראוי לכלום והופך למוקצה [התרופה או אביזרי הריפוי]. אם כן, במקום שבו אסור השימוש בתרופה קונבנציונאלית, יש לאסור גם שיטות רפואה משלימה, לרבות דיקור ורפלקסולוגיה. ונראה, שבחלק מהשיטות עלולה להיות בעיה של התעמלות האסורה בשבת משום רפואה [משנה,כ"ב,ו; ובשו"ע,שכ"ח,מ"ב] כי זה נועד לריפוי ולא לשחרור בעלמא. וכן, בטיפול כמו דיקור סיני ושיאצו, יש לאסור משום עובדין דחול. אמנם, אם מדובר בבריאים לגמרי אשר נוהגים לנקוט בשיטות ריפוי על מנת למנוע מחלה או חולשה, יתכן להתיר ע"פ דברי הגר"מ פיינשטיין[אג"מ,או"ח,ג,נד] הסובר שזה נחשב מאכל בריאים שלא נאסר בשבת.