"ויזכר א-להים את נח" (בראשית ח א)

לשון "ויזכור" קשה, שהרי לא יעלה על הדעת שה' 'שכח' את נח ואחר כך חזר ו'נזכר' בו. ניתן להסביר שמשמעות הזכרון פה זהה למשמעותו במצוות הזכרון: "זכור את יום השבת לקדשו", "זכור את אשר עשה לך עמלק" ו"זכרון תרועה יהיה לכם". בפסוקים אלו, הזכרון מתייחס לפעולות מסוימות שצריכות להיעשות, לא למחשבות, והזכירה הינה כינוי לפעולות מסויימות. כך גם זכירת ה' את נח הוא זכרון לצורך עשיה - מעין הקדמה למעשה של הצלת נח.

בצורה דומה, לפני הצלת לוט מסדום נאמר: "ויזכר א-להים את אברהם..." (בראשית יט כט), ולפני תחילת מהלך יציאת מצרים כותבת התורה: "ויזכור א-להים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב".