קט אשר בחצרו הקטנה צמח לו עץ רימונים
אחד בודד. במשך השנה כולה הוא היה יושב
ולומד ומתפלל בצל ענפי העץ העבים. כאשר הפירות היו
מבשילים לא היה קץ לשמחת נחום ומשפחתו. הם היו
אוכלים מן הפרות ומתפרנסים ממכירת רימונים עסיסיים
וטריים. עץ רימונים זה היה שליח טוב לפרנסתם.
כאשר הגיעה תקופת "שלושת השבועות" היה העץ כבר
מלא בפירות עסיסיים. נחום ומשפחתו היו ממתינים
בסבלנות עד לאחר שחלפו ימי בין המיצרים. אז, הם היו
יוצאים אל העץ, קוטפים מפירותיו המתוקים וב"שבת
נחמו" מברכים ברכת שהחיינו ומודים לבורא העולם
על הפירות. שני הרימונים הטובים ביותר נשמרו לנחום
ומשפחתו, האחד לראש השנה, והשני לטו בשבט, ראש
השנה לאילנות.
לרימונים של נחום יצא שם טוב בכל הסביבה, יהודים
וגויים נהרו לחצרו כדי לרכוש מפרותיו.
אמנם, ב"ה פרנסה הייתה לו לנחום לכלכל את בני ביתו
כדי מחיית היומיום. אך עם הגיעו של ביתו הבכורה
לפרקה, הבין הוא כי זקוק לסיעתא דישמיא גדולה כדי
להשיג את הסכום לנדוניה.
www
עונת תמוז הלכה וקרבה, ודווקא בשנה זו בה זקוק הוא
לפרנסה בכפלי כפליים, עצר העץ מלהניב פירות, כשענפיו
שמוטים למטה.
עברו ימי שלושת השבועות, טו באב כבר בפתח ופירות
אין. "מוישהלה" הוא קרא לבנו הקטן, "בוא וטפס על העץ,
אולי תגלה בין העלים איזה רימון מסתתר"?
אברהמ'לה מיהר לטפס על העץ כשהוא מזיז לצד ענפים
ועלים, ולפתע קרא בקול שמח: "אבא, מצאתי רימון! והנה
עוד אחד, ועוד אחד"! הוא ירד מן העץ ובידיו 'שלל' של
שלושה רימונים עסיסיים ויפים.
"תודה לה' על חסדו הגדול" אמר נחום. "מעולם לא ראיתי
רימונים יפים כאלו".
כשקרבו ימי אלול, החלו מתדפקים על דלתו של נחום
יהודים החפצים לרכוש רימונים, אך הוא נאלץ להשיב
את פניהם ריקם. "נותרו לי רק שני רימונים" הוא הסביר.
"על אחד מהם נברך בראש-השנה ונבקש שירבו זכויותינו
כרימון. את השני נאכל בט"ו בשבט ראש השנה לאילנות,
ונברך את עצי הפרי. אני מצטער, אך אולי תנסו בשנה
הבאה" הוא אמר, והם הצטערו בצערו איחלו לו יבול טוב
יותר בשנה החדשה.
www
ראש השנה חלף-עבר עם רימון בודד בבית משפחת נחום.
אחריהם הגיעו ימי הדאגה. אשתו החלה לדאוג: מה יהיה
על בתם שהגיע לפרקה? היא החלה להפציר בבעלה שיצא
לחוץ לארץ כדי לעורר את רחמי היהודים ולקבץ נדבות.
לאחר הפצרות רבות נעתר נחום לבקשתה. לאחר שחלפו
חגי תשרי, ארז את מטלטליו ויצא לדרך.א עבר דרך עיירות
וכפרים, עד שהגיע לעיר קושטא הגדולה. היה זה בליל ט"ו
בשבט.
את דרכו עשה היישר אל בית-המדרש המקומי, שם תכנן
ללון ולאכול ממעט המזון שהיה ברשותו. מיד כשנכנס
הוא הבחין שהיהודים מודאגים במיוחד ומשוחחים בינם
לבין עצמם. "מה קורה כאן", התעניין ושאל וקיבל את
התשובה.
בנו של הסולטן חלה במחלה אנושה, אביו החליט כי
היהודים קיללו אותו. הוא הציב בפניהם תנאי: עליהם
להתפלל לרפואת בנו. אם עד תאריך מסויים בנו לא
יבריא, כל היהודים יגורשו מן העיר. מחר, ט"ו בשבט, זהו
המועד האחרון לרפואת בנו של הסולטן והישועה טרם
הגיעה.
קהל רב התקבץ בבית הכנסת כדי להתפלל ולומר פרקי
תהילים לרפואת בן הסולטן, ולביטול הגזירה. נחום
התיישב אף הוא לומר תהילים עם כולם, כשלפתע ניגש
אליו השמש המקומי. "האם אתה מארץ ישראל"? נשאל
נחום המופתע: "כן, כיצד ידעת"? שאל נחום.
"הרב שלנו הוא יהודי קדוש. הוא אמר כי הוא מריח ריח
של ארץ הקודש בבית-המדרש. בוא נא עמי".
השמש הוביל את נחום לחדרון קטן, שם ישב הרב, ישיש
מופלג ובעל הדרת פנים. הוא שאל במאור פנים את
נחום: "מה שלום היהודים בארץ הקודש"?
"אני מתאר לעצמי כי הרב מריח את ריח הרימון מארץ
ישראל אשר ברשותי" אמר-שאל נחום.
"יש לך רימון מארץ ישראל"? שאל הרב בקול נרגש.
"כן, רבי" השיב נחום. " זה הרימון היחיד שנותר לי מעץ
הרימונים שברשותי, אשר אותו שמרתי במיוחד לטו
בשבט. הערב, ליל טו בשבט בע"ה נברך עליו לרגל ראש
השנה לאילנות. לכבוד יהיה לי אם הרב יתכבד לאכול
מרימון זה".
הרב הישיש קפץ ממקומו וחיבק את נחום בשני ידיו.
"בורא העולם שלח אותך לכאן כדי להציל את הקהילה
הקדושה מסכנת הגירוש המרחפת עליה".
נחום הביט ברב בחוסר הבנה מוחלט כאילו ציפה
להסבר, וזה לא אחר לבוא.
"אתמול ישבתי והתעמקתי בספרים הקדושים על
סודות הפירות" סיפר לו הרב. "משום מה, המילה
"רימונים" שבה ועלתה מול עיני. הבנתי כי כאן נעוץ
הפתרון...
"האם אתה יודע מה ראשי התיבות של המילה
רימונים"? המשיך הרב בהתרגשות. "רפואת מלך ובנו
נחום יביא מהרה"! בוא עמי, חיש מהר, לארמון הסולטן.
אסור לנו לאבד זמן"!
www
כשהוא עדיין מבולבל מהמתרחש מיהר הרב לגשת
בזריזות אל ארמון הסולטן. הם הוכנסו מיד פנימה, שם
מצאו את הסולטן מיואש ובוכה. "הכנס אותנו לחדר
בינך" אמר הרב "בעזרת השם אנו נרפא אותו תיכף
ומיד"!
במיטה מלכותית שכב הנסיך הצעיר, חיוור וללא כל
סימן חיים.
נחום הוציא את הרימון מהעטיפה ונתן אותו לרב. הרב
חתך את הרימון לשניים, וסחט מחצית מן הרימון לתוך
כוס קטנה. את המיץ טפטף לשפתותיו של החולה
כשהוא לוחש תפילה חרישית ולתדהמת כל הנוכחים,
פתח החולה את עיניו! חיש מהר הבחינו הנוכחים כיצד
הנסיך מבריא והולך.
הסולטן נישק את ידיהם של הרב הזקן ונחום. "הצלתם
את בני" – אמר – "לעולם לא אשכח לכם זאת" כמובן
שציידם במתנות לרב.
"את החצי השני השארתי לברכה" אמר הרב לנחום
כשיצאו את בית הסולטן, והם מיהרו לשוב ולבשר
ליהודי העיר על הנס שאירע להם.
כשחזר נחום אל ביתו מיד לאחר ט"ו בשבט, חזר
כשהוא מלא בכסף ומתנות לרב. את ביתו חיתן בשמחה
ובכבוד. ולשנה הבאה חזר העץ למיטבו כשהוא שוב
מלא בפירות טריים וטובים.
אחד בודד. במשך השנה כולה הוא היה יושב
ולומד ומתפלל בצל ענפי העץ העבים. כאשר הפירות היו
מבשילים לא היה קץ לשמחת נחום ומשפחתו. הם היו
אוכלים מן הפרות ומתפרנסים ממכירת רימונים עסיסיים
וטריים. עץ רימונים זה היה שליח טוב לפרנסתם.
כאשר הגיעה תקופת "שלושת השבועות" היה העץ כבר
מלא בפירות עסיסיים. נחום ומשפחתו היו ממתינים
בסבלנות עד לאחר שחלפו ימי בין המיצרים. אז, הם היו
יוצאים אל העץ, קוטפים מפירותיו המתוקים וב"שבת
נחמו" מברכים ברכת שהחיינו ומודים לבורא העולם
על הפירות. שני הרימונים הטובים ביותר נשמרו לנחום
ומשפחתו, האחד לראש השנה, והשני לטו בשבט, ראש
השנה לאילנות.
לרימונים של נחום יצא שם טוב בכל הסביבה, יהודים
וגויים נהרו לחצרו כדי לרכוש מפרותיו.
אמנם, ב"ה פרנסה הייתה לו לנחום לכלכל את בני ביתו
כדי מחיית היומיום. אך עם הגיעו של ביתו הבכורה
לפרקה, הבין הוא כי זקוק לסיעתא דישמיא גדולה כדי
להשיג את הסכום לנדוניה.
www
עונת תמוז הלכה וקרבה, ודווקא בשנה זו בה זקוק הוא
לפרנסה בכפלי כפליים, עצר העץ מלהניב פירות, כשענפיו
שמוטים למטה.
עברו ימי שלושת השבועות, טו באב כבר בפתח ופירות
אין. "מוישהלה" הוא קרא לבנו הקטן, "בוא וטפס על העץ,
אולי תגלה בין העלים איזה רימון מסתתר"?
אברהמ'לה מיהר לטפס על העץ כשהוא מזיז לצד ענפים
ועלים, ולפתע קרא בקול שמח: "אבא, מצאתי רימון! והנה
עוד אחד, ועוד אחד"! הוא ירד מן העץ ובידיו 'שלל' של
שלושה רימונים עסיסיים ויפים.
"תודה לה' על חסדו הגדול" אמר נחום. "מעולם לא ראיתי
רימונים יפים כאלו".
כשקרבו ימי אלול, החלו מתדפקים על דלתו של נחום
יהודים החפצים לרכוש רימונים, אך הוא נאלץ להשיב
את פניהם ריקם. "נותרו לי רק שני רימונים" הוא הסביר.
"על אחד מהם נברך בראש-השנה ונבקש שירבו זכויותינו
כרימון. את השני נאכל בט"ו בשבט ראש השנה לאילנות,
ונברך את עצי הפרי. אני מצטער, אך אולי תנסו בשנה
הבאה" הוא אמר, והם הצטערו בצערו איחלו לו יבול טוב
יותר בשנה החדשה.
www
ראש השנה חלף-עבר עם רימון בודד בבית משפחת נחום.
אחריהם הגיעו ימי הדאגה. אשתו החלה לדאוג: מה יהיה
על בתם שהגיע לפרקה? היא החלה להפציר בבעלה שיצא
לחוץ לארץ כדי לעורר את רחמי היהודים ולקבץ נדבות.
לאחר הפצרות רבות נעתר נחום לבקשתה. לאחר שחלפו
חגי תשרי, ארז את מטלטליו ויצא לדרך.א עבר דרך עיירות
וכפרים, עד שהגיע לעיר קושטא הגדולה. היה זה בליל ט"ו
בשבט.
את דרכו עשה היישר אל בית-המדרש המקומי, שם תכנן
ללון ולאכול ממעט המזון שהיה ברשותו. מיד כשנכנס
הוא הבחין שהיהודים מודאגים במיוחד ומשוחחים בינם
לבין עצמם. "מה קורה כאן", התעניין ושאל וקיבל את
התשובה.
בנו של הסולטן חלה במחלה אנושה, אביו החליט כי
היהודים קיללו אותו. הוא הציב בפניהם תנאי: עליהם
להתפלל לרפואת בנו. אם עד תאריך מסויים בנו לא
יבריא, כל היהודים יגורשו מן העיר. מחר, ט"ו בשבט, זהו
המועד האחרון לרפואת בנו של הסולטן והישועה טרם
הגיעה.
קהל רב התקבץ בבית הכנסת כדי להתפלל ולומר פרקי
תהילים לרפואת בן הסולטן, ולביטול הגזירה. נחום
התיישב אף הוא לומר תהילים עם כולם, כשלפתע ניגש
אליו השמש המקומי. "האם אתה מארץ ישראל"? נשאל
נחום המופתע: "כן, כיצד ידעת"? שאל נחום.
"הרב שלנו הוא יהודי קדוש. הוא אמר כי הוא מריח ריח
של ארץ הקודש בבית-המדרש. בוא נא עמי".
השמש הוביל את נחום לחדרון קטן, שם ישב הרב, ישיש
מופלג ובעל הדרת פנים. הוא שאל במאור פנים את
נחום: "מה שלום היהודים בארץ הקודש"?
"אני מתאר לעצמי כי הרב מריח את ריח הרימון מארץ
ישראל אשר ברשותי" אמר-שאל נחום.
"יש לך רימון מארץ ישראל"? שאל הרב בקול נרגש.
"כן, רבי" השיב נחום. " זה הרימון היחיד שנותר לי מעץ
הרימונים שברשותי, אשר אותו שמרתי במיוחד לטו
בשבט. הערב, ליל טו בשבט בע"ה נברך עליו לרגל ראש
השנה לאילנות. לכבוד יהיה לי אם הרב יתכבד לאכול
מרימון זה".
הרב הישיש קפץ ממקומו וחיבק את נחום בשני ידיו.
"בורא העולם שלח אותך לכאן כדי להציל את הקהילה
הקדושה מסכנת הגירוש המרחפת עליה".
נחום הביט ברב בחוסר הבנה מוחלט כאילו ציפה
להסבר, וזה לא אחר לבוא.
"אתמול ישבתי והתעמקתי בספרים הקדושים על
סודות הפירות" סיפר לו הרב. "משום מה, המילה
"רימונים" שבה ועלתה מול עיני. הבנתי כי כאן נעוץ
הפתרון...
"האם אתה יודע מה ראשי התיבות של המילה
רימונים"? המשיך הרב בהתרגשות. "רפואת מלך ובנו
נחום יביא מהרה"! בוא עמי, חיש מהר, לארמון הסולטן.
אסור לנו לאבד זמן"!
www
כשהוא עדיין מבולבל מהמתרחש מיהר הרב לגשת
בזריזות אל ארמון הסולטן. הם הוכנסו מיד פנימה, שם
מצאו את הסולטן מיואש ובוכה. "הכנס אותנו לחדר
בינך" אמר הרב "בעזרת השם אנו נרפא אותו תיכף
ומיד"!
במיטה מלכותית שכב הנסיך הצעיר, חיוור וללא כל
סימן חיים.
נחום הוציא את הרימון מהעטיפה ונתן אותו לרב. הרב
חתך את הרימון לשניים, וסחט מחצית מן הרימון לתוך
כוס קטנה. את המיץ טפטף לשפתותיו של החולה
כשהוא לוחש תפילה חרישית ולתדהמת כל הנוכחים,
פתח החולה את עיניו! חיש מהר הבחינו הנוכחים כיצד
הנסיך מבריא והולך.
הסולטן נישק את ידיהם של הרב הזקן ונחום. "הצלתם
את בני" – אמר – "לעולם לא אשכח לכם זאת" כמובן
שציידם במתנות לרב.
"את החצי השני השארתי לברכה" אמר הרב לנחום
כשיצאו את בית הסולטן, והם מיהרו לשוב ולבשר
ליהודי העיר על הנס שאירע להם.
כשחזר נחום אל ביתו מיד לאחר ט"ו בשבט, חזר
כשהוא מלא בכסף ומתנות לרב. את ביתו חיתן בשמחה
ובכבוד. ולשנה הבאה חזר העץ למיטבו כשהוא שוב
מלא בפירות טריים וטובים.
