"וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עינו” וגו' (שמות כא,כו-כז) 'תנא יוצא בשן ועין וראשי אברים שאינן חוזרים בשלמא שן ועין כתיבי אלא ראשי אברים מנלן דומיא דשן ועין מה שן ועין מומין שבגלוי ואינן חוזרין אף כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין ואימא ניהוו שן ועין כשני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין צריכא דאי כתב רחמנא שן הוה אמינא אפילו שן דחלב כתב רחמנא עין ואי כתב רחמנא עין ה"א מה עין שנברא עמו אף כל שנברא עמו אבל שן לא צריכא' (קידושין כד, א-ב) לכאורה מה המיוחד במומים שבגלוי שיוצא עליהם?- בעבד כנעני יש עוד דין שנאמר קודם "וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו נקם ינקם" (פס' כ') ופרושו 'דתניא "נקם ינקם" נקימה זו איני יודע מה הוא, כשהוא אומר "והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית" הוי אומר נקימה זו סייף' (סנהדרין נב,ב) ומדוע נהרגים על העבד הכנעני שהוא גוי?- מסביר רש"י במקום 'נקם ינקם- במכה עבדו כנעני ומת תחת ידו דהוי במיתת ב"ד משום דעבד שייך במצות שהאשה נוהגת בהן' וכן הסביר הרמב"ם 'שהעבד קבל עליו מצות ונוסף על נחלת ה'' (הל' רוצח פרק ב הל' יא) הרי שהעבד מקושר עם בנ"י ולכן דינו חמור יותר. והנה בהמשך נאמר "אם עבד יגח השור או אמה כסף שלשים שקלים יתן לאדניו והשור יסקל" (שמות כא,לב) מדוע ניקנס ב-30 שקל מה המיוחד במספר הזה?- אלא שבנ"י נימנים במחצית השקל, ומימלא 30 שקל זה פי 60 (שיכול לירמז שבטל לבנ"י- כחלק מבנ”י) שניראה שזה בא לרמז על 60 ריבוא שהיו בנ"י בצאתם ממצרים. שהעבד מזכיר את עבדותם של בנ"י במצרים, ולכן שונה דינו של העבד העברי מהעבד הכנעני, שלא מקבלים עליו 30 שקל ולא יוצא בשן ועין, כיון שהעבד העברי עושים הכל על מנת שלא יחשב כעבד, שלכן 'ת"ר כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי תבן מכאן אמרו כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו' (קידושין כב,א) ולכן 'ור"ש ב"ר היה דורש את המקרא הזה כמין חומר מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית אמר הקב"ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והוצאתים מעבדות לחירות והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם' (שם, ב) שהעבד אינו עבד ממש (ולכן נענש על שדומה לעבד). לעומתו אצל הכנעני אע"פ שהוא כחלק מישראל הוא שונה שהוא נחשב כעבד ממש, שזהו "וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבד בו עבדת עבד כשכיר כתושב יהיה עמך.. כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד..ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תקנו עבד ואמה..לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך” (ויקרא כה, לט-מו). מימלא כיון שהוא כעבד ממש אז אם נעשה בו מעשה עבד שמזכיר את ההתעללות של מצרים לבנ”י זה גורם לחלק הישראלי שבו לגבור ולדרוש את יציאתו, שלא כעבד ישראל שאינו עבד כלל ולכן בשום צורה אינו מזכיר את עבדות מצרים ולכן אין בו 30 כסף ולא יציאה בשן ועין. וניראה שזה רמוז בדברי המכילתא (על הפס' [סימן צז]) 'אבל אם היה רבו רודהו והפיל את שנו וסימא את עינו או אחד מאבריו שהם ראשין וגלויים, הרי זה קונה עצמו ביסורין' שמה המיוחד ביסורים?- אלא שזה מזכיר את יסורי בנ”י במצרים. ואולי לכן נאמר שן ועין לרמז על יציאת מצרים (הזכות נשים שפעלו והולידו)- 'דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים..מוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים' (סוטה יא,ב) שזהו שן כרמז על האכילה שהאכילו, והילדים שנולדו 'וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה' (שם) שזה רמז לעין שרואה. וכך כשמכה את עבדו כ”ך שמייסרו עד שעושה בו מום שאינו חוזר זה ניראה אכזריות גדולה כ”ך עד שמזכיר את שיעבוד מצרים, ולכן צריך אבר גלוי שבכך נחשב כמו ניראה לכל (גם אם לא רואים ממש, כמו בחרשו) כעין המצרים שהכו לעיני כל, ולכן אז ראוי להשתחרר כבנ"י, ואולי כיון שהמצרים הכו את בנ"י אז בדר"כ הנזקים היו באברים חיצוניים, ולכן כשהמצרים הכו בכל כוחם היה ניגרם ברוב הפעמים מום קבוע באבר גלוי.