דרשת בר מצווה- יהונתן אלגרבלי - זעקת וניגון בני ישראל - לפרשת שמות
השבת אנחנו מתחילים את החומש השני, חומש שמות, בחלקו הראשון של החומש אנחנו קוראים על השעבוד הקשה והממושך של בני ישראל במצרים, ועל תהליך הגאולה ששיאו בשירת הים, מעמד הר סיני וחנוכת המשכן.
ננסה לחשוב מה היתה נקודת המפנה מהשעבוד לגאולה?
אולי אלו המכות ששיאן היה במכת בכורות, או אולי מנהיגותו של משה שלא מוותר, ובוודאי גם היד החזקה של הקב"ה שהוציא את ישראל ממצרים.
אלו שלבים חשובים בתהליך, אך לא המניעים שלו.
מה, אם כן, הניע את הגאולה? מהו הניצוץ שהצית את האור של הגאולה, שלאחר מכן התגבר עד ליציאת מצרים?
בפרשתנו מסופר:
וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה.
כד וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב.
כה וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֵּדַע אֱלֹהִים.
בני ישראל נאנחים וזועקים- ורק אז ה' שומע, זוכר את הברית, רואה ויודע את צרתם, ונותן ליבו אליהם.
בני ישראל לא דיברו, לא התפללו ולא ביקשו לצאת ממצרים, הם זעקו!
מדוע הם לא דיברו?
יתכן שהם לא ידעו מה בדיוק לומר, או שהקושי היה כה גדול עד שלא היו מילים שיכולות לבטאו.
אפשר גם לומר שהם זעקו מתוך סבלם הנורא בלי לפנות לגורם מסויים.
ה' לא קיבל בקשה מסויימת, ואולי גם לא היתה פנייה ישירה אליו, אך הוא "נתן עליהם לב ולא העלים עיניו" (רש"י).
הזעקה, כביכול, הזכירה את הנשכחות, הזכירה את עצמת הקושי, ואת קיומם ומצוקתם של בני ישראל.
הזעקה אינה מותירה את השומע אדיש, ה' נענה לזעקת בני ישראל, והתחיל את תהליך הגאולה.
הזעקה חזקה ממילים ומתפילה רגילה, היא מבטאת את עוצמת הרגש של האדם, עוצמה זו עוברת ישירות אל השומע, שעל אף שלא שמע בקשה מסויימת הוא יכול להבין את הזועק ולהחלץ לעזרתו.
ה' יודע ומבין את כוונת הזועק, הוא מבין לליבו של הזועק ויוצא לעזרתו.
באופן זה נוכל לתרץ את הקושיה הידועה על משך השעבוד. בברית בין הבתרים נאמר "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" (בראשית טו, יג) ואילו חז"ל מספרים שהשעבוד נמשך מאתים ועשר שנים כמנין 'רד"ו'. יתכן שתקופת השעבוד "קוצרה" בשל זעקתם של בני ישראל, רעיון זה ניתן למצוא בפיוט בקשות של יהודי מרוקו:
"...אֶל עֶלְיוֹן שׁוֹכֵן מְעוֹנִים/ אָשִׁיר שִׁירָה חֲדָשָׁה
גָּאַל אֶת זֶרַע אֵיתָנִים/ עֲדָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה
עָבְדוּ בָם רְד"וּ שָׁנִים/ הַמִּצְרִים עֲבוֹדָה קָשָׁה
שָׁמַע אֶת צַעֲקָתָם/ וְגַם אֶת נַאֲקָתָם
וְקִבֵּל אֶת תְפִלָתָם/ וְהוֹצִיא אוֹתָם מִסִּבְלוֹתָם
יָדִיד בְּיָד רָמָה .." (מתוך שיר ידידות, מיוחס למחבר בשם עמרם)
הרב חרל"פ מבאר עוד את זעקת בני ישראל ומלמדנו שתמיד יש לשים לב לזעקה ולמה שעומד מאחוריה. במבט שטחי נראה שבני ישראל זעקו בשל קושי השעבוד, אך מבט מעמיק מלמד ש"אף על פי שמצד הגוון החיצוני היה נראה כאילו כל אנחתם ושועתם היא מן העבודה, בכל זאת דרך הצינור החיצוני הזה נשמעה אנחתם ושועתם הפנימית, אל האלוקים!" (מי מרום ה', נימוקי המקראות). הזעקה לא מבטאת רק את הרצון לצאת לחירות חומרית , אלא את השאיפה הרוחנית הנסתרת של בני ישראל לקרבת אלוקים. "וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה", שועתם הפנימית היתה "אל האלוקים". אדם שאין לו קשר לריבונו של עולם חסר לו משהו, הוא לא תמיד יודע לבטא זאת במילים, לפעמים הוא ממורמר, הוא 'מקטר' ומתלונן, אך המעמיק להקשיב יבין שחסרה לו משמעות לחיים.
הבכי
כמו הזעקה גם הבכי הוא ללא מילים, ועל כך נאמר בגמרא:
"ואמר ר' אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה ... ואף על פי ששערי תפילה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו.." (ברכות דף ל"ב, עמוד ב'.)
מדוע הבכי מועיל יותר מהתפילה?
התפילה מורכבת ממילים המבטאות את הרגשת הלב, אך לעיתים ליבו של המתפלל אינו עימו.
מיום שחרב בית המקדש קשה לנו לבטא במילים את הרגשת הלב, ואולי המילים לא יכולות לבטא את עצמת הכאב, וכשנגמרות המילים מתחיל הבכי, הבכי הוא ביטוי של תסכול וצער עמוק, של חוסר אונים וחוסר מוצא, ודווקא הוא אינו חוזר ריקם.
הניגון
הניגון גם הוא בא ממעמקי הלב ואין הוא מכיל מילים, הנגינה מביעה את רחשיו של הלב.
יש קשר בין נגינה לנבואה על פי הכתוב: "וְעַתָּה קְחוּ-לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד-יְהוָה."
שאול ביקש שיביאו לו איש שינגן לו וכך תשרה עליו רוח הקודש.
בספר הכוזרי נאמר:"התורה כוללת דרכים שונים בעבודת השם - יראה , אהבה , ושמחה , ובידך להתקרב בכל אחת מדרכים אלו .
אך עם זאת אין כניסתך בימי התענית מביאתך לקירבה רבה יותר לאלוקים - משמחתך בשבתות והמועדים , ... ואם תגדל שמחתך עד שהיא תלבש צורת ניגון וריקוד, דע כי הריקוד והניגון הם עבודה לאלוקים והדביקות בו" (ספר הכוזרי מאמר שני)
ובשם הגר"א נאמר: "...כל החכמות נצרכים לתורתנו הקדושה וכלולים בה, וידעם כולם לתכליתם.
והזכירם: חכמת האלגברה, המשולשים וההנדסה, וחוכמת המוזיקה, ושיבחה הרבה. הוא היה אומר אז, כי רוב טעמי תורה וסודות שירי הלויים, וסודות תיקוני הזוהר, אי אפשר לידע בלעדה…" (הקדמה לספר פאת השלחן לר' ישראל משקלוב)
חסידים אומרים שהניגון מעולה מן השירה מכיוון שהוא מעל מה שניתן לבטא במילים, הוא מביע טוב יותר את רגשותיו של הלב ללא המחסום של המילים. בדומה לזעקה ולבכי החודרים את כל המחסומים, גם הניגון והשירה יכולים להביא את האדם לפסגות רגשיות ורוחניות גבוהות.
דרך הזעקה או דרך הניגון
אמר רב יהודה אמר שמואל, מנין לעיקר שירה מן התורה? …
רב מתנא אמר מהכא "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב" .
איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב? הוי אומר: זה שירה.
וברש"י מבואר : אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה וטוב לבב,
דכתיב (ישעיה סה) : הנה עבדי ירונו מטוב לב.
הזעקה היא התחליף לניגון, בעת שחסרה לעם ולאדם עבודת ה' בשמחה וניגון עלולים חלילה להגיע לצורך בזעקה.
ביטוי יפה לעצמתו של הניגון נמצא בשירת העשבים שנכתבה על פי דבריו של רבי נחמן מברסלב:
שירת העשבים
דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו ... וכשהלב מן השירה מתמלא ומשתוקק אל ארץ ישראל |
אור גדול אזי נמשך והולך מקדושתה של הארץ עליו ומשירת העשבים נעשה ניגון של הלב.
|
התפילין
מצוות התפילין שאני מקבל על עצמי בבר המצווה היא מצווה חשובה ביותר; בפרשיות התפילין מוזכרים ייחוד שם ה', זכרון יציאת מצרים ועקרונות חשובים נוספים של היהדות.
בגמרא במסכת ברכות, דף ו, נאמר שבמקביל להנחת התפילין של בני ישראל גם ה' מניח תפילין;
א"ל רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין: הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו?(התפילין של ריבונו של עולם מה כתוב בהם?)
א"ל :(דברי הימים א יז, כא) "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל? (האם הקב"ה משתבח בשבחם של ישראל?)
אין (כן) דכתיב (דברים כו, יז) "את ה' האמרת היום (וכתיב) וה' האמירך היום"
אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר: (דברים ו, ד) "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
אם כן, בתפילין של ריבונו של עולם כתוב "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
מסופר שרבי לוי יצחק מברדיצ'וב בעל 'קדושת לוי' היה אומר:
"ריבונו של עולם, מוכרח אתה למחול לעוונותיהם של ישראל, אם לא תישא חטאתם, לא יהיו גוי אחד בארץ וחס וחלילה ימצא פסול בתפילין של מעלה." בוא וראה בעל בית פשוט שתפילין שלו נפלו לארץ הוא מגביהן ומנשק אותם, וזה קרוב לאלפיים שנה שבניך רחומיך שחה לעפר נפשם ומדוע לא תרחם עליהם להקים מעפר דל? (מופיע בסוף הספר קדושת לוי). התפילין מבטאים את הקשר הפנימי - הלבבי שבין ישראל וריבונו של עולם, ריבונו של עולם אינו מניח ומזניח את בני ישראל בגלות מצרים. כל יהודי המניח תפילין מבטא את הקשר הנצחי, ואת הציפייה לגאולה, גם אם יש צער, גלות וקושי, התפילין שלנו ושל ריבונו של עולם מבטאים את ארעיות הקושי.
זכיתי לחיות בדור בו מסתיים שיעבוד הגלות הארוכה, זעקות הכאב של בני ישראל מתחלפות בצירי הלידה של הקמת המדינה וקיבוץ הגלויות. רחשי הלב העמוקים ורגשותיו יכולים להיות מופנים אל עולם הניגון.
ליבי מלא הודיה לריבונו של עולם ... תודתי ל...
ואסיים באימרתו של רבי נחמן מברסלב:
"נכון אתם אנשים כשרים, אך לא לזאת היתה כוונתי, רציתי שתהיו כחיות הנוהמות ביער לילות שלמים."
==================
