מנהג טוב ויפה לתת צדקה בטו` בשבט, כ - 91 פרוטות כמניין "אילן". יש שנוהגים לשלוח איש לרעהו משלוח מנות שמכיל פירות.

אנו חוגגים את ראש השנה לאילנות כי האדם עץ השדה. צריכים לעשות תשובה בטו` בשבט על התורה ועל מלכות שמים ומתברכים בשפע ברכה "בני חיי ומזוני". זהו יום חג של משתה ושמחה (חתן ביום חופתו אינו מתענה). אנו נוהגים לאכול מפירות ארץ ישראל.יש נוהגים לאכול 15 מינים כמניין טו'. מתפללים על הפירות שיתברכו ונותנים שבח לקב"ה שמחדש את הפירות משנה לשנה.

יש נשים ששומרות את האתרוג מסוכות עד טו` בשבט. (לאחר סוכות עושים ריבה מהאתרוג ושומרים אותה לטו` בשבט: סגולה בדוקה ללידה קלה).

נוהגים בטו` בשבט להתפלל שיהיה לנו אתרוג כשר ומהודר בחג סוכות הבא. הקדוש ברוך הוא מברך בטו` בשבט את הפירות של ארץ ישראל (שהם עולים על כל פירות העולם).

בליל טו` בשבט - ראש השנה לאילנות, נוהגים רוב תפוצות ישראל לסדר שולחן ערוך מכל פירות האילן ומכל פירות הארץ ומברכים "שהחיינו" על פרי חדש. כל אחד מברך על פרי אחר. בסדר פירות טו` בשבט קודם מברכים את ברכת "שהחיינו" ולאחר מכן מברכים לפי הסדר הבא: חיטים, שעורים,זיתים,תמרים, ענבים, תאנים ורימון.

על השולחן צריכים לשים לפחות 15 מינים, היות שיש מנהג יפה שלכל מין שאוכלים אומרים פרק מ"שיר המעלות" בתהלים ובצורה כזו לסיים את כל מזמורי שיר המעלות (סה"כ 15 פרקים).

האיש: מברך על החיטה "חלב וחיטים ישביעך". האישה: מברכת על הגפן "אשתך כגפן פורה בירכתי ביתך". הבן: מברך על הזיתים "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך". הבת: נותנים לה רימון ואגוז "כל כבודה בת מלך פנימה". לילדים קטנים: נותנים תפוח ודבש "תחת התפוח עוררתיך, דבש וחלב תחת לשונך".

יש נוהגים לומר תפילה מיוחדת שחיבר רבנו הבן איש חי זצ"ל:
"יהיה רצון מלפניך ה` אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתברך כל מיני אילנות ויוציאו פרותיהם בריבוי שמנים וטובים ותברך את הגפנים שיוציאו ענבים הרבה שמנים וטובים ,כדי שיהיו היין היוצא מהם מצוי לרוב ולכל עמך ישראל לקיים בו מצות קידוש ומצות הבדלה בשבתות ובימים טובים ויתקיים בנו ובכל ישראל אחינו מקרה שכתוב: "לך אכול לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלוקים את מעשיך".

ראש השנה לאילנות מסמל את גאולת ישראל משום שעם ישראל נמשל לעץ העומד עירום וקפוא בחורף והסופות מטלטלות אותו. במבט ראשון, נראה שהמצב ללא תקווה. וכמו בטו` בשבט העץ הקפוא מתחיל לקבל תזונה ,השרף עולה בתוכו, המעמד נראה כמו תחיית המתים. העץ מתחיל לפרוח ולהניב פירות ,כך עם ישראל ב"ה ירים את ראשו ויזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש.

מאת: הרבנית ד"ר מיקלה. מקורות: ספר קב הישר, זוהר, בן איש חי.

עוד מנהגים על טו' בשבט...

בימי התנ"ך היה ט"ו בשבט,מועד חשוב בלוח השנה. מ - ט"ו בשבט,ידעו אבותינו שגובר כוחה של החמה,שעות האור מתארכות והלילות מתקצרים (עד לט"ו באב,כשהשמש שוב מתעייפת). וכאילו להמחשה,פרחו עצי השקד סביבם בפרחים לבנים שהאירו את הנוף.

 חמישה עשר בשבט הוא ראש השנה לאילנות,בהתאם לנאמר במשנה.מבחינה הלכתית משמש ט"ו בשבט תאריך גבול לגבי חובת ההפרשה של מעשר מפרי העץ.כל מה שצמח על העץ עד לתאריך זה נכנס למניין של השנה שחלפה:ומה שצמח לאחר תאריך זה נחשב ליבול השנה החדשה,דבר זה חל גם לגבי מניין גיל העצים החדשים,שבשלוש השנים הראשונות לנטיעתם אסור לאכול את פריים (עורלה).הסיבה לקביעת ט"ו בשבט כראש השנה לאילנות היא אקלימית:עד לאותו מועד כבר ירדו רוב גשמי השנה,שמהם ניזונים העצים.

בצפת,במאה ה 16 ,פיתחו המקובלים ליל סדר שלם לט"ו בשבט,שכלל קריאת הגדה,אכילת פירות טריים ומיובשים ושתייה מפרי הגפן. 

נוהגים לאכול בט"ו בשבט 15 סוגי פירות שונים,ועד כמה שאפשר פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל,ותוך כדי אכילתם נאמרו ט"ו מזמורי תהילים (הפרקים ק"כ - קל"ד ).`המקובלים` בצפת חיברו פרקי תפילה ופיוטים ומזמורים מיוחדים (ספר `פרי עץ החיים` המכיל פרקים אלה ).  
יש נוהגים לעשות לימוד בליל ט"ו בשבט וקוראים במשנה ובזהר מענינא דיומא,ונדפס ספר ``פרי עץ הדר`` במיוחד לכך וכל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם,בפרט יש ללמוד בהלכות השייכות לדיני ט"ו בשבט בענייני ערלה ותרומות ומעשרות.

לפי המסורת,השולחן לסדר ט"ו בשבט צריך להיות ערוך עם קעריות של פירות יבשים וטריים ,ירק ופרחים,נרות רבים בפמוטים או על אבנים דקורטיביות ויין לבן ואדום בקנקנים של זכוכית שקופה. לפני המנחה,מסדרים שלוש קעריות בגבהים שונים.בקערה הנמוכה: תפוזים,אגוזים,ושקדים שהם פירות ``עולם העשייה``,שתוכנם נאכל וקליפותיהם נזרקות.בקערה בינונית: תמרים זיתים ותפוחים שהם פירות ``עולם היצירה``,שעיקרם נאכל,וזרעם יוצר חיים חדשים. ובקערה העליונה: תאנים,חרובים וצימוקים שהם פירות ``עולם הבריאה`` שהכל בהם נאכל.