התבוננות "מדוע דווקא" לפרשת בשלח – אי"ם

^[1]  יג,יז: ולא נחם אלוהים: ש: מדוע דווקא 'נחם' ולא 'הוליך' או 'כיוון'? ת: התורה רומזת על כוונת ה' שלא להוליכם בדרך הקצרה, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה, ולכן משתמשת התורה בפועל בעל שורש דומה (נח"ה מול נח"ם). יש בזה גם רמז לשורש נו"ח, לציין שאמנם זאת הדרך הנוחה והקצרה, אלא שה' רוצה להוליכם בדרך ארוכה יותר, ובמהלכה יגיעו להר סיני לקבל את התורה.

^[1]  יג,יט: כי השבע השביע ... פקוד יפקוד: ש: מדוע דווקא בכפילות 'השבע השביע' ו'פקוד יפקוד' ולא 'השביע' ו'פקד'? ת: יוסף השביע את אחיו (בראשית נ,כד)  והשביע את עמו בנפרד (בראשית נ,כה), לכן בא כאן בכפילות. ראה גם ביאורי לבראשית נ,כד.

^[1]  יד,כא: וישם את הים לחרבה: ש: מדוע דווקא 'לחרבה' ולא 'ליבשה'? ת: ה' אמנם ייבש את מקום המים כך שבאו בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה (פסוק כ"ב), אך ה' גם גרם בזה לחורבן הים, דבר חריג ביותר, לכן דווקא 'חרבה'.

^[1]  טו,א: אז ישיר משה: ש: מדוע דווקא 'ישיר' ולא 'שר'? ת: שירת משה והעם בעקבותיו אינה שירה חד-פעמית, אלא נקבעה כבר אז לאבן-יסוד באמונה הישראלית לכל הדורות העתידים, לכן דווקא בצורת עתיד, 'ישיר'. וכן בהמשך הפסוק בצורת עתיד: אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה.

^[1]  יז,יד: כי מחה אמחה את זכר עמלק: ש: מדוע דווקא 'מחה אמחה' (בכפילות) ולא 'אמחה'? ת: ה' מבטיח שימחה גם את גופם של עמלק וגם את זכרם, כלומר השפעתם, לכן דווקא בכפילות.