chiddush logo

השחתת אילן בשטח אוייב (טו בשבט)

נכתב על ידי יניב, 4/1/2014

 כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור (דברים כ,יט) ודרשו בספרי: 'כי ממנו תאכל . מצות עשה.

ואותו לא תכרות . זו מצות לא תעשה...לבא מפניך במצור – קצצהו'. ובגמ' (ב"ק צא,ב): 'תניא נמי הכי "רק עץ אשר תדע" זה אילן מאכל "כי לא עץ מאכל הוא" זה אילן סרק, וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר מה ת"ל כי לא עץ מאכל?- להקדים סרק למאכל' (וכך גם מובא בספרי בהמשך). ראה בדברי מרן שר התורה הגאון רבי שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (מאמר 'חובת השמירה על המטעים' ב'תורת המועדים') שמאריך לבאר את השיטות השונות בהלכה זו. בין השאר מביא את שיטת הרמב"ן:'נצטווינו כשנצור על עיר לאכול מן האילנות שבגבולה כל ימי המצור, ואם נכרית אותם לבטלה דרך השחתה נעבור על עשה מוסיף על הלאו המפורש בו, והוא אמרו יתעלה ׳כי ממנו תאכל׳ מצות עשה, ׳ואותו לא תכרות׳ מצות לא תעשה.. יודע כי המצוה בעשה ול"ת שלה כשנצור על עיר להלחם עליה לתפשה שנצטווינו לחמול עליה כאשר נחמול על שלנו אולי נכבוש אותה אבל בצאתנו מעל ארץ אוייב נשחית ונחבל כל עץ טוב' וכו' (רמב"ן בתוספת לספר המצוות של הרמב"ם מצוה ו'). ובסוף מביא את הסיפור בנ"ך "והכיתם כל עיר מבצר וכל עיר מבחור וכל עץ טוב תפילו וכל מעיני מים תסתמו" (מלכים ב' פרק ג' פס' י"ט) ומביא על זה את התנחומא (פנחס סימן ג'): 'אמרו ליה: הקדוש ברוך הוא אמר: "לא תשחית את עצה”, ואתה אומר: וכל עץ טוב תפילו ? אמר להם: על כל האומות ציוה, וזו קלה ובזויה היא, שנאמר: "ונקל זאת בעיני ה' ונתן את מואב בידכם”. שנאמר: "לא תדרוש שלומם וטובתם", אלו אילנות טובות' (וכן פרש"י במלכים). ומוסיף שאולי זהו המקור של הרמב"ן שכשיוצאים מעיר בארץ אויב מותר להשחית אילנותיהם, אלא שאם כך 'דבריו נוגדים את שיטת התנחומא' כיון שהביאו טעם שמואב בזויים ולא שזה בארץ אויב.

והנה אולי אפשר להוסיף לדברי מרן הגאון בכדי להסביר את הרמב"ן כמה אפשרויות: א. יש כלל שלא למדים הלכות מדברי אגדה ולכן כיון שבתנחומא זה מדרש אגדה אז לא קובעים להלכה על פיו ולכן הביא מצד ההלכה. ב. אפשר שהתנחומא סובר כשיטת הרמב"ם ורס"ג והחינוך שתמיד בכל מצב אסור להשחית, ולכן מתרץ מטעם שמואב בזויים, אבל לרמב"ן וסעתו כיון שיש אפשרות להשחית לצורך המלחמה אז מותר ואין צורך להגיע לטעם של התנחומא. ג.אפשר שזהו מחלוקת בין התנחומא לספרי והגמ', והרמב"ן פסק כספרי והגמ' ולכן הבין טעם אחר למקרה של המלחמה במואב. ד. לכאורה מה התרוץ שהם בזויים, הרי הטעם הוא מעצם האילן שהוא חשוב וראוי להשאירו אז מה התרוץ שהם בזויים?- בפשטות חשיבות האילן שייך גם למי בעליו של האילן, ולא רק האילן חשוב כשלעצמו. אולם אפשר שבאמת מצד האילן מותר לכרתו בגלל שזה מלחמה ובשטח האוייב מותר להשחית כדי שלא ישמש את האוייב בהמשך, שאחרת מדוע שיהיה מותר להכרית סתם? ומימלא אפשר שבמלחמה עם מואב לא היה חשש שהם ילחמו משם אח"כ, ולכן רק מצד המלחמה לא היה ראוי להכרית סתם, לכן על זה מוסיף התנחומא את הטעם שמואב בזויים, ולכן יש יותר להקל שאפילו בחשש רחוק יהיה מותר להשחית ולהחיל על זה דין של השחתה ביציאה משטח אויב או להראות בכך את בזויים כיון שאז זה לא עיקר הדין של השחתה (שהוא בשטח שלך), או שעצם זה שאומרים על מואב שהם בזויים זה לא רק לעניין חשיבותם אלא זה בא לומר שבשל סוג האנשים האלו שהם בזויים הם יבואו להזיק אח"כ ולכן גם אם לא רואים כרגע סיבה כזו יש להשחית כמו שיודעים שאח"כ יצא משם נזק.


להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה