ימי טבת  הקרים והסערה שעברנו יצרו שאלות רבות כגון הפעלת חימום שפסק בשבת כתוצאה מקצר חשמלי וכד'. כאשר מדובר בתקלה מערכתית רחבה, מותר לתקנה כי בוודאי יש חולים וזקנים שעבורם זה פיקוח נפש בנוסף לצורך הבטחוני הקיים בד"כ. אולם כאשר מדובר ב"נפילה" ביתית או בגוש מבנים מצומצם, אם לא ידוע על פיקוח נפש, אין הדבר פשוט. הדרך החלקה ביותר לפתרון הבעיה היא ע"י גוי, כפי שנפסק בשו"ע:  "בארצות קרות מותר לאינו-יהודי לעשות מדורה בשביל הקטנים ומותרים הגדולים להתחמם בו, ואפילו בשביל הגדולים מותר אם הקור גדול -שהכל חולים אצל הקור" (או"ח,רע"ו,ה) אמירה לגוי מותרת בשבת לצורך חולה, ומתחדש כאן שבקור גדול כולם נחשבים חולים. פוסקים רבים סוברים שטמפרטורה קרובה ל 0 נחשבת קור גדול, וכידוע מרן השו"ע היה בצפת ולאו דווקא בקור האירופאי. לכן, בשבת קרה במיוחד, מותר לומר לגוי להרים את המפסק כדי להפעיל את החימום, למרות שאגב כך תידלק התאורה ומכשירים אחרים.

בהעדר נוכרי, האם מותר ליהודי להדליק חימום באופן שאינו אסור מדאורייתא כגון בשינוי? כשלפנינו חולה, אף שאינו בסכנה, נחלקו ראשונים בדבר. הר"ן אוסר ואילו הרשב"א ועוד מתירים. פוסקים רבים נטו להקל (כך משמע מדברי המשנה-ברורה בשם החיי-אדם, שכ"ח סקק"ב, הגרשז"א בהערה בשש"כ פל"ג, ילקוט יוסף)  אך כל זאת בחולה ממש.

בצינה, שעליה נאמר "הכל חולים אצל צינה" נראה שיש אפשרות שיהודי יעשה זאת בשינוי אם מדובר במזגן שאין בו גופי חימום שמתלהטים עקב ההפעלה, ובתנאי שמנתקים (בשינוי) את כל המתגים של התאורה וגם הפלטה, כך שההפעלה עצמה, לרוב הפוסקים, אסורה רק מדרבנן. אולם בהפעלה שיש בה איסור תורה קשה להתיר רק בשל סבל הצינה, אלא אם מדובר בזקנים או תינוקות שעדיין אין ביכולתם לשמור על חום גופם, שאז יש להתיר בשינוי, כאמור.