על הפס'  "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" אומר רש"י  "הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה".

יש לשאול, למה נא' זאת רק באשר ליציאתו של יעקב, למה לא נאמר זאת באשר ליציאתו של אברהם "לך לך מארצך" שכאשר אברהם יצא מארצו- פנה הודה, למה באשר ליציאתו של יצחק "וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה" לא נאמר "פנה הודה".

ונראה לומר שגם ביציאתם של אברהם ויצחק פנה ההוד וההדר, אלא שיש להדגיש זאת ביחוד אצל יעקב.

שכן אברהם-כנגד החסד, יצחק-כנגד העבודה, יעקב-כנגד התורה, בחסד ובתפילה  התועלת של הצדיק היא הרבה יותר מוחשית וגלויה, למשל-כאשר הצדיק מתפלל  על רפואה-ניתן לראות את התועלת והישועה ברפואה, וכן על זה הדרך, בתלמוד תורה- פחות מוחשי להבין איך אדם שעוסק ב "שור שנגח את הפרה" משפיע ופועל ישועות בעולם.

ואכן הגמ' אומרת שהאומר  "מאי אהנו ליה רבנן- אפיקורס"  זה נאמר בייחוד על תלמוד תורה, בזה פחות מוחשי להבין מה התועלת שהצדיק מביא בתלמוד התורה שלו.

על כן יש להדגיש דווקא אצל יעקב אבינו שהשפיע שפע רב על בני עירו בתורה שלו, וכאשר עזב את העיר-פנה זיוה הודה והדרה של העיר.