"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר, וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו" וגו' (לב, כה-כו). 'דאמר ריב"ל מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד, כתיב הכא "בהאבקו עמו" וכתיב התם "וענן אבק רגלו". ואמר ריב"ל למה נקרא שמו גיד הנשה?-שנשה ממקומו ועלה.. אמר רבי יוסי ב"ר חנינא: מאי דכתיב "דבר שלח ביעקב ונפל בישראל"?- דבר שלח ביעקב זה גיד הנשה, ונפל בישראל שפשט איסורו בכל ישראל' (חולין צא,א). לכאורה לא מובן מה הקשר של הפס' בישעיה (ט,ז) "דבר שלח ה' ביעקב ונפל בישראל"  לגיד הנשה? הרי שם מדובר על נבואה על ישראל כמו שפרש"י: דבר שלח ה' ביעקב- הנבואה שנתנבא לפורענות פקח בן רמליהו, ונפל בישראל- מעתה תקיים בהם'. ואין רמז לגיד הנשה?- ואולי למד את שהפס' מרמז על התחלה "ביעקב" וסופו "נפל" בשם "ישראל", שזהו המקרה שאצלנו בפרשה שהמלאך מגלה לו שיקרא שמו בהמשך ישראל במקום יעקב (פס' כ"ט) כך שכעין דרש רמז בפס' לקשר לגיד הנשה. אולם מה הקשר בין נבואה זו לגיד הנשה?- והנה ריב"ל פירש שהעלו אבק עד כסא הכבוד, שמה בא לומר בזה?- והנה הפס' שממנו לומד ריב"ל הוא מנחום (א,ג) שקודם נאמר "..א-ל קנוא ונוקם ה' "(א,ב) ופרש"י 'על זרעו של סנחריב נתנבא נחום.. מאז שנפרע לישראל מאויביהם וגם עדיין עתה נוקם הוא ובעל חימה ועתיד הוא להיות נוקם לצריו שהחריבו את ארצו.. ור"ש אומר ג' נקימות הללו כנגד ג' גלויות שהגלה סנחריב את ישראל' וכו', ובהמשך נאמר "וענן אבק ברגלו" שמזה למד ריב"ל לכסא הכבוד. כך שניראה שבא לומר שמה שהיה המאבק עם המלאך שהוא שרו של עשו (ב"ר עז,ג) זה מבטא את המלחמה התמידית בין ישראל לאויבנו, שזה מגיע עד כסא הכבוד, זהו מלחמה למען גילוי שם ה' בעולם (שמתבטא בכסא הכבוד) והמלחמה קשה שקשה להחליט מי מנצח (כמו במלחמה במלאך שהתאבקו כל הלילה) ורק בסוף יוכח שישראל ניצחו, שגם הגוים יבואו לדרוש את ה' כמו המלאך שעלה עם השחר לעבוד את ה', כרמז לזמן הגאולה שמשול לשחר (יר' ברכות א,א). לכן עכשיו גם מובן כיצד למד ריב"ח קשר לנבואת ישעיה, כיון שהמלחמות של ישראל והגוים קשורות למעשה בנחל יבוק, ולכן גם קשור לגיד הנשה שהוא סמל למאבק עם המלאך והפגיעה ביעקב אז. וניראה שלכן הצטוונו על גיד הנשה, שהוא חלק מההליכה ובפגיעה בו נעשים צולעים (כיעקב שניפגע) שכך גם בעולם אנו הולכים ומתקנים את העולם, אולם בדרך אנו ניפגעים קשה בכל הדורות, ברדיפות שמדות ופוגרומים, ובכ"ז ממשיכים לגלות את שם ה' בעולם, ולכן המתים על קידוש השם אין אדם יכול לעמוד במחיצתם (פסחים נ,א) שהם מתעלים ישירות עד כסא הכבוד ונידבקים בה'. ולכן גיד הנשה הוא במהותנו, ולכן 'שפשט איסורו בכל ישראל'. והנה בגמ' שם נאמר קודם 'רשב"נ אמר כעכו"ם נדמה לו דאמר מר ישראל שניטפל לו עכו"ם בדרך טופלו לימינו, רשב"א קמיה דר"פ משמיה דרבא ב"ע אמר כת"ח נידמה לו דאמר מר המהלך לימין רבו הרי זה בור' ניראה שמחלוקתם מביאה לידי המחלוקת מי היה המלאך, שע"פ מדרש רבה זה היה 'שרו של עשו' , וע"פ מדרש תנחומא הקדום ("וישלח" סימן ו') זה היה המלאך 'מיכאל', שלמ"ד שנדמה לו כעכו"ם זהו שרו של עשו, ולמ"ד שניראה לו כת"ח זהו מיכאל שהוא סנגורם של ישראל (שוח"ט כ,ג) והוא המלאך "השר הגדול העומד על בני עמך" (דניאל יב,א) והוא כת"ח שלכן מיכאל עמד באמצע כשבאו לאברהם כמו שהרב באמצע (יומא לז,א. ושם גם נאמר שההולך לימין רבו הרי זה בור כמו שמביא רשב"א בחולין לשיטתו). ושתי השיטות אמת, שהמלאך היה כעין שניהם יחד, שכך זה גם בעולם, שהגוים כשלעצמם אין בהם כח להרע לנו, אלא כשאנו חוטאים הם יכולים לפגוע בנו ולכן זה כמו שאנו פוגעים בעצמנו דרכם.