בס"ד                                                    ערש"ק                                                ה'  בכסלו   ה'תשע"ד

                        אור- לי - בפרשה - ויצא

  " ויצא יעקב מבאר שָׁבַע וילך חָרָנָה, ויפגע במקום וַיָּלֶן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וַיָּשֶׂם

   מְרַאֲשֹׁתָיו וישכב במקום ההוא   "(כח, י-יא)

יעקב אבינו ע"ה, התבקש ע"י אמו ואביו לצאת מבאר שבע וללכת פדם ארם מב' סיבות: א' - שנשקפה סכנה

לחייו כי עשו חיכה שיקרבו ימי אביו(יצחק) למות ויוכל להורגו בעבור שלקח ממנו בתחבולה את הבכורה

והברכה, כמו שכתוב(שם, לו): "ויעקבני זה פַעמיִם" וגו'. ב' - שאביו הזהירו שלא לקחת נשים מבנות כנען

כי רעות הם בעיניו, לכן צווה אותו ללכת לקחת לו אישה מבית אמו, ועל זה דרשו חז"ל: יש שהוא הולך

אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו(ב"ר סח, ג).

וזה שכתוב 'ויצא' רצה לומר קיים את אשר צוותה אותו אמו רבקה כי חששה שמא תשכול את בניה ביום

אחד. ומכיוון, שבעת שצדיק יוצא מהמקום מרגישים את חסרונו, כמו שפירש רש"י ז"ל: שיציאת צדיק מן

המקום עושה רושם וכו' היינו אע"פ שיעקב יצא בשקט, כדרכן של צדיקים, עשה רושם חזק מאוד שאפילו

עשו הרשע הרגיש ברחש שסביבו. לכן, מיד שלח את בנו אליפז להורגו בדרך, ובחסד ה' השאירו בחיים

תמורת כל רכושו. 

ולכן הוסיף ואמר בפסוק 'וילך' כי רק לאחר שסיים את הדין ודברים עם אליפז, הייתה לו אפשרות ללכת

לקיים את גם את אשר צווה אותו אביו כנ"ל. ואפשר שרמז הכתוב על כך, שהלוא היה צריך לומר חרן ולא

'חרנה' אלא שאמר בלשון נקבה כדי להורות שהיה צריך ללכת למצוא את זיווגו דווקא שם. ועוד טעם

שנאמר 'וילך חרנה' שהם סופי תיבות כ"ה, שזה שם השכינה כידוע, היינו רמז שהשכינה התלוותה ליעקב

אבינו ע"ה על מנת לשמור אותו בדרכו מכל צרה וצוקה, והיא שעמדה לו מפני לבן ועשו הרשעים. 

והנה, בדרכו לחרן היה צריך לעבור דרך ירושלים, ולפי המפרשים שאומרים שלאחר שהגיע לחרן הרהר

בלבו ואמר: 'אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותיי ולא התפללתי', ומיד נתן דעתו וחזר את הדרך

לירושלים ונעשתה לו קפיצת הארץ. וזה שנאמר 'ויפגע יעקב' וכפי שתרגם יונתן 'וְצַלִי בַּאֲתַר בֵּי מוּקְדָשָׁא'

היינו התפלל במקום בית המקדש. ואמרו רז"ל(ברכות כ"ו): מלמד שתיקן תפילת ערבית כי אין פגיעה אלא

תפילה וכו'. ולכן, גרם הקב"ה ששקעה חמה פתאום שלא בעונתהּ(טרם זמנה) בשביל שיכול להתפלל

לכתחילה בצאת הכוכבים ולאחר מכן ללון שם. וזאת בעבור שיזכה להתגלות השכינה כנ"ל בחלום הנבואה,

שבו ראה סולם ועליו מלאכים עולים ויורדים והם רמז לקץ כל הדורות, כפי שדרשו רז"ל(תנחומא א): מלמד,

שהראה לו הקב"ה לאבינו יעקב: שרה של בבל עולה שבעין ויורד, ושל מדי חמישים ושנים, ושל יון מאה

ויורד, ושל אדום עלה ולא ידע כמה! וכו', ע"ש.

ואמרו חז"ל(ברכות כו): 'שתפילות אבות תקנום' כלומר, אברהם תיקן תפילת שחרית, יצחק – מנחה, ויעקב

ערבית, כאמור לעיל. ויש להתבונן ולהבין מה הטעם שאבותינו הקדושים תקנו את התפילות בסדר זה היינו

שדייקא יעקב שנקרא בחיר האבות תקן תפילת ערבית שהיא רשות, שהרי היום מתחיל מהלילה, שנאמר

(בראשית ב):"ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". מכאן, שנראה על פניו שסדר התפילות לא תואם לסדר האבות

ואף הפוך שהרי יעקב היה צריך לתקן את התפילה האחרונה ולא הראשונה של היום . וכן קשה, למה ה'

יתברך היה צריך לשנות סדרי עולם בזה שהשמש שקעה ב' שעות לפני זמנה בשביל שיוכל להתפלל וללון

שם, שהלוא קיימת לנו שיטה של רבי יהודה בגמרא במסכת ברכות שאפשר להתפלל לכתחילה ערבית

אחר פלג המנחה, היינו שעדיין יום. וכן יש לבאר, למה יעקב אבינו ע"ה הרגיש צורך להתפלל במקום אבותיו

רק שהגיע לחרן ולא בדרכו לשם בתחילה.  

אלא נראה לבאר בסייעתא דשמיא הכול כאחד. כי סדר זה של תיקון התפילות ע"י האבות הקדושים בא

לרמוז על ציר הזמן של קיום העולם ביחס לנשמות ישראל במלחמתם כנגד היצר הרע. וידוע, שבאחרית

הימים יהיה הסתר פנים גדול וזה בחינת חושך היינו לא יראו את אור ה' כי יתגברו תוקף הדינים ע"י

מלכות אדום הרשעה שהיא בחינת עשו בחינת יצר הרע כפי שביארתי בהרחבה בפרשה הקודמת, ע"ש.

וזה יביא להתפשטות גדולה מאוד של היצר הרע בכל מקום אפילו בתוך הקודש, כפי שרואים בחוש, כי

הוא יודע שאין לו עוד הרבה זמן קיום. לכן, הוא מנסה בכל כוחו להרחיק אותנו מאור ה' יתברך ע"י תאוות

ומידות רעות ולבסוף לכפירה ח"ו, ח"ו.

ועל כן, יעקב אבינו ע"ה שהוא שורש העץ שממנו יצאו י"ב שבטים, ומהם שבעים נפש שירדו למצרים, ומהם

שישים ריבוא נשמות ישראל שיצאו ממצרים ועד הנה, תקן תפילת ערבית דייקא כי הוא מסמל בציר הזמן

את תקופת הגאולה בדור האחרון כי תפילת ערבית אין לה קבע(ב"ר  ס"ח, ט), היינו זמן ספציפי וזמנה כל

הלילה. רמז לגלות האחרונה שמתארכת כי היא בחינת חושך כנ"ל בחינת לילה. וכן, זה הדבר גם רמוז

בשמו כי יעקב הוא מלשון עקב רמז לדור 'עקבתא דמשיחא' שבו יחל הבירור האחרון  לנשמות ישראל

לפני הגאולה היינו מי לה' אליי כלומר, מבחן האמונה!

ולכן דווקא יעקב שהוא בחיר האבות תקן תפילת ערבית שהיא רשות בחינת בחירה של האדם אם כן ירצה

להתעורר בתשובה ולהתפלל ולדבוק בה' יתברך, ואם לאו - לאו, הכול תלוי בנו!. שהלוא בדרכו לחרן יכל

לעצור ולהתפלל. אך נראה לומר שיעקב אבינו ע"ה חזר מעצמו להתפלל בהר המוריה כי רצה להנחיל לכל

נשמות ישראל הבאים אחריו את היסוד של אתערותא דלתתא(התעוררות מלמטה) כי קירוב הגאולה

האחרונה תלוי בזה. וזה: 'ששקעה חמה פתאום שלא בעונתהּ' כי זה בחינת(סהנדרין צח): זכו  אחישנה –

'שעשו תשובה מרצון'(ע' מהרש"א שם), היינו ע"י שנתעורר מעצמנו לעשות תשובה מרצון ונתחזק באמונה

בקב"ה בפרט בגלות החשוכה הזו שהיא בחינת לילה, כמו שכתוב(תהילים צב, ג): "ואמונתך בלילות" נצליח

בע"ה לצאת מאפלה לאורה כי בחושך ה' אור לי, ונזכה לגאולה שלמה ברחמים גדולים, אמן ואמן.

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

על ידי תפילה בכוח זוכה לזיווגו; על ידי הלל והודאה להשם יתברך, ועל ידי לימוד הלכות – זוכין למצוא

זיווגם האמתי של כל הצריכים למצוא זיווגם; מי שאינו יכול למצוא את זיווגו, התיקון לזה: שישתדל לשמוע

חידושי תורה מבעל דעת(סימן חיתון, אות א,ד,ו).

                                                           "נר ה' נשמת אדם  "

 מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה