ב"זאת חנוכה" יש סיום של זמן חזרה בתשובה מימי הדין של תשרי, כך מובא בספרי חסידות, אולם מדוע זה כך?- ואולי אפשר שחז"ל כשתיקנו את חנוכה זה היה גם כנגד זמן סוכות, שלא יכלו לעשות סוכות בגלל היוונים, כמו שמובא בחשמונאים ב' (י,ט) 'ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות' וכו'. והנה יום אחרון של סוכות זהו הושענא רבה שהוא גם יום חיתום הדין ולכן כמותו גם יום האחרון של חנוכה הוא סיום זמן תשובה. אמנם החשמונאים קבעו שמונה ימים גם כנגד שמיני עצרת, אולם בכ"ז מחשיבים ע"פ ימי הסוכות עצמם כיון ששמיני עצרת הוא חג כשלעצמו ולכן סיום הדין של סוכות הוא בהו"ר שהוא היום האחרון (שבו נידונים על המים שהוא עיקר האדם, ולכן הוא יום הדין הגדול ולכן הוא גם יום החותם, ראה בדברי מרן גדול הדור הגר"ש גורן זצ"ל "מועדי ישראל"-"הו"ר"), אבל בחנוכה כיון שהוא חג אחד אז סופו חל כמו בהו"ר. שמשמים נתנו עוד פתח תשובה כנגד תקנת חנוכה. אולם ניראה יותר מזה, שהנה נאמר בפסיקתא רבתי (פרק ו'): 'אמר רבי חנינא בעשרים וחמשה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, שהקימו משה באחד בניסן.. ומעתה הפסיד כסליו שנגמרה מלאכה בו?- לאו, מהו "ותשלם" אמר הקב"ה עלי לשלם לו, מה שילם לו הקב"ה?- חנוכת בית חשמונאי' הרי שחנוכה קשורה לסיום המשכן, והנה הטעם של המשכן הוא "וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם" (ויקרא טז,טז) ולכן לא היה שייך לצוות עליו לפני העגל, (ראה בדברי מרן הגאון האדיר הרב שלמה גורן זצוק"ל "תורת המקרא" -"תרומה") ולכן הצטוו לאחר יוה"כ שבו ניתנה לבנ"י סליחה ואז ראוי להקים את המשכן. יוצא שיש קשר פנימי בין יוה"כ שבו ניתן סליחה ושורש היכולת למשכן, לכ"ה כסלו שבו נגמרה מלאכת המשכן, וחנוכה מבטא זאת, ולכן יש בו קשר לדין של יוה"כ בעולם, שאף יוה"כ ניקבע בשל הסליחה בו מהעגל בנתינת הלוחות השניים 'יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה יום שניתנו בו לוחות האחרונות' (תענית ל,ב. וראה ברש"י ד"ה 'שניתנו'). לכן בחנוכה יש עניין של סיום הדין, וזה בא לידי ביטוי בסיומו ב"זאת חנוכה" כיון שבסיום יש חשיבות שמלמד על העיקר, מעין 'הכל הולך אחר החתום' (ברכות יב,א) [וכך גם רואים בהו"ר].