ע"פ תורת הסוד (האר"י) יש עניין מיוחד בהושענא רבה, שבו נישלחים הדינים שמיום כיפור בידי השלוחים והוא יום חותם בתוך חותם, ויש ראיות גם מחז"ל שזהו יום מיוחד ומרמז על דברי האר"י כמו שמביא מרן גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (ב"מועדי ישראל"). אולם לכאורה מה המיוחד ביום זה?- וניראה שבסוכות יש שני עניינים של הלכה למשה מסיני, ערבה וניסוך המים (סוכה מד,א) והנה בערבה מרומז על מיוחדותו של הושענא רבה, שמקיפים 7 פעמים בהוש"ר, וערבה מרמזת בשמה על מקום מים ("ערבי נחל") וכעין המזבח שמנסכים בו מים כעין נחל זורם.  וזה כמו מרמז על הפס' "כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערג אליך אלקים" (תהילים מב,ב) שכל מהותנו מתאוה לה', שכך גם בפס' "וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם" (ויקרא כג,מ) שמחובר לשמחה בחיבור לה'. כך ניראה שכל השנה מנסכים יין, כנגד חטא אדם הראשון שעץ הדעת היה ענבים שממנו היין (ברכות מ,א) ולכן מחברים במזבח לתקן את העולם שניפגם, ואילו בסוכות זה ניסוך המים, כאילו מתוקן והשתיה היא מים ולא יין, שכך כאילו האדם תוקן ואין בו תאות וריחוק מה', אלא העולם והשמים (מים מעלה ומטה) מחוברים. וזה מתאים לסוכות שהוא חג שמחובר למים (ראה במועדי ישראל למרן גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) כך שזה חלק מהותי מהחג, וזה משום שהחג כנגד הסוכות-זמן המדבר, שמטרתו היתה שהתורה תספג בנו, שנהיה מאוחדים עם התורה והקדושה ולתקן את העולם (ולכן שמחת בית השואבה היתה לשאיבת מים ויחד עם זה לשאיבת רוה"ק [יר' סוכה ה,א]). ולכן בו במיוחד מקריבים כנגד 70 האומות כדי לתקן את כל העולם (ולכן לעתיד ינסו את הגוים בסוכות כשירצו לקבל שכר וה' יענה שזה למי שטרח בעולם לתקנו [ע"ז ג,א], כיון שסוכות מראה על התיקון בעולם ממש ולכן קשור לטירחה לתיקון העולם). ולכן שני אלו (ערבה ומים) הם הלכה למשה מסיני, שזה שיא מעלתנו, שהתורה עוברת בשלמות דרכנו (שלא רמוז בתורה אלא הכל דרכנו) וזה כעין ישירות קשר לסיני שהוא תיקון העולם בשלמות (ע"ז ה,א- שמלאך המוות לא שולט כמתוקן לגמרי). ושיאו בא ביום האחרון, כעין שבוע כמו שבוע הבריאה וסיומו בשבת שכנגד לעתיד לבא (שהשבת מעין עוה"ב, ברכות נז,ב) וזהו מעין שביעי של פסח, שחז"ל מדמים עצרת של סוכות לשל פסח (ילקו"ט "פנחס" רמז תשפב) כך שיש קשר בניהם (בפשטות למדו מצד "עצרת", אולם ניראה שלמדו כי דימו ממש בניהם) שניהם שבוע ולכן למדו שדומים (ושניהם בדיוק בתאריך רק חצי שנה אחרי) ולכן כמו שבשביעי של פסח יש עניין של גילוי ה' בים סוף (וזה קשור למים-ים סוף) כשנעשו נביאים (מכילתא שמות טו,ב) וזה כעין מלך (ראה במכילתא) שכך זה כעין לעתיד שרוח ה' תהא נפוצה בעולם "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה יא ט) וזה גם בסוכות בא לידי ביטוי שיא בשביעי, כעין שבו המים ורוח ה' (שנבואה משולה למים) באים לידי גילוי להמליך את ה' בעולם, וזה בא לידי ביטוי ע"י שהגזרי דין נישלחים מהפסק שה' גזר ביוה"כ, שזה מראה את מלכותו, ואצלנו זה בא לידי ביטוי בהקפה 7 פעמים כעין שמסובבים את כל הבריאה (שניבראה בשבוע) בחיבור לה', עד שגם הרחוקים מקדושה שמשולים לערבה, שאין בהם לא מצות ולא מעשים טובים (ויקרא רבה ל, יב) בהם מקיפים את המזבח, שאף הם מחוברים לקדושה. וזה מרמז על קשר לשלוחים, כיון שערבות משולים גם '"וערבי נחל" אלו שני סופרים של דיינין שעומדים לפניהם וכותבין דברי המזכים ודברי המחייבין' (שם, יא) ולכן העשיה המרובה בערבות מרמזת על הכתבים שנישלחו אותו יום. וכן בשביעי של פסח בקריעת הים שאל המלאך מה בין אלו לאלו כדי להטביע את ישראל, כך שקשור דוגמתו בסוכות לעניין דין, כיון שסמוך לדין (יוה"כ) ולכן מקשר למעשה ביצוע מהדין שניגזר, שזהו שניתן לשלוחים בהוש"ר. ובכלל כיון שבסוכות מרמזים על תיקון העולם אז לא ראוי לשלוח לביצוע את גזרי הדין עד השיא בסוף בכדי למתק את הדינים (וכן רמוז שהוש"ר הוא היום ה12 מיוה"כ, כנגד בנ"י, שה' אוהבנו ורוצה לזכותנו, שכך גם ר"ה ניקבע בשל קירבתו ליוה"כ, ואף עצם יוה"כ ניקבע לדין כדי לזכותנו בזכות ה"סלחתי" שנאמר בו). ובהו"ר זהו היום של דוד (אושפיזין) ולכן קשור לזמן של שלטון, ולכן בשמים נישלחים הגזרי דין שה' פסק כמלך. ואולי אפשר שהדין של ר"ה ויוה"כ הוא דין מיוחד של ה' שאינו דין רגיל של מצות ועברות (שאין שכר מצוות בעוה"ז, וזה נתון במחלוקת ראשונים גדולה, ראה ב"תורת המועדים" למרן הגאון הגדול הרב שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) אם כן במה תלוי?- ואולי זה חל ע"י הקשר לתיקון העולם שבאותה שנה, שע"פ זה יחול הקשר שלו לתיקון, והנה בסוכות אנו מתחברים ומקדשים את העולם, כך שבזה אנו מייחדים את החיבור לתיקון העולם אותה שנה, ומימלא אין סיום גמור לדין של ר"ה עד סוף סוכות (שקצת סיום יש, כיון שידוע בגדול מה התיקון הראוי אותה שנה), שאז ניקבע הקשר המדוייק הסופי לתיקון העולם אותה שנה, ולכן הסיום הסופי של גזר הדין חל בהו"ר בנתינה לשלוחים, שהוא סוף סוכות (היום האחרון), וזה חל בקשר לשלוחים לביצוע כיון שכך גם כנגדו הדין תלוי בביצוע אותה שנה, ביצוע תיקון העולם בשליחותנו.