"לבנימן אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן" (לג,יב) 'תנו רבנן שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה ואלו הן.. בנימין בן יעקב דכתיב "ולבנימן אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו" '(ב"ב יז,א) ופרש"י 'ישכון לבטח עליו - הכי דריש ישכון לבטח בנימין על סמיכות ידידות השכינה'. ובת"ת למד שהכוונה ששוכן לבטח מהרימה ודימה זאת לנאמר על דוד, אולם ניראה שרש"י לא למד כך כיון שאצל דוד נאמר "אף בשרי ישכון לבטח" שמפורש בשרו שישכון לבטח ואילו אצל בנימין זה שכינה של השכינה (שבזכותה ניצול מרימה), כמו שלמדו ביומא (יב,א) 'ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה היה מזבח בנוי ובנימין הצדיק היה מצטער עליה לבלעה בכל יום שנאמר "חופף עליו כל היום" לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה שנאמר "ובין כתפיו שכן" '. ניראה שבנימין זכה שמקום קוה"ק נימצא בחלקו בזכות מהותו של בנימין שהוא קשור עם א"י, כמו שלמדו בספרי על הפס'  (סימן שנב) 'מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו?- מלמד שכל השבטים נולדו בחו"ל ובנימן נולד בארץ ישראל.' שכיון שהוא נולד בא"י זה מראה את קשרו לא"י שהיא "עיני ה' אלוקיך בה" (דברים יא,יב) שבה השכינה שורה ולכן בנימין הוא שראוי לארח את השכינה, וזהו שהספרי מביא עוד טעם שזכה לשכינה בחלקו בזכות ששימש את יעקב, שהנה יעקב הוא חלק מהשפעת השכינה בעולם ולכן דמותו במרכבה (בראשית רבה סח, יב) ולכן כשבנימין שימש אותו זה היה כמו שימוש השכינה, שזה קשור במהותו כקשור בא"י ודבוק בשכינה, ולכן ישנה עוד דעה שם שזה משום שלא היה במכירת יוסף, שבפירוד בין האחים יש ריחוק שכינה (כמו שלכן נחרב הבית משנאת חינם, שהשכינה מתרחקת), כך שכל הדעות שורשם אחד. ולכן שבטו קפץ ראשון לים 'היה ר"מ אומר כשעמדו ישראל על הים..קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה.. לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה שנאמר ובין כתפיו שכן' (סוטה לו,ב-לז,א) שלא עמד והתווכח מי ירד לים אלא קפץ, שעשה מעשה בעצמו מרוב בטחונו בה' , שזה קשור לשכינה, גילוי ה' בעולם, שלכן בהקשר לים סוף נרמזו ע"ב שמותיו של ה' (ראה רש"י סוכה מה,א ד"ה 'אני והו') כיון ששם זה שיא התגלות שכינת ה' בעולם (לפחות לפני מתן תורה..). וזהו מעלת בנימין, הקשר לשכינה, ולכן ממעלתו זו לא שלטה בו רימה, כמו שגופו התקדש (כא"י שהגשמי מקודש) ולכן אין לרימה יכולת ליגוע בו. וזהו שנאמר ביומא שבנימין היה תאב שכינה ולכן זכה להעשות מארח לשכינה, שזהו מעלתו ופעולותיו כקשור לשכינה, בהיותו אב שבט שנולד בא"י וכך התעלה למעלה זו. וניראה יותר מזה, כיון שהגמ' מקשרת לרצועה מיהודה, ניראה שבאה לרמז על עניינו של יהודה, המלכות, שיהודה לוקח בבנימין כעין לומר שהשלמות של החיבור לקדושת א"י המלאה היא דווקא כאשר יש שלטון יהודי בארץ (כמו שרואים לעניין קריעה על חורבן ערי יהודה, שזה ע"פ השלטון) שכשהשלטון בידנו זהו שלטון ה' בפועל בעולם (כמו המלך שמייצג את ה' בעולם) ולכן אז יש קדושה וגילוי ה' במלואו. לכן אצל בנימין הארון, שאצל יהודה יש את המזבח שזהו חיבור שמים וארץ, שבחו"ל יש קדושה שדרכה יש חיבור לשמים (שיהודה נולד בחו"ל) אולם שכינה ממש זה דווקא בא"י (שמה ששכינה גלתה עמנו זה למעלת בנ"י ולשמור עלינו בגלות, אבל היא אינה מגלה כ"ך את ה' בעולם ולכן אינה שכינה גלויה ומעולה כבא"י) ולכן הארון שהוא שכינת ה' ממש זה רק אצל בנימין יכול להיות שהוא קשור בא"י והשכינה, שזהו 'אמר רבי בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים, ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין, שנאמר "חופף עליו כל היום" כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימין' (זבחים קיח,ב) שאמנם זה מחלוקת שם, אבל זה מביע את מעלתו של בנימין והשכינה בעולם, שגם לחולק שם יש לו מעלה מיוחדת שלכן השכינה בחלקו אף בימות המשיח שאז "מלאה הארץ דעה את ה' " (ישעיהו יא,ט) ובכ"ז לבנימין יש מקום מיוחד בשכינה. לכן התורה השלמה במעלתה זה דווקא בא"י, ולכן זה נקרא בשמחת תורה סמוך לסוכות (וכן שמיני עצרת הוא כחלק מסוכות לכמה עניינים [ראיה וחגיגה]) כדי שלא תחשוב שהתורה גם בחו"ל, כמו שקיבלו תורה בסיני וכשהיו במדבר, לכן זה מקושר לסוכות שהוא כנגד מעלת א"י (האברבנאל ועוד) והוא פרשה אחרונה בתורה שבו גומרים את התורה, לומר שהתורה קשורה לא"י, ולכן לא מסיימים בקריאה בשבת כרגיל, אלא דווקא בשמחת תורה לחבר ולהדגיש זאת (ולא עשו זאת בסוכות ממש אלא בשמ"ע כדי לחבר לשמיני עצרת שהוא מעלתם של בנ"י כידוע [סוכה נה, ב]).