סוכות בא אחרי יוה"כ, ויוה"כ נקבע כיום סליחה בשל ירידת משה עם הלוחות השניים, והנה נאמר בהקשר ללוחות השניים "בעת ההוא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחת אבנים כראשנים.. ואפן וארד מן ההר.. ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה שם מת אהרן.. ואנכי עמדתי בהר כימים הראשנים ארבעים יום וארבעים לילה וישמע ה' אלי גם בפעם ההוא לא אבה ה' השחיתך, ויאמר ה' אלי קום לך למסע לפני העם ויבאו וירשו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם לתת להם" (דברים י, א-יא) שישנה שאלה מה הקפיצה הגדולה הזו ממתן הלוחות עד למיתת אהרן שלאחר 40 שנה?- (ראה ב'תורת המקרא' למרן גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א הסבר ניפלא לזה) וניראה שיש בזה משום רמז בין יוה"כ שהוא קשור עם הלוחות השניים והורדתם ביוה"כ שבזה באה הסליחה, לבין סוכות שהם כנגד הזמן מסע של 40 שנה במדבר, שסוכות קשור ליוה"כ ולכן באים באותו חודש וסמוכים זה לזה. ביוה"כ יש עניין של תיקון מעריות (כמו שהסברנו פעם, ולכן קוראים פרשת העריות ביוה"כ) וכך זמן המדבר היה לספיגת התורה בנו, שבזה מתקן את האדם, וזהו כמעין עניין יוה"כ רק שבא עם החומר (להבדיל מיוה"כ שהוא ניתוק מהחומר) [שזהו המעלה השלמה- תיקון החומר] וכך הסוכות מתקן את האדם, כמעין מילה שהיא נגד עריות, כך בסוכות מתקן בדומה "ומלתם את ערלת לבבכם" (שם, טז) ע"י התורה שספוגה בנו. שהתורה ניתנה לבנ"י, ובנ"י מוגדרים כמולים (נדרים ג,י) שהברית היא ביננו לה', דם ברית המילה קשורה עם  "ספר הברית" (שמות כד,ז) ועם "דם הברית" (שם,ח) של תורה. ולכן סוכות זה בזמן המדבר שהוא בין מצרים לא"י שבשניהם ישבו אנשים גסים (ראה ברש"י ויקרא יח,ג) שאנו לא כמותם, אלא להיפך, אנחנו דרך כח א"י מתקנים את עצמנו מגסות (שהגוים לא התחברו לקדושת הארץ ולכן זה נתן את הכח לרשעה, שזה כנגד זה). לכן סוכות כנגד הסוכות שזה סוכות ממש או ענני כבוד (סוכה יב,ב) לרמז שהפיזי נהפך לקדושה, במקום גסות נעשה לקדושה, שזה שאנו בא"י מוקפים שכינה בזכות קדושת א"י. וזהו שדרשו בגמ' על סוכות נחמיה 'דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא עלייהו כי סוכה' (ערכין לב,ב) שביטול כח הע"ז כעין קשור לסוכות, אמנם זה נידרש שהגן כמו סוכה, אבל מעצם זה שזה נאמר בעניין של סוכות שעשו בימי עזרא סימן שיש גם קשר פנימי (וגם עצם הדימוי לסוכה אומר שיש קשר) וזה משום שבנ"י עבדו ע"ז כדי להתיר לעצמם עריות (סנהדרין סג,ב) כך שיש קשר בין עריות וע"ז, ולכן כשביטלו את הע"ז רצו גם לבטל את העריות (שם סד,א) כיון שקשורים, וזהו רמז בפס' שקוראים בשבת חוה"מ (שמות לד, טז) "ולקחת מבנתיו לבניך וזנו בנתיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן" לרמז שקשור עריות וע"ז, וזהו שורש בסוכות לתקן את האדם מגסותו ומימלא מעריות וע"ז בעקבותיו, לכן בביטול ע"ז קושר לסוכות שעשו. ולכן גם סוכות אחרי יוה"כ שבו צמים, כעין רמז שגם בעניין עריות יש עניין של כעין צום, שזהו "אבר קטן יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע" (סנהדרין קז,א). ולכן סוכות הוא כעין שמונה ימים (ששמיני עצרת הוא חלקית כחלק מסוכות לכמה עניינים [ראיה וחגיגה]) שזהו כמילה שעושים ביום השמיני (ואמנם סוכות ממש זה שבוע, אבל גם במילה היום שהתינוק נולד בו נחשב כיום ועושים ברית על הבוקר בשמיני כך שהרבה פעמים יש בזמן של ימים [לפי חשבון שעות] שבעה). ולכן בחג סוכות נידונים על המים (ר"ה א,ב) כעין רמז לזרע מתוקן שמבורך שירבה כדגים "וידגו לרב בקרב הארץ" (בראשית מח,טז) וכן לימוד התורה קשור עם הזרע כי עיקר מצוות לימוד תורה הוא "ושננתם לבניך" (דברים ו,ז) וע"י לימוד התורה במשך הדורות מתקן את העולם. ולכן בו, בהו"ר, נעשה חותם בתוך חותם, סיום החתימה מיוה"כ, לרמז שגם אם ניגזר רעה ח"ו ביוה"כ עדיין יכול לשנות (במאמץ) עד הו"ר, כעין שגם אם האבא רשע ח"ו הבן מזכהו בעולם העליון (סנהדרין קד,א). לכן ניקרא חג סוכות "חג האסיף" (שמות לד,כב) [כמו שקוראים בשבת חוה"מ] כדי לרמז גם על זרעו שמגדל בביתו, שכך מרמז על תיקון הזרע וקידוש ועידון העולם ע"י ספיגת התורה שמתקן במשך הדורות.