בס"ד
  
   כיצד להימנע מכעס?

בכדי להינצל מהכעס, להלן מספר נקודות למחשבה, שהן למעשה המעלות הכרוכות בהעברה על המידות והימנעות מכעס, והן דברים בגנות הכעס, שהעובר עליהם יחשוב פעמיים אם לכעוס להבא ואם לאו:

1. כתב בעל הראשית חכמה בשער הענווה: "הסיבה הגדולה המונעת את הכעס היא, כאשר יסתכל האדם בדעתו לקיים מצוות ואהבת לרעך כמוך, שבה כלולים כמה מצוות. כמו שכתוב בגמרא מסכת בבא מציעא ,על אותו הגר שבא להתגייר לפני הילל ואמר לו 'למדני את התורה על רגל אחת', ואמר לו 'ואהבת לרעך כמוך – מה ששנוא עליך לחברך לא תעשה'. וכאשר יסתכל האדם בזה, לא יבזה את חברו, לא יחרפהו, וכל אלו הן תולדות של הכעס".

2. להפוך את הכעס לרחמנות – צריך להפוך את האנרגיה של הכעס לאנרגיה של רחמנות כלפי האדם שאנו רוצים לכעוס עליו. (ליקוטי עצות ערך כעס).

3. הרב פלא יועץ בערך כעס וכן הראשית חכמה כתבו: אדם שיש לו מידת הכעס, טוב אם יעשה לו זיכרון קצר על עונשו של הכועס, שכן בשעת הכעס הוא שוכח את כל העונשים וכל המעלות שיפסיד, וכאשר יתמיד בקריאה, הדבר יעזור לו גם במעשה. הפלא יועץ כתב, שמי שיש לו טבע ומידת הכעס, על מנת לא להגיע לכלל כעס, עליו לרשום בכתב וללקט את כל מאמרי חז"ל על גנות הכעס, ויהיה לנגד עיניו, ובהם יהגה מדי יום ביום, ובכך הדברים יחלחלו אל ליבו.

4. כל הכועס הוא רחוק מן האמת, וכשמתגבר על הכעס ומשבר אותו, זוכה לאמת (ליקוטי עצות, ערך כעס). וכן הם דברי הראשית חכמה: הכעס גורם עזות לאדם, מכיוון שמחמת הכעס לא ייכנע ולא יודה על האמת, ואומר החכם, כשתרצה להתחבר עם אדם – הכעיסהו. אם יודה לך בשעת כעסו על האמת, אזי התחבר אליו, ואם לאו - הנח לו.

5. דמיון למידות העליונות - אדם שיש בו מידת הכעס, ומכריח את מידתו ומנהגו כאילו אינו כועס ואינו מבעלי הכעס, יש בו ממידת קונה, כי עליו נאמר: "טוב ארך אפיים מגיבור", וארך אפים הוא מי"ג מידות הרחמים של הקב"ה (ר"ח, פ"ה משער ענווה).

6. אדם הכועס מבעיר בעצמו את אש הגיהנום, כמו שדרשו בזוהר על הפסוק: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם" (תיקוני הזוהר תיקון מ"ח).
 
 זכרו! אתם לא נראים טוב כשאתם כועסים.
ברגע אחד של כעס אפשר להרוס ולהפסיד כל כך הרבה, עדיף לצאת מהבית, להרגע, לשתות משהו וכד'. אל תדברו כשאתם כועסים. 

7. לא תשרה ברכה במעשי ידיו – מבואר בזוהר פרשת תזריע דמ"ג, כיוון שאדם זורק דבר מידו בכעס, מאותה שעה הוא מסור בידי הקליפה, ואין ברכה במעשה ידיו, וזה לשונו: "בא וראה, אסור לו לאדם לזרוק כלי ביתו בחמתו, וכמו כן גם אסור להפקיד ומלמסור אותו מרצונו להסטרא אחרא (למשל לומר שהדבר הזה ילך לעזאזל וכד'), כי כמה בעלי דינים המענישים לפי הדין של מעלה מוכנים לקבל אותו הדבר, ומעת ההיא אין הברכות שורות על אותו הדבר, כי הוא מסטרא אחרא", ובספר "ראשית חכמה" משער הענווה, למד מזה, שגם אם אדם זורק מפיו בשעת כעסו דברים שליליים הנאמרים בכעס - מאותה שעה אין ברכה בדיבורו.

8. מאבד גדולה שנפסקה עבורו – כל הכועס, אפילו פוסקים עליו גדולה מן השמים, מורידים אותו אם עדיין לא נשתמש בה (גמרא מסכת פסחים דס"ו ע"מ ב').

9. משליט על עצמו כוחות שלילים מהגיהנום – בתיקוני הזוהר, תיקון מ"ח כתוב: כל מי שכועס כאילו שהדליק את אש הגיהנום, ובגמרא מסכת נדרים כתוב: "כל הכועס כל מיני גיהנום שולטים בו שנאמר, הסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך ואין רעה אלא גיהנום".

10. דיבור בנחת – "יתנהג תמיד לדבר בנחת כל דבריו לכל אדם בכל עת, ובזה ינצל מן הכעס" (הרמב"ן באגרת שלו).

11. מאבד את דבקותו ברוחניות – אין לך דבר שיבטל את הדבקות ברוחניות יותר מן הכעס (ר"ח פ"ה משער הענווה).

12. דעת – כעס ואכזריות הוא מחסרון הדעת – כל מה שתרבה העת יתבטל הכעס, ותתרבה הרחמנות והחסד והשלום (ליקוטי עצות) הפסד ההשגה – אין דבר שיסיר ויבטל כוח ההשגה כמו הכעס, כך היא גם ההקפדה – כל המקפיד, אפילו על סיבה מוצדקת, נחסמת בפניו ההשגה, והראייה מאליהו הנביא, שאמר, שאינו נגלה למי שמקפיד, וביותר צריך לא להקפיד בביתו על אשתו, וכפי מה שיתרחק מהכעס וההקפדה, כך תהיה השגתו (מנחת יוסף דכ"ח בשם האר"י).

13. השם "אהיה" – ישנה סגולה לאדם שלא יכעס: עליו להתבונן בעיני רוחו בשם "אהיה", והוא מסוגל לבטל את הכעס.

14. ותרנות – הרבה מן הכעס נובע ממידת הקמצנות, שמדקדק בביתו, בהוצאות אשתו, או אם קרה ומשהו ניזוק, אבד וכד'. אם יתחזק ויוותר, וידע שעדיף לו להפסיד ממון, מאשר לאבד את נשמתו בכעסו.

15. ללמד לכף זכות – הדן את חברו לכף זכות, לא יתמלא שכעס עליו במהרה (ראשית חכמה שער הענווה).

16. לא לזרוק דברים בכעס - כתב במדרש תלפיות, שיזהר שלא יזרוק דבר מידו בכעס, לפי שפוגם בשכינה, כמו שמוכח בזוהר פ' ,תצווה" בענין אלהי מסכה לא תעשה לך, וזה דומה לאדם שזורק אבן למרקוליס שהוא עבודה זרה וחס ושלום, יכול להינזק כמובא בזוהר פרשת ,ותחנן" דרס"ה ע"ב: "לא לבעי לאיניש דישדי מייא בין תרי תרעי ר' יצחק אמר מיין צלילן לית לן בה והוא דלא יושיט לן אורח קלנא מאי טעמא בגין דאית ליה רשות לנזקה וכו' כאשר אירע בדורנו זה באדם אחד משרי אומות העולם מאחת הערים הקרובות דעל ידי שזרק מים מכוסו בכעסו ניזוק שיצא מדעתו מפני רוח רעה ששרתה עליו ומת מחמתה רחמנא ליצלן" (ר' חיים פאלאגי ע"מ 189).
 
 כשאתם כועסים, אתם מקרינים אנרגיה שלילית על כל הסביבה שלכם.
מחקרים הראו, שבסביבות אדם כעסן יותר דברים נהרסים, נשברים, מתקלקלים וכו'.
כוח המחשבה, בפרט בעוצמות של כעס, יכול לפגוע לא פחות מכוח פיזי כזה או אחר.
 

17. על ידי כעסו מעורר עליו דינים – בספר "ליקוטי עצות" כתוב, שעל ידי הכעס מתעורר המקטרג הגדול שהוא עשיו (אדום), ומן המקטרג העליון מתעוררים ומשתלשלים מקטרגים שמקיפים את האדם הכועס ושולטים עליו, כי על ידי הכעס חכמתו מסתלקת, וצלם האלוקים סר מעל פניו, ואין לו פני אדם ועל ידי זה שולטים בו השונאים.

18. מזיקים – דע שכל מקום שאתה מוצא כעס ורוגז, שם המזיקים מוכנים להזיק, השם יצילנו, ולכן יהיה כל אדם מושל ברוחו, ויהיה נזהר מאד מן הכעס, ואם צריך להטיל מורא על בני ביתו, יעשה תנועה כמי שכועס אבל תהיה דעתו מיושבת עליו (שבט מוסר פ י"ז).

19. מלאכי השרת – מי שעוצר רוחו וסובל כעסו, ואינו מתגאה ועוסק בתורה ובמעשים טובים, לעתיד לבוא יהיה לפנים ממלאכי השרת (ספר חסידים סימן קמ"א).

20. מצוות – כאשר האדם זוכה לשבר את הכעס, הוא מצליח להוציא את כל המצוות וניצוצות הקדושה שנפלו בקליפה (ליקוטי עצות דף נ').

21. משיח – כשמתגבר ומשבר את הכעס, על ידי זה נעשה ונמשך בחינת רוחו של משיח, ונחשב כאילו על ידו נתהווה (ליקוטי עצות דף נ').

22. סודות הקבלה – אמרו בגמרא, אין מוסרים דבר סוד אלא למי שעמד באמצע ימיו ואינו כועס, ועל כן הייתה קבלה בידם שלא למסור את החכמה הזו, אלא למי שניסוהו בכעס ואינו כועס, ולפי זה מי שרוצה לזכות ללמוד חכמת הקבלה צריך להיזהר מן הכעס (ראשית חכמה שער הענווה פרק ג').

23. סעודה – כתוב בשולחן עורך סימן ק"ע סעיף ו': "לא יהא אדם קפדן (פירוש כעסן או רגזן) בסעודה, כי אינו מן הראוי שיראה על שולחנו מחלוקת וקטטה כי מזיק לו ח"ו", ומובא בספר "יערות דבש" דפ"ה כי ח"ו אותו שלחן יכול להפך לנחש (שלחן – לנחש = אותן אותיות).

24. עושר – הכעס מזיק לעשירות, וכשיצר הרע מסית את האדם שיכעס, יידע שבזאת השעה רוצים להשפיע לו מלמעלה איזה סך ממון, ויצר הרע רוצה לקלקל זאת, ההשפעה על ידי הכעס שמזמין לו באותה שעה, בכדי לפגוע בהשפעת העשירות, והמתגבר על יצרו ומאריך אפו וכובש כעסו, על ידי זה זוכה לעשירות (ליקוטי עצות דמ"ט).

25. עיניים – הכעס מכלה את העניים (גמרא נדרים דכ"ב).

עניות – מובא בברייתא דאבות דרבי נתן פ"ג: "החובט פתו בקרקע בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו והקורע בגדיו בחמתו והשובר כליו בחמתו, אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות". מובא בכף חיים פאלג'י, שגם אם לא עשה מעשה כזה, דווקא אלא דרכו של עולם, אמר התנא, שמדרך איש חימה לעשות מעשים כאלה, אבל עיקר העונש הוא משום כעס המביאו למעשים האלה (פאלגי' ע"מ 197).

26. עצבות – העצבות גוררת כעס, כדכתיב במשלי ט"ו: "ודבר עצב יעלה אף".

27. פת שחרית - הרגיל בפת שחרית ניצול מן הכעס (גמרא בב"מ דק"ז ע"ב, ובפירוש רש"י שם ד"ה מוציא).

28. קנסות – בספר חסידים סימן תרנ"ו מובא מעשה בצדיק אחד, שהיה רגזן, וכשהיו מתקוטטים עמו לא היה אלא מעניש, אחר כך עובר כעסו והיה מתחרט. שאל חכם אחד ,מה לעשות, שלא אעניש בני אדם", ויעץ לו, שבכל פעם שיכעס יקנוס את עצמו בכך וכך מעות לצדקה, מכיוון שידע, שבכדי לא להפסיד כסף הוא לא יכעס, ועד שיהא לו כפרה, וכן כתב הרב פלא יועץ ז"ל: האיש החפץ חיים ויש לו טבע ומידת הכעס וכו', יקנוס עצמו על כל פעם שכועס במעות לצדקה.

29. ציצית – כתבו המקובלים, שהתיקון לכעס הוא, שיאחז בכנף ציצית ועל ידי זה יסיר הכעס ממנו, שכן כנף בגימטרייה = כעס, שהוא בגימטרייה שם אהיה דההין. וארבע כנפות יש בציצית, וארבע פעמים כנף (150) = ציצית = 600, ובאומרו בק"ש צריך לשים את ארבעת הציציות כנגד החזה, אשר על פי הקבלה בחזה דז"א מתגלים החסדים כנודע, ולכן בעוד שהציציות שם בחזה, יכוון למתק את הכעס, שהוא כמניין כנף על ידי החסדים המתגלים שם בחזה.

30. קרי – הכעס גורם שפוגם בפיו בדברי גידופים, קללות וכד', ומטמאים אותו בקרי, שכן "ברית המילה" (דיבור) הוא כנגד ברית המילה (יסוד), והכל מידה כנגד מידה (ציפורן שמיר סימן י"א אות קע"ח).

31. שבת – לכועס בשבת יש איסור נוסף, שכן הוא עובר על "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת", כמובא בתיקון מ"ח: זכאה איהו מאן דנטיר דירה לשבת דאיהו לבא דלא אתקריב תמן עציבו דטחול וכעס דמרה דאיהו נורא דגיהנום דעלה איתמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת והכי הוא ודאי דכל מאן דכעיס כאילו אוקיד נורא דגיהנום (תיקוני הזוהר תיקון מ"ח).

32. שנאה – אם כועס על חברו שעשה שלא כרצונו ובא לשנאתו, יזכור טובה שעשה לו, וינחם על הרעה אשר חשב לעשות לו.

33. שתיקה – שתיקה מבטלת כעס וגם קול נמוך, ולכן כשיראה האדם שהכעס מתגבר אצלו, ישתוק או לפחות ידבר בנחת ובשקט ולא יגביהה את קולו. בנוסף לכך, כדאי לא להסתכל בפניו של אותו אדם שכועס, אלא ידבר אליו בלי להסתכל בפניו.

34. תינוק – הזוהר מביא, שסגולה לאדם הכועס להסתכל בפניו של תינוק, והדבר מעביר את הכעס. (זוהר פרשת ויצא דף קכ"ו).