ב"ה

היש הוכחות לקיום א-לוהים?

כל מי שמלמד צעירים, עמד לעיתים קרובות מול עינים גדולות המעלות את השאלה הזו. האם הא-לוקות ניתנת להוכחה? האם זה איננו פשוט ענין של תחושה פנימית חזקה?

בספרות המחשבה ישנם מספר כיוונים להוכחה על קיום א-לוקים. כיוון אחד הוא הכיוון של הטבע. החזון איש בספרו "אמונה ובטחון", מביא תיאור נרחב של האדם, שיש לו "מקלות" בדמות אצבעות והוא מפעיל אותם בחכמה רבה, יש לו עיניים, אזניים ושיניים - כולם פועלים בהרמוניה מופלאה.

האם ייתכן - שואל החזון איש - שאדם ירוקן קסת דיו על דף, ותצא לו תמונה מרהיבה ביופיה מורכבת ומסועפת, והכל יהיה במקרה? ברור שלא. אם יש תמונה שמורכבת מפרטים רבים, מישהו צייר אותה ולא קסת דיו שנפלה במקרה. אם כן, כיצד ייתכן שהאדם, המורכב מכל כך הרבה אברים הפועלים ביניהם בהרמוניה מופלאה, ייברא אף הוא במקרה? חייב להיות בורא ליצירה המופלאה הזו.

כיוון אחר של הוכחה, הוא הכיוון של ההסטוריה עליו מדבר ר' יהודה הלוי בספרו "הכוזרי". ההסטוריה היהודית מליאה פלאים: עם שמקבל תורה, ולאחר מכן מפוזר ומפורד, ועם כל זה שומר על חיוניותו ועל תורתו למרות פיזורו. הייתכן כי זה קורה במקרה, גם אם זה כתוב בתורה?

היחס בין שתי ההוכחות הללו מקביל ליחס שבין ברכת יוצר אור לברכת אהבת עולם הקודמות לקריאת שמע: האחת מדברת על הטבע, והאחרת מדברת על ההסטוריה.

פרשת ניצבים מביאה הוכחה נוספת, חזקה ומשמעותית: הוכחת העתיד.

"וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ

וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה:

וְשַׁבְתָּ עַד יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:

וְשָׁב יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה:

אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ:

וֶהֱבִיאֲךָ יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" (דברים ל, א-ה)

מתי קרה הדבר הזה, המתואר כאן? לא בכניסת ישראל לארץ בימי יהושע, וגם לא בשיבתם השניה בימי עזרא. הדבר הזה קרה בימינו.

רק בימינו שב ה' את שבותנו מכל העמים אשר הפיץ אותנו אליהם: מאתיופיה ומרוסיה, מגרמניה ומפולין, מאמריקה ומצפון אפריקה. רק בימינו קרה קיבוץ גלויות מופלא שאין כדוגמתו, כאשר קמו יהודים מקהילות שלמות ועלו בבת אחת לארץ. וזאת – לאחר הקללות הנוראות המוזכרות בפרשת כי תבוא, ואשר כה מזכירות את השואה המזוויעה.

כיצד יודעת התורה, שנכתבה לפני כל כך הרבה שנים, מה יקרה בימינו בדיוק כה מופלא? כיצד היא מדייקת כל כך לא רק בתיאור העבר, ההיסטוריה של עמנו, אלא גם בתיאור העתיד?

אין זאת אלא שהתורה היא א-לקית. זו ההוכחה השלישית הניצחת, אותה למדתי מפי מו"ר הרב יואל בן נון, שלמד זאת מדברי הרמב"ן על אתר.

לא נותר לנו אלא לקוות שהחלק השני של הנבואה הזו: "וּמָל יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ

לְאַהֲבָה אֶת יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ" (שם, ו)

המתקיים לנגד עינינו יום יום ושעה שעה, יחול על כל העם השב לציון. מי יתן.

מאת: הרב יעקב שפירא, מתוך האתר "כיפה".