מי היה רבי נחמן? אם תשאלו חסיד ברסלב, הוא יאמר לכם שרבי נחמן הוא מקור הכוח והמנהיג הרוחני – הרבי שלו, הוא יאמר לכם זאת, למרות שרבי נחמן נפטר לפני כ-200 שנה.

רבי נחמן היה נינו של רבי ישראל הבעל-שם-טוב הקדוש זצ"ל. שיעוריו, משליו, סיפורי המעשיות המפורסמות שסיפר, שיחותיו ומשנתו מביעים חכמה עמוקה בתורה בדרך נפלאה ומיוחדת, המאירה לכל הנשמות המחפשות משמעות ואור בעולם הזה. יכולתו המיוחדת של רבי נחמן לקחת מושגים עמוקים מהתורה ולהפוך אותם לנגישים, מובנים ושווים לכל נפש, היא הסיבה שרבים נוהרים לחסידות ברסלב ודבקים ברבי נחמן כיום. רבי נחמן, כך יאמרו, הוא העוגן שלנו בים החיים הסוערים.

אישיותו של רבי נחמן, מהותו הפנימית, נותרה מסתורית. אפילו רבי נתן, תלמידו המובהק וממשיך דרכו, עליו אמר רבי נחמן שבלעדיו לא היה נותר עלה (גיליון) אחד מהחסידות, כתב שרבי נחמן נהג להסתיר את עצמו, ואף הוא, רבי נתן, כמו כל שאר התלמידים והמקורבים אליו, זכו להכיר מגדולתו של הרבי רק כטיפה הקטנה מתוך ים החכמה והאצילות של הרבי.

בהצגת קורות חייו של רבי נחמן, אנו יודעים שכל מה שנציג כאן הינו הצצה ומבט חטוף לעיטור החיצוני של גדולתו ומעלתו של הרבי.

רבי נחמן נולד ביום שבת, בראש חודש ניסן בשנת תקל"ב (1772) בביתו של הסבא-רבא הבעל-שם-טוב הקדוש, בעיירה מז'יבוז' שבאוקראינה. אביו של רבי נחמן, רבי שמחה, בנו של רבי נחמן מהורדנקא, היה אחד מתלמידיו המובילים והידועים של הבעל-שם-טוב. אמו, פייגא, הייתה בתה של אדל, בתו של הבעל-שם-טוב. לרבי נחמן היו שני אחים: רבי יחיאל ורבי ישראל "מת" ואחות בשם פרל. דודיו, אחי אמו פייגא, היו חסידים מפורסמים ונודעים – רבי משה חיים אפרים, מחבר הספר "דגל מחנה אפרים", ורבי ברוך ממז'יבוז'.

ביתו של רבי ישראל הבעל-שם-טוב הקדוש זצ"ל,
הבית בו נולד רבינו הקדוש

רבי נחמן נולד בזמן בו החלה תנועת החסידות לדעוך. שבוע לאחר לידתו של רבי נחמן הטילו המתנגדים לחסידות חרם על החסידים ותנועתה. כחצי שנה לאחר מכן, נפטר המגיד ממזריטש, רבי דב בער זצ"ל, תלמידו וממשיך דרכו של הבעל-שם-טוב מקים החסידות.

רבי נחמן גדל בעיירה מז'יבוז'. בגיל שלוש-עשרה נשא לאישה (כפי שהיה נהוג אז) את מרת שאשיא (שאשי), בתו של רבי אפרים מאוסיאטין. תלמידו הראשון של רבי נחמן היה רבי שמעון, שהיה בהמשך שמשו של הרבי, התקרב אליו ביום חתונתו של הרבי. למרות שרבי שמעון היה מבוגר יותר מרבי נחמן, הוא אמר בגאווה: "עזבתי את כל ה"גוטר יידן" (כינוי לצדיקים המבוגרים) ודבקתי ב"יונגר מאן" – באיש הצעיר.

לאחר נישואיו, רבי נחמן עבר לגור בעיירת חותנו, אוסיאטין, וגר שם במשך חמש שנים. משם עבר למדוודיווקא, שם החלו להתקרב אליו תלמידים רבים, ביניהם רבי דב, רבי שמואל אייזיק, רבי יודל, רבי אהרן הרב ורבי יקותיאל המגיד מטיראוויצא שהפכו לתלמידיו המפורסמים בחסידות.

לרבי נחמן היו שמונה ילדים, שש בנות ושני ובנים. אולם רק ארבע מבנותיו נותרו בחיים: אדל, שרה, מרים וחיה. מרים העבירה את מקום מגוריה לארץ הקודש – ישראל, בשנת 1809, שם נפטרה ולא הותירה אחריה ילדים.

הכיפה של רבינו

בשנים 1798-1799 ערך רבי נחמן את מסעו הגדול לארץ ישראל. בשנת 1800, זמן קצר לאחר חתונת בתו אדל, העתיק את מגוריו לעיר זלאטיפולי, ובהמשך לברסלב בקיץ של 1802.

זמן קצר לאחר שעבר הרבי לברסלב התקרב אליו רבי נתן, שהפך לתלמידו המובהק והמוביל. רבי נתן גר בעיירה הסמוכה לברסלב, נמירוב. למרות שמשפחתו הייתה ממתנגדי תנועת החסידות, רבי נתן נמשך לדרך עבודתם של החסידים ולדרך דבקותם בבורא העולם. יחד עם חברו, רבי נפתלי, נסע רבי נתן לברסלב כדי להכיר את הרבי. דבקותו של רבי נחמן בבוראו ושיעוריו עוררו בשניים השראה עצומה, דבר שגרם להם להצטרף לשורת חסידיו של הרבי, ובהמשך אף הפכו לשניים המובילים ביותר בחסידות.

בתו של רבי נחמן, שרה, נישאה בשנת 1803, ומרים בשנת 1805. בתו חיה נישאה לאחר פטירתו של רבי נחמן.

בחורף 1807, רבי נחמן נסע לערים נאווריטש, דובנא, בראדי (ברודי) וזאסלאב. בעיר זאסלאב, שם שהה רבי נחמן בזמן חג השבועות, אשתו נפטרה. לפני ראש השנה, הוא נשא לאישה את בתו של רבי יחזקאל טרכטנבורג מברודי. זמן קצר לאחר נישואיו הוא חלה במחלת השחפת, שהביאה לפטירתו שלוש שנים לאחר מכן.

בשנת 1808, רבי נחמן נסע לעיר למברג לרגל טיפול רפואי. בזמן שהותו שם, יצא לאור חלקו הראשון של ספרו הנודע "ליקוטי מוהר"ן". באותו זמן אף החל לספר את סיפורי המעשיות המפורסמים שלו ואף חשף בפני הציבור את "ספר המידות" אותו כתב בגיל צעיר – בגיל 7! (מה שנקרא בפי החסידים "ספר הא"ב).

לאחר שחזר מלמברג, רבי נחמן המשיך לגור בברסלב שנתיים נוספות שבמהלכן גילה את התיקון הכללי המפורסם לציבור, והמשיך בלימוד מעמיק וייחודי לקהל חסידיו.

הכסא של רבינו הקדוש

מחלת השחפת המשיכה לנגוס בריאותיו של הרבי ללא הרף, דבר שהחליש אותו מאוד. הוא הבין שמותו קרב, לכן החל להכין את העתקת מגוריו לעיר אומן, המקום בו בחר להיקבר. רבי נחמן חשב תחילה לנסוע לארץ ישראל, אך חשש שמא לא יחזיק מעמד במסע הארוך הזה. הוא אף רצה שלחסידיו תהיה גישה אל ציונו, דבר שלא יוכל להתאפשר אם ייקבר בארץ ישראל. לכן, הוא בחר את העיר אומן, שם מסרו את נפשם על קידוש השם למעלה מ-20,000 יהודים שנרצחו על ידי איבן גונטה וההיידמקים בשנת 1768. רבי נחמן אמר, "קדושים רבים קבורים באומן ויהיה זה טוב לשכב ביניהם". ואמר על כך רבי נתן (חיי מוהר"ן): "אומן, המקום אשר בחר לו בחיים חיותו... שהוטב בעיניו לשכב באומן מחמת שהיה שם קידוש השם הרבה מאוד כמפורסם".

בשנת תק"ע (1810), ליל שבת של ראש חודש אייר, שריפת ענק שפרצה בברסלב גרמה לשריפת ביתו של הרבי כליל. ביום שלישי לאחר מכן, נסע הרבי לעיר אומן. בשבוע קודם לכן שלח את רבי מאיר שיטפל לטפל בענייני מגוריו באומן. ביום ראשון מיד לאחר השריפה הגיע שליח מאומן והודיע שהם שמחים ומרוצים לקבל את הרבי בעירם ואף להעמיד לרשותו דירה יפה. לפני צאתו לעיר אומן, כאשר יצא מפתח הבית, עמד ליד המזוזה, הניח ידו עליה ואמר: "תראו להתקבץ יחד ולהתפלל יחד, כי אם תתפללו בכוונה, אולי תוכלו להמשיך אותי לכאן עוד הפעם".

בדרך לאומן, מספר רבי נתן שהצטרף אל הרבי, "דיבר עמי על העגלה דברי תנחומין כמה שיחות נאות קדושות מאוד המחיין את הנפש מאוד. וענה ואמר: "אף על פי כן השם יתברך עוזר לישראל תמיד, ואין דור יתום. וכמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי: לאו, כי בזוהר דא יפקו מן גלותא (זוהר במדבר קכד, ע"ב), כי לא תשכח מפי זרעו". ועל כן עמד עצמו על זה הפסוק וגילה אז את הסוד הנדפס בליקוטי מוהר"ן (ח"א) בתחילתו, עיין שם, מגדולת רבי שמעון בר יוחאי. עניתי ואמרתי לו: "רבי שמעון יש לו גם כן בודאי הנאה מזה, היינו מזה החידוש הנפלא". השיב: "הן". אחר כך ענה ואמר: "רבי שמעון עצמו הוא עניין אחר, כי רבי שמעון היא עיר וקדיש מן שמיא נחית (דניאל ד, י, כ), ועכשיו יש נחל נובע מקור חכמה (משלי יח)". גם כבר נשמע שאמר על עצמו, שהוא נהר המטהר מכל הכתמים".

הגביע של רבינו הקדוש

רבי נחמן הגיע לאומן ב-9 למאי 1810. שם אמר את קריאתו המפורסמת לכל - "אין שום ייאוש כלל בעולם!" ושם גם ציווה על חסידיו להגיע אל ציונו בראש השנה, באומרו - "איש בעל ייעדר!"

"בדרך נסיעתו", מספר רבי נתן (חיי מוהר"ן), "קודם שנכנס לאומן סמוך לעיר, סיפר מעשה מהבעל-שם-טוב ז"ל, שפעם אחת בא הבעל-שם-טוב לאיזה מקום, והיה שם בעצבות ומרה שחורה גדול מאוד, והכירו בו שיש לו מרה שחורה, אך מי יפתח פיו לשאול אותו על זה, והיה כך יום וחצי. אחר כך בערב שבת אחר חצות ציוה הבעל-שם-טוב ז"ל שיבקשו כל האורחים הנמצאים בעיר להביאם אצלו, שיאכלו עמו בשבת, ולא היה שם הרבה אורחים, רק מצאו שני אורחים הולכי רגל והביאום אליו. אחר כך שמעו, שטען עימהם הבעל-שם-טוב ז"ל, ואמר רבינו ז"ל שאינו זוכר היטב את המעשה איך היה, אך תמצית העניין היה, שבאותו המקום היו שם נשמות משלוש מאות שנים, שלא היה להם עלייה, וכשבא הבעל-שם-טוב ז"ל לשם, נתקבצו כולם אליו, כי הם מצפים תמיד על איש כזה שיוכל לתקנם, ומחמת זה היה לו עצבות, כי היה כבד עליו עניין זה מאוד. והעניין היה, כי היה בלתי אפשרי לתקנם כי אם על ידי פטירתו, וזה היה קשה לו מאוד, על כן היה בעצבות. והזמין לו השם יתברך אלו השניים, ועל ידי זה ניצול הבעל-שם-טוב ז"ל, וכמדומה, שלאלו השניים הנ"ל הגיע להם הזק על ידי זה".

לאחר פטירתו של הרבי סיפר רבי נתן (חיי מוהר"ן): "גם עיקר הסתלקותו מחמת הקדושים שנהרגו שם, כאשר הבנו מדבריו שסיפר באומן, שיש שם רבבות נשמות שהוא צריך להעלותן. גם ביום שני, ראשון של חול המועד סוכות הנ"ל, שהיה יום אחד לפני הסתלקותו, ענה ואמר אלי: "האתה זוכר המעשה שסיפרתי לך?" אמרתי לו: "איזה מעשה?" השיב לי: "המעשה של הבעל-שם-טוב ז"ל שסיפרתי לך בעת שנכנסתי לאומן (המעשה הנ"ל)". השבתי לו: "הן". ענה ואמר: "זה זמן רב שהסתכלו עלי לתפסני לכאן". שוב ענה ואמר: "לא אלפים של נשמות כאן, כי אם רבבות, רבבות, רבבות". גם בלילה שלאחריו סיפר גם כן מעניין זה ואמר, שכמה משפטים וכמה קדושים וכו' היו כאן. ואמר: "מה לכם לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם, אלו אנשים מאנשינו שמתו קודם, היה להם חשש, אבל אתם, מאחר שאני הולך לפניכם, אין לכם לחוש כלל, ומה אם הנשמות שלא הכירו אותי כלל, הם מצפים על תיקונים שלי, מכל שכן אתם".

ביום שלישי ח"י בתשרי, ב' של חול המועד סוכות לעת ערב, בשנת תקע"א (1810) רבי נחמן נפטר ונקבר למחרת ביום רביעי בבית העלמין הישן שבאומן, במקום אשר בחר לו בו בחיים חיותו.

מקום הסתלקותו של רבינו הקדוש

במשך הזמן בו שהה באומן, שישה חודשים, הוא עסק בקירובם של יהודים שהתרחקו כליל מהדת ולא היו מוכנים לשמוע דבר וחצי דבר על יהדות, דת ובורא העולם, עד אשר פגשו ברבי נחמן ואף התקרבו אליו. אז גם אמר: "אם הגדולים לא הולכים בדרכי, אני חייב למשוך את עצמי אל החלשים. אולי אוכל לעשות אותם יהודים טובים"!

כיום, יהודים רבים מגלים את מורשתם ושורשיהם היהודיים בעזרתו של רבי נחמן. ואולי זו הייתה כוונת מילותיו של הרבי כשאמר: "ניצחתי ואנצח, גמרתי ואגמור".

"האש שלי תוקד עד ביאת משיח" 

http://www.breslev.co.il/html/רבי_נחמן_מברסלב.aspx?id=21&language=hebrew