שלושת ימי השבתון הבאים עלינו לטובה, מעוררים שאלות אחדות בענייני רפואה והיגיינה, הנובעות מרציפות זו.

עקרונית, אין כל הבדל הלכתי בין שני ימי ראש השנה וכל המלאכות האסורות ביו"ט ראשון אסורות גם בשני ("יומא אריכתא"). ברם, הואיל ובכל אופן יו"ט ראשון מדאורייתא והשני מדרבנן, אין להכין מראשון לשני, כי אין דאורייתא מכין ל"דרבנן". 

גם בענייני רפואה יש לכך משמעות. במצבים בהם לא ניתן להימנע מעשיית מלאכה עבור חולה במשך שלושה ימים רציפים, אך ליממה אחת או שתיים הדבר אפשרי, כגון חולי כליות הנזקקים לדיאליזה או חולה אחר הזקוק מידי יומיים-שלושה לבוא לטיפול הכרוך בנסיעה או מלאכות אסורות, עדיף שיעשו זאת ביו"ט השני של ר"ה שהוא דרבנן ["הקל הקל תחילה"]. אמנם הדבר ידוע מראש ותיאורטית אפשר היה לארגן שהחולה ישהה בקרבת ביה"ח כל שלושת הימים. אולם זוהי פרוצדורה בלתי ריאלית ולכן אין לחייב זאת, אלא שלכתחילה רצוי שההסעה או פעולות נלוות אחרות האסורות תתבצענה ע"י גוי. ובמצבי ספק –יש לשאול רב פוסק.

רחיצה ומקלחת: "מותר להחם ביו"ט מים לרחוץ ידיו אבל לא כל גופו" (שו"ע ,קי"א,ב): סיבת ההבדל, שכולם רוחצים ידיים יום-יום, אבל רחיצת כל הגוף אינה בגדר דבר השווה לכל נפש וא"כ אינה בכלל ההיתר "מתוך שהותרה לצורך". בזמננו, שיש "בית מרחץ" קטן בכל בית, ובימות החמה רובם מתקלחים יומיומית, מתלבטים הפוסקים אם המקלחת הפכה לדבר השווה לכל נפש, כך שדינה כרחיצת ידיים. למעשה נראה שהמרגישים צורך, יתקלחו ביו"ט שני לקראת שבת במים חמים מדוד שמש. יש להקפיד על סבון נוזלי ולא להשתמש בספוג. כמו כן אין לחפוף שערות ולא לנגב בחזקה. יש מתירים גם שימוש במים שהתחממו באמצעות בוילר חשמלי שכוון עי שעון-שבת [הגרע"י] אולם פרקטית הדבר אינו מומלץ.