"גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה" (כב,יב) 'ר' אליעזר בן יעקב אומר: מנין שלא יתן על אמצע בגד אלא על שפתו?- שנאמר "על ארבע כנפות כסותך". "כסותך" פרק לסדין, "תכסה" פרט לסגוס, "בה" פרט למעפורת שלא יכסה בה ראשו ורובו' (ספרי "דברים" סימן רלד). הקשה בת"ת בשו"ע (או"ח אות י' סימן י') נאמר 'מצנפת פטורה.. ואע"פ שמכסה בה ראשו ורובו פטור כיון שעיקרה לכסות הראש, ד"כסותך" אמר רחמנא ולא כסות הראש' ולכאורה מהספרי מוכח שרק אם לא מכסה ראשו ורובו אז פטור, אבל אם מכסה-חייב? ונישאר ב'צ"ע רב'. וניראה שיש לחלק בין מעפורת שאמנם מכסה בה ראשו אולם עיקרו אינו רק לראשו אלא גם לגופו, לבין מצנפת שמדגיש השו"ע 'שעיקרה לכסות הראש' שלזה מיועדת ולכן אפילו אם מכסה את גופו אין זה נחשב לדין ציצית, כיון שמצנפת היא 'כסות הראש' אבל מעפרה לא מודגש רק לראש אלא גם לגוף ולכן יש דין של כיסוי שחייב בציצית אם מכסה את רובו. והנה נאמר ביר' 'גדילים תעשה לך, לא תלבש שעטנז שניהן בדיבור אחד נאמרו' (נדרים ג,ב) בפשטות הכוונה שנאמרו יחד כדי לומר שבציצית אין איסור שעטנז (שהשעטנז בו הוא לכתחילה) אולם כיון שיש בזה עשה בציצית מול ל"ת בשעטנז, ועשה דוחה ל"ת, יכלו שלא להביא זאת משום דיבור אחד? (אם כי בפשטות הדיבור אחד חל על כל עשה ול"ת כמו ציצית ושעטנז, שזה רק דוגמה) לכן ניראה שיש בזה גם עומק נוסף, ששניהם נאמרו ביחד כדי לומר שיש בניהם קשר פנימי שלכן מה שאסור בזה הוא לכתחילה בזה, ומימלא אפשר ללמוד מציצית שמותר בשעטנז לסתם בגד שאסור בשעטנז. שבציצית הדין שלה הוא בבגד של גוף (שכסות הראש פטור) שבגוף יש את הלב והריאות ומערכת העיכול, שהלב והריאות מחיים את האדם ע"י זרימת הדם, והלב נחשב שבו יושב יצה"ר, ומערכת העיכול מדמה לבהמה שבהמיותה ניראית ע"י שכל מעשיה הם רק אכילה חומרית. ולכן הציצית באה לחבר את האדם על חלקיו הרעים לה', ולכן זה 4 כנפות שה' מלא את כל העולם כולו (עד הקצוות) וזה נעשה מ-4 חוטים כפולים שיוצא 8, שזה מעל הטבע, שאדם מעלה את גשמיותו לקדושה, כעין מעלה אותה מחומריותה (מהעולם שניברא ב-7) וזה ע"י הכפלה של 4- שם הויה, שלא רק נימצא בניסתר אלא גם מגלהו (ולכן 4 שם הויה כפול 2 שזה ניגלה וניסתר) ובזה הוא מדרבן לשמירת מצות ה' ("וראיתם אותו וזכרתם" וגו') מימלא בשעטנז זה ההיפך ממנו, וזה ע"י שצמר הוא מבהמה ואילו פשתן זה מהצומח, וכאשר מערבב בניהם ועושם לאחד, כביכול שאין הפרדה בין דרגת חי לדרגת צומח, אז אם אין הבדל בין הדרגות אז המשכו זה שגם אין הבדל בין אדם לבהמה (ומיהודי לגוי) ומימלא זה משחית את האדם להיות כבהמה גשמית עכורה. לכן דווקא בציצית (ובעבודת הכהנים במקדש) שבזה יש חיבור גדול לה' עד שעולה כמעל הטבע, שנעשה כל הטבע כשימוש למען רצון ה', ולכן נידמה שהכל אחד, יצירה אחת בכדי לעשות רצון ה', אז מותר שעטנז ואף לכתחילה לומר שהכל לה' על כל דרגותיו יחדיו. ולכן הציצית נעשית ע"י קשירות כעין רמז לקשר שמים וארץ, לכן גם הציצית בצבע תכלת שמרמז על כסא הכבוד (סוטה יז,א) וכל זה קשור לקידוש שם ה' בעולם לגילוי שכינת ה' בעולם, שזהו שמצוות ציצית באה בזכות קידוש השם שעשה אברהם כשלא רצה לקחת משלל מלחמתו עם 4 המלכים, שבזכות זה ניתן ציצית ותפילין (שם) שהציצית היא כמו שאמרנו, והתפילין (של ראש) הם כנגד הקדושה ישירות (ולא דרך מלחמה ביצה"ר) שזהו "וראו.. כי שם ה' ניקרא עליך" וגו' כביכול ה' אצלך (ולא כציצית שאתה עולה לה').