תשובה באהבה
נכתב על ידי DL2000, 2/8/2013
בס"ד
מכל קצות העיר באותה שבת
התקבצו תושבי קרלין אל בית-
הכנסת הגדול.חזן נודע שהגיע
לביקור בעירם, והוא יזמר וינעים את
התפילה. השמועה עשתה לה כנפיים חיש
מהר, הכל ביקשו ליהנות מקול הטנור הנפלא
של החזן האורח שהגיע לעירם, כדי להנעים
להם את השבת.
ואמנם, החזן שהגיע בלוויית עוזרו הצמוד,
חזן מצויין בעל קול אדיר ועצמתי, העניק
לציבור המתפללים הגדול שעה של הנאה
ונחת מהתפילה הערבה.
תפילת ליל שבת הסתיימה והכול שבו
לבתיהם מתפעלים מהתפילה החגיגית.
הדבר היה לשיחת הכול, גם בהתגודדויות
שלאחר סעודת השבת וכן בבוקר שלמחרת.
תפילת שחרית הסתיימה ועמה גם קריאת
התורה. כעת המתינו הכול בדריכות לשיא-
השיאים - תפילת המוסף. לפתע נשמע רחש
בקהל. כל העיניים הופנו לעבר הפתח ומבטי
הפתעה עלו בהן.
על מפתן בית-הכנסת ניצב הצדיק רבי אהרון
מקרלין בכבודו ובעצמו. הדבר היה לפלא.
זמנו של הצדיק היה יקר לו עד מאוד. הופעתו
לתפילת החזן האורח נראתה תמוהה למדיי.
האם גם הוא בא כדי ליהנות מסלסולים
חזניים?
החזן, מודע לציפיות הגבוהות ממנו ומלא
חשיבות עצמית, היטיב את הטלית על ראשו
וכבר עמד לפתוח באמירת 'יקום פורקן'.
לפתע, ללא כל התראה מוקדמת או הרגשה
תקפו שיעול חזק. ככל שהתאמץ לגבור על
השיעול ולהחניקו, התעצם השיעול ונעשה
קשה יותר. מבוכה גדולה השתררה בבית-
הכנסת. כשחדל לבסוף משיעולו, היה החזן
סמוק ומיוזע.
בניסיון נואש למחות את רושם הדקות
האחרונות, נטל לריאותיו נשימה עמוקה,
וניסה להרעים בקולו 'יקום פורקן מן שמיא'.
מילות התפילה בקעו מגרונו בצליל צרוד
ומגוחך. בוש ונכלם סימן החזן לעוזרו לגשת
ולמלא את מקומו.
על פניו של העוזר ניכר מתח רב. היה עליו
להיכנס לנעליו הגדולות של החזן הנודע
ולשאת על כתפיו את המשא הכבד של
ציפיות הקהל. הוא בלע את רוקו ופתח
ב'יקום פורקן'. ליתר דיוק, ניסה לפתוח.
שכן גם קולו בגד בו ומגרונו עלה קול חלוש,
מהוסס, ובעיקר, מזייף...
***
באותה שנייה ממש סב הצדיק מקרלין על
עקביו ועזב את בית-הכנסת. רעש ומהומה
השתררו בקהל. התקווה הגדולה הייתה
לאכזבה עמוקה, ותחושת התרוממות-הרוח
הפכה לאווירת נכאים.
התחושה באוויר הייתה, שיש קשר הדוק בין
הופעתו הקצרה של הצדיק בבית-הכנסת
לבין מה שאירע. "רק קפידה של הצדיק יכלה
לעולל זאת לשני החזנים", אמרו האנשים. אך
על מה ולמה?! על זאת לא ידע איש להשיב.
בעל-הבית, שאירח את החזן ועוזרו, לא
נמנה עם חסידיו של רבי אהרון. אף-על- פי-
כן, גם הוא היה משוכנע כי המפתח לאובדן
קולם נמצא בידי הצדיק. "עצתי לכם היא, כי
לאחר תפילת המנחה ניגש שלושתנו לבית-
מדרשו של הצדיק ונניח על שולחנו בקבוק יין
לזכותכם. אני בטוח כי הדבר יפייס את דעתו
והצדיק יתפלל למענכם".
מכיוון שקולם של השניים לא שב אליהם עד
שעת המנחה, נאלצו לעשות כעצתו. המארח
העמיד
בקבוק של יין משובח על שולחן הצדיק
וביקשו להשיב לאורחיו את קולם. "וכי אני
נתתי להם את קולם, שיש בכוחי לקחתו
מהם?!", תהה הצדיק בקול.
החזן, שכבר ספג די והותר ביזיונות באותו
יום, התרתח, והוא לא הצליח למשול ברוחו.
"האם אין בליבכם רחמים? וכי אינכם
חוששים מפגיעה בפרנסתם של יהודים?!",
החציף פניו כנגד הצדיק.
הצדיק מקרלין הרים את עיניו והישירן לעבר
החזן ועוזרו. "ריקים ופוחזים!", הרעים בקולו,
"התוודו על חטאיכם!". לשונם של החזן
ועוזרו דבקה לחיכם. הצדיק המשיך: "האם
כל חוטא רשאי להיות שליחם של ישראל
להעלות את תפילתם אל תחת כיסא
הכבוד?!".
החזן המכובד לא היה יכול עוד לשאת את
הבושה ונטש בזעם את בית-המדרש, אבל
עוזרו נותר שם כמסומר למקומו. לפתע פרץ
זרם של דמעות חמות מעיניו. הרבי הסב את
מבטו וחזר
לנהל את שולחנו, וכל אותה שעה הוסיף
העוזר לבכות בכי תמרורים.
לאחר צאת השבת פנה הצדיק מקרלין אל
העוזר: "אם אציע לך לבחור בין תשובה שלמה
לבין החזרת קולך, במה תבחר?". האיש הרהר
שנייה ומיד השיב: "מוכן אני בלב שלם לוותר
על קולי כדי לזכות בתשובה שלמה. מה חפץ
לי בקול שלא יערב לפני הבורא?".
ראה הצדיק כי דברי העוזר נאמרים מעומק
הלב, הזמינו לחדרו ושם ביקשו להתוודות
על חטאיו. לאחר מכן הורה לו דרך תשובה.
בין השאר ציווה עליו לרוץ פעמיים בכל יום
ברגליו לבית-הכנסת של העיר הסמוכה, כדי
לתקן את כל הריצות שרץ למטרות שליליות.
כך במשך שלושה שבועות.
בתום שלושת השבועות התייצב עוזר החזן
לפני הצדיק. זה היה בעיצומה של סעודת-
מצווה, שבה ישב הצדיק עם קבוצה מחסידיו.
"דומני כי מיטיב אתה לשיר", אמר לו הצדיק
בחיוך
רחב. וראה זה פלא, האיש פתח את פיו וקולו
הרם והערב שב אליו כבראשונה. ולעומתו,
החזן, שהתעקש וסירב להתוודות על חטאיו,
איבד את קולו לצמיתות.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
